ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
כ אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאֵיך יְחַיְּבֵנִי, וְיֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק בְּאַנְשֵׁי הֹדּוּ הַאִם צִדְקָם מֵעַצְמָם וְאֵין לָהֶם מֶלֶך, אוֹ צִדְקָם מֵחֲמַת מַלְכָּם, אוֹ שֶׁהַדָּבָר מִשְּׁנֵי הַפָּנִים יַחַד?
כא אָמַר הֶחָבֵר: וְאִם הָיָה מֵבִיא לְךָ שְׁלוּחוֹ תְּשׁוּרוֹת הֹדִּיּוֹת, אֵין לְךָ סָפֵק שֶׁאֵינָן נִמְצָאוֹת אֶלָּא בְּהֹדּוּ בְּאַרְמוֹנוֹת הַמְּלָכִים, עִם כְּתָב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֵדוּת שֶׁהוּא מֵאִתּוֹ, וְעִמּוֹ תְּרוּפוֹת שֶׁהֵן מְרַפְּאוֹת אוֹתְךָ מֵחֳלָיֶיךָ, וְשׁוֹמְרוֹת בְּרִיאוּתְךָ, וְסַמֵּי מָוֶת לְשׂוֹנְאֶיךָ וְאוֹיְבֶיךָ, תֵּצֵא נֶגְדָּם בָּהֶם וְתָמִית אוֹתָם מִבְּלִי הֲכָנוֹת וּכְלֵי מִלְחָמָה, הֶהָיִיתָ מִתְחַיֵּב לְהִשָּׁמַע לוֹ?
כב אָמַר הַכּוּזָרִי: כֵּן, וְהָיָה סָר מִמֶּנִּי הַסָּפֵק הַקּוֹדֵם הַאִם יֵשׁ לְהֹדּוּ מֶלֶך אִם לֹא, וְהָיִיתִי מַאֲמִין שֶׁמַּלְכוּתוֹ וּדְבָרוֹ מַגִּיעִים אֵלָי.
כג אָמַר הֶחָבֵר: וְאִם תִּשָּׁאֵל עָלָיו, בַּמֶּה תְּתָאֲרֵהוּ?
כד אָמַר הַכּוּזָרִי: בַּתְּאָרִים אֲשֶׁר הִתְאַמְּתוּ אֶצְלִי בְּמַרְאֵה עֵינַיִם, וְאַחַר כֵּן אֲצָרֵף אֲלֵיהֶם אוֹתָם שֶׁהָיוּ מְפֻרְסָמִים וְהִתְבָּרְרוּ עַל יְדֵי אֵלֶּה הָאַחֲרוֹנִים.
כה אָמַר הֶחָבֵר: וְעַל דֶּרֶך זוֹ הֲשִׁיבוֹתִיךָ כַּאֲשֶׁר שְׁאַלְתַּנִי. וְעַל דֶּרֶך זוֹ פָּתַח משֶׁה לְפַרְעֹה, כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ: "אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ", רְצוֹנוֹ לוֹמַר: אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוֹאִיל וְהָיָה עִנְיָנָם מְפֻרְסָם אֵצֶל הָאֻמּוֹת, וְשֶׁהִתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם עִנְיָן אֱלֹהִי וְהִשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם וְעָשָׂה לָהֶם הַנִּפְלָאוֹת, וְלֹא אָמַר לוֹ: אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, אוֹ בּוֹרְאִי וּבוֹרַאֲךָ, שְׁלָחַנִי. וְכָך פָּתַח ה' דְּבָרָיו אֶל קְהַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְלֹא אָמַר: אָנֹכִי בּוֹרֵא הָעוֹלָם וּבוֹרַאֲכֶם. וְעַל כֵּן כָּכָה פָּתַחְתִּי לְךָ, מֶלֶך כּוּזָר, כַּאֲשֶׁר שְׁאַלְתַּנִי עַל אֱמוּנָתִי. הֲשִׁיבוֹתִיךָ בְּמַה שֶׁמְּחַיֵּב אוֹתִי וְאֵת קְהַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִתְאַמְּתָה אֶצְלָם הָרְאִיָּה הַהִיא, וְאַחַר כָּך הַמָּסֹרֶת הָרְצוּפָה, אֲשֶׁר הִיא כָּרְאִיָּה.
