ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויחי
מלבד בפרשתנו - עוד פעם אחת נזכרה.
ואולי, נמצא משותף לבקשות,
שבאלו שני המקומות.
ב- ירך זו שבפרשה נזכרה,
סופר עליה כבר בתורה.
גם שם דובר בנגיעה,
התדע מה הייתה התוצאה?
ג- "התחת אלקים אני" - גם זו אמירה,
שבעוד מקום אחד נזכרה.
בראשונה - באות המילים לדחות,
ואילו בפרשתנו להיענות.
ובטון הדיבור, האמירות הללו מאד שונות.
האם קיימים קשרים
בין בעלי אלו הדברים?
ב. החולה היחידי בתורה
נזכר אצלנו בסדרה.
ואף בני-אנוש בתפקיד רופאים,
נעדרים בתורה, ורק אצלנו נמצאים.
אלא שמאז נשתנו הזמנים
ותפקידי הרופאים, כיום, שונים.
ג. ושאלה נקדיש לשומרים על הצפון,
מי היא הגדולה שבערי דרום-לבנון?
והיכן בפרשתנו שם העיר נזכר,
ופעם נוספת בבראשית עליה סופר?
ד. בדרך כלל, מידה מגונה היא לרמות
אך מפני השלום מותר לשנות.
לזאת ההלכה,
בפרשתנו - הוכחה.
*
והנה גם יוסף כדי לא להסתכסך,
בדבריו אל פרעה שנויים עורך.
ה. לראשונה במקרא,
המיטה - נזכרה.
שלוש פעמים מופיעה בסדרה,
וכל פעם בעניין ובזמן אחר - נזכרה.
*
כנראה, המיטה הינה רהיט,
במקורו, מתוצרת מצרית…
כיוון שבפעם הנוספת היחידה בתורה,
במכת צפרדע מיטה מצרית נזכרה.
ו. שלושה פסוקים מפרשתנו,
מצויים בסידור תפילותינו.
שניים - בתפילות לפני השכיבה,
והשלישי - בליל שבת בברכה.
ז. שתי ראיות מצויות בסדרה,
שהקטן - בן האהובה - זכה בבכורה:
בראשונה - יישום דיני הבכור מוכיחה,
ובשניה - מוכח הדבר מעיון בלשון הברכה.
ח. בעלי חיים בפרשה:
אריה ושור,
סוס וחמור.
זאב נחש ושפיפון,
אילה, לביא ואתון.
בעלי חיים – אלו העשרה,
כולם נזכרו בפרוש הסדרה.
ולדעת רש"י, אף העייר בפרשה נזכר,
ומקום הדגים, לדעתו, אף הוא לא נעדר.
וכמעט שכחנו שעדר צאן ובקר,
גם כן בפרשתנו נזכר.
ומי שברש"י על תחילת הפרשה יעיין,
ימצא שאת הכינים מזכיר הוא ומציין.
ומי שאף בארמית קצת מתמצא,
הרי שגם השועל ברש"י מצוא ימצֵא.
ט. היכן בפרשה נזכרים,
אלו הדברים:
מיים, חלב ואף יין,
עקב, קודקוד ועיין.
שכם - פעמיים,
וכן הברכיים.
חרב, חיצים, קשתו וקשתי,
כנעני, אמורי וגם חיתי.
תשובות
א. א- אברהם מצווה את אליעזר לקחת אשה ליצחק ומשביעו (כ"ד,ב')
ב- בהאבקות יעקב עם המלאך, המלאך נגע בכף ירך יעקב "ותקע כף ירך יעקב" (ל"ב,כ"ו)
ג- רחל עקרה ואומרת לעקב "הבה לי בנים" ויעקב משיב לה "התחת אלוקים אני אשר מנע ממך פרי בטן" (ל',ב'). יעקב הוא אביו של יוסף.
ב. "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה" (מ"ח,א')
"ויחנטו הרופאים את ישראל" (נ',ב'). תפקיד הרופאים אז היה לחנוט את המתים, והיום תפקידם לרפא את החיים.
ג. בברכת זבולון נאמר "וירכתו על צידון" (מ"ט,י"ג). "ויהי גבול הכנעני מצידון בואכה גררה עד עזה" (י',י"ט).
ד. לאחר מיתת יעקב, האחים אמרו ליוסף שיעקב ציווה שיסלח להם למרות שיעקב לא ציווה זאת. וברש"י שם- "שינו מפני השלום" (נ', ט"ז ד"ה 'אביך ציוה').
יעקב מבקש מיוסף שלא יקברו אותו במצרים אלא בקברי אבותיו, ויוסף אומר לפרעה שביקש להיקבר בקברו ולא אומר שיעקב ביקש לא להיקבר במצרים.
ה. "וישתחו ישראל על ראש המיטה" (מ"ז,ל"א)
"ויתחזק ישראל וישב על המיטה" (מ"ח,כ')
"ויכל יעקב לצוות את בניו ויאסף רגליו אל המיטה" (מ"ט,ל"ג)
"ושרץ היאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך" (שמות ז',כ"ח)
ו. "המלאך הגואל אותי מכל רע הוא יברך את הנערים..." (מ"ח,ט"ז)
"לישועתך קויתי ה'" (מ"ט,י"ח)
"ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה" (מ"ח,כ')
ז. הבכור מקבל חלק כפול בירושה וכן יוסף זכה לשני שבטים- מנשה ואפריים.
ח. "גור אריה יהודה... וכלביא מי יקימנו" (מ"ט,ט')
"וברצונם עקרו שור" (שם, ו')
"יששכר חמור גרם" (שם, י"ד)
"בנימין זאב יטרף" (שם, כ"ז)
"יהי דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח הנושך עקבי סוס" (שם, י"ז)
"נפתלי אילה שלוחה" (שם, כ"א)
"אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו" (שם,י"א) וברש"י שם- 'יאסור לגפן עייר אחד ויטעננו מגפן אחת ומשורק אחד בן אתון אחד'.
"וידגו לרוב" (מ"ח,ט"ז) וברש"י- 'כדגים הללו'.
"רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גושן" (נ',ח')
בפירוש רש"י 'אל נא תקברני במצרים - סופה להיות עפרה כינים' (מ"ז,כ"ט).
בפירוש רש"י 'וישתחו ישראל – תעלא בעידניה סגיד ליה' (מ"ז,ל"א). תרגום- השתחווה אפילו לשועל בזמן שהוא השולט.
ט. "פחז כמים" (מ"ט,ד')
"חכלילי עיניים מיין ולבן שיניים מחלב" (שם,י"ב)
"והוא יגד עקב" (שם,י"ט)
"ולקדקד נזיר אחיו" (שם,כ"ו)
"בן פורת עלי עין" (שם,כ"ב)
"ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" (מ"ח,כ"ב)
"ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו" (שם,י"ב) "גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף" (נ',כ"ג).
"וישטמוהו בעלי חיצים" (מ"ט,כ"ג)
"ותשב באיתן קשתו" (שם,כ"ד)
"וירא יושב הארץ הכנעני" (נ',י"א)
"המערה אשר בשדה עפרון החתי" (מ"ט,כ"ט)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
