ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- יתרו
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ" (ישעיהו ו' יג).
התרגום מבאר שהאלה והאלון הם "בוטמא ובלוטא". התרגום מתאים גם לזיהוי של החוקרים המתמחים בריאליה של התנ"ך ומזהים את האלון עם האלון המצוי ואת האלה עם האלה האטלנטית. שני עצים אלה הם ירוקי עד ולכן קשה מאוד להבין את הביטוי הצמוד להם: "אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת". למרות זאת רש"י וגם רד"ק מסבירים בפירוש הראשון שהם מביאים כפשוטו.
ז"ל רש"י: "כאלה וכאלון - אשר בעת זמן שלכת שלהן משליכין עלין שלהן בימי הסתיו שילוך אחר שילוך עד שאין נותר בה זולתי המצבה (=הגזע).
וז"ל הרד"ק: "כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם - ובעורם יהיה כבעור האלה והאלון שישירו עליהם בזמן החורף ויראה שהם יבשים, וזהו פירוש בשלכת פירוש בהשליך עליהם ואף על פי כן מצבת בם, פירוש העמדה כי עמדה לחותם בהם אף על פי שנראין יבשים".
אולי בגלל הקושי מהבחינה הבוטנית, גם רש"י וגם הרד"ק מביאים פירוש שני וז"ל רש"י: "ויש פותרים, שער שלכת היתה בירושלים, כמו שאמר בעזרא והיו שם אלה ואלון נטועים".
לפי פירוש זה השלכת איננה מצב התלוי בעונות השנה אלא שם של אחד משערי ירושלים כמו שמבואר בספר דברי הימים, שרש"י מכנה אותו עזרא, מכיון שעזרא הסופר כתבו (בבא בתרא טו ע"א).
וז"ל הכתוב שם : "לַמַּעֲרָב עִם שַׁעַר שַׁלֶּכֶת" (דברי הימים א' כ"ו טז).
מכיוון שפסוק זה מבטיח בסופו נחמה, נסביר את משמעותה לפי שניים מגדולי האחרונים.
האלשיך הקדוש מסביר: "עוד ישובו להפריח בעצם, ויהיה מצבת בם לבאים להסתופף בצלם, כן בהיותה לבער ארץ ישראל טרם הגאולה, אז תפרח ותגל ע"י הגאולה ע"י שכינה אשר לא זזה ממנה, באופן שזרע קדש יהיו מצבתה כי ישובו עד ד' וישבו בצלה כאמור".
לפי זה, חזרת הפריחה החקלאית בארץ ישראל ערב הגאולה, תהווה הוכחה לכך שהשכינה לא זזה מעולם מארץ ישראל. היא הייתה שם גם בשיממונה.
הפני יהושע בחידושיו על מסכת כתובות הסביר: "דבר טוב הוא שאחר כל הצרות שיעברו עליהם היו כדי שיצרפו בצירוף אחר צירוף ויטהרו ... על זה מייתי הש"ס נמי מילתא דר' חייא בר אשי דעתידין אילני סרק שיעשו פירות ... וכל זה הולך על יסוד אחד שאחר הצירוף יתקיימו כל ההבטחות והייעודים, כמו שהיה בשעת הבריאה וכדכתיב: והיה כל הנשאר בציון ובירושלים קדוש יאמר לו יהא רצון שיתקיים במהרה בימינו אמן וכן יהי רצון" (קיב ע"ב).
לפי פירושו של הפני יהושע, כחלק מהליך הגאולה גם אילנות הסרק יתנו פרי ובתוכם גם האלה והאלון. יתכן לפי דבריו, שבמצב החדש הם גם יעמדו בשלכת כמו כל עצי הפרי.
לכל הפירושים יש כאן הבטחה כי "נצח ישראל לא ישקר" וקיומו של העם היהודי מובטח לעולם גם אם יעברו עליו ימים קשים מאוד.
גם אחרי ההסברים הללו עדיין לא ברור מדוע נזכרו דווקא האלה והאלון העומדים בשער השלכת? מה פשר אזכור המצבה פעמיים? ציבור הקוראים מוזמן לקרא את התשובות בספרי "צפנת ישעיהו" שיצא לאור בקרוב בהוצאת 'ארץ חמדה' ו'קורן'.
נסיים בתפילה כי נזכה להמשך קיומה של הנבואה בדרך לגאולה שלמה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