כו אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאִם כֵּן, תּוֹרַתְכֶם אֵינָהּ כִּי אִם לָכֶם.
כז אָמַר הֶחָבֵר: אָמְנָם כֵּן, וּמִי שֶׁמִּצְטָרֵף אֵלֵינוּ מִן הָאֻמּוֹת רַק יַשִּׂיג מֵהַטּוֹב שֶׁלָּנוּ, וְלֹא יִהְיֶה שָׁוֶה עִמָּנוּ. וְאִלּוּ הָיָה חִיּוּב הַתּוֹרָה בִּגְלַל שֶׁבְּרָאָנוּ, הָיוּ שָׁוִים בָּהּ הַלָּבָן וְהַשָּׁחוֹר, כִּי כֻּלָּם בְּרִיּוֹתָיו. אֲבָל הַתּוֹרָה הִיא בִּגְלַל הוֹצִיאוֹ אוֹתָנוּ מִמִּצְרַיִם וְהִתְחַבְּרוֹ בָּנוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ הַסְּגֻלָּה מִבְּנֵי אָדָם.
כח אָמַר הַכּוּזָרִי: אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ, הַיְּהוּדִי, מִתְהַפֵּך לְכַמָּה גְּוָנִים, וּכְבָר שָׁב דְּבָרְךָ לִהְיוֹת רָזֶה אַחַר שֶׁהָיָה שָׁמֵן.
כט אָמַר הֶחָבֵר: הִרְזֵיתִיו? — אַשְׁמִינֵהוּ, אִם תַּרְחִיב לִי לִבְּךָ עַד שֶׁאַרְחִיב בְּפֵרוּשׁוֹ.
ל אָמַר הַכּוּזָרִי: אֱמֹר מַה שֶּׁתִּרְצֶה.
___________________________
מה שמגיע – מה ששמעת. תשורות – מתנות. אותם שהיו מפורסמים – שמועות על מלך הודו שאמנם לא הוכחו לי אך מסתבר שאף הן נכונות. האחרונים – התיאורים שראיתי באמיתותם. עניינם – מעשיהם של האבות. התחבר אליהם – בנבואה. עניין אלוהי – השראת שכינה. הראיה ההיא – ראה בביאורי מילים לעיל סעיף ט"ו. המסורת הרצופה – שעוברת בקרב עם ישראל. ולא יהיה שוה עמנו – גר אינו יכול לקבל נבואה [ראה להלן מאמר ראשון, קטו]. הסגולה – הדבר הנברר, הנבחר [הערת הרב שילת]. מתהפך – משתנה. לפעמים דבריך מובנים ומתקבלים ולפעמים תמוהים. להיות רזה – נמשל: תמוה ובלתי מובן.
ביאורים
משל מלך הודו פותח בפנינו פתח להבנת העיקרון שאותו למדנו בפסקה הקודמת. מתי דבר נעשה רלוונטי עבורנו? החבר מוכיח שרק כאשר אנו זוכים ליחס ישיר הנוגע אלינו, היחס הזה מחייב אותנו להתייחסות. לכבד את המלך על צדקותו רק בגלל שאנשי מדינתו מתנהגים בצורה ראויה להערכה, זו בקשה משונה, וניתן להקשות עליה משני פנים: א. ייתכן שיש להם מלך אך התנהגותם לא נובעת מצדקותו אלא מטבעם הטוב. ב. ייתכן שאין להם מלך כלל. אך כאשר המלך שולח אליי מתנות ומעניק לי מטובו באופן ישיר, אזי הספק שהיה לי בתחילה נפתר. כעת, ברור לי מעל לכל ספק שישנו מלך ושמעשיו נוגעים אליי ישירות. לא מדובר בהשערה, לא מדובר במחשבה ובהנחה. זוהי הוכחה חותכת. בדרך זו מסביר החבר לכוזרי את יתרון האמונה העברית. בכך שהיא איננה מתחילה מהשערות אלא מחוויות מוחשיות שלא ניתן להתכחש אליהן. יש מלך ודבריו גם נוגעים אליי! רק לאחר שדבר זה נתברר לנו, נבנית קומה נוספת בעולם האמונה – האמונה במה שאינני מכיר ושידיעתי אותו נגזרת מן הדברים שראיתי במו עיני. שתי הקומות האלה בונות את עולם האמונה היהודי עד ימינו אנו. האחת – ההתגלות ההיסטורית של ה' אל עמו – יציאת מצרים, מתן תורה ויתר מאורעות ההשגחה עד לכניסתם לארץ, והשנייה – המסורת המונחלת מדור לדור ומתבססת על ההתגלות ההיסטורית. שתי הקומות האלה גם יחד בונות את עולם האמונה השלם – פנייה אלוהית אל האדם ולאחר מכן פניית האדם לחקור ולהתחקות אחרי הפנייה האלוהית אליו. ללמוד על הנסתר מתוך מה שהתגלה.
לאחר שהבנו שבסיס היהדות הוא המפגש שחווינו ביציאת מצרים ומתן תורה, מובן הדבר שאין היהדות שייכת אלא לעם ישראל בלבד שחווה מפגש זה. המלך תמה על הדבר, והתשובה שיעניק לו החבר תשנה את כל תפיסת עולמו.
הרחבות
1. אמיתת המסורת העוברת מדור לדור
הִתְאַמְּתָה אֶצְלָם הָרְאִיָּה הַהִיא, וְאַחַר כָּך הַמָּסֹרֶת הָרְצוּפָה, אֲשֶׁר הִיא כָּרְאִיָּה . ראשונים נוספים כותבים את היסוד הזה: הרס"ג כותב בהאמונות והדעות [מאמר ג] "כבר אמרו בספרים כי ההגדה הנאמנת אמת, כאמיתות הדבר המושג בראות", וכן כותב בעל חובות הלבבות בהקדמתו לספרו: "והשערים שפתחם הבורא לדעת תורתו ודתו הם שלשה: האחד מהם השכל הניצל מכל פגע, והב' – ספר תורתו הנתונה למשה נביאו, והג' – הקבלות שקבלנו מקדמונינו", וכן הרמב"ן בפירושו לתורה מבאר למה הקבלה כֹּה חזקה: "כשתגיע אלינו התורה מפי הגבורה לאוזנינו ועינינו הרואות אין שם אמצעי, נכחיש כל חולק וכל מספק, ונשקר אותו, לא יועילהו אות ולא יצילהו מופת מן המיתה בידינו, כי אנחנו היודעים בשקרותו. זהו שאמר שם "וגם בך יאמינו לעולם" [שמות יט, ט], כי כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו ידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק כאלו ראוהו כל הדורות, כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דבר הבל ואין בם מועיל. והם לא יסתפקו (לא יהיה להם ספק) כלל בעדותנו שנעיד להם, אבל יאמינו בוודאי שראינו כולנו בעינינו, וכל מה שסיפרנו להם" [דברים ד, ט].
2. מעמד הגרים
וּמִי שֶׁמִּצְטָרֵף אֵלֵינוּ מִן הָאֻמּוֹת רַק יַשִּׂיג מֵהַטּוֹב שֶׁלָּנוּ, וְלֹא יִהְיֶה שָׁוֶה עִמָּנוּ. החבר מתייחס גם בהמשך להבדל בין ישראל לגרים בעניין הנבואה וכך כותב: "ועם כל זה לא ישתוה הגר הנכנס בתורתנו עם האזרח, כי האזרחים לבדם הם ראויים לנבואה" [אות קטו]. לעומת זאת משתמע מהרמב"ם שכן תתכן נבואה אצל גרים ואפילו אצל גויים! שהרי כותב באיגרת תימן: "שלא נאמין בנבואת זיד ועמר- אין זה בשביל שאינם מישראל, כמו שחושב ההמון, עד שנצטרך לדייק ממלת 'מקרבך מאחיך', שהרי איוב וצופר ובלדד ואליפז ואליהוא כולם אצלנו נביאים ואף על פי שאינם מישראל... אבל נאמין בנביא או נכחישהו מצד נבואתו ולא מצד יחוסו".
שאלות לדיון
המלך מסכים שאילו מלך הודו היה שולח לו תשורות ותרופות הוא היה מקבל עליו את מרותו. האם נכון למדוד את האמת על פי התועלת שיוצאת לי ממנה?
לפי דברי החבר, ראיית הפלאים בזמן יציאת מצרים מחייבת את עם-ישראל. מה מקומה של הדת בחיינו? האם אני מחובר אליה או שמא מחויב לה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
