ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
יד אָמַר הֶחָבֵר: כֹּל מִי שֶׁהִתְנַבֵּא אָמְנָם הִתְנַבֵּא בָּהּ אוֹ בַּעֲבוּרָהּ. אַבְרָהָם הִתְנַבֵּא כְּדֵי לָלֶכֶת אֵלֶיהָ, וִיחֶזְקֵאל וְדָנִיֵּאל בַּעֲבוּרָהּ, וּכְבָר הָיוּ נִמְצָאִים בִּזְמַן בַּיִת רִאשׁוֹן וְהַשְּׁכִינָה, אֲשֶׁר בְּהִמָּצְאָהּ הָיָה מִתְעַלֶּה לַנְּבוּאָה כֹּל מִי שֶׁהֵכִין עַצְמוֹ אֵלֶיהָ מֵהַסְּגֻלָּה.
אֲבָל אָדָם הָרִאשׁוֹן, הֲרֵי הִיא הָיְתָה אַדְמָתוֹ וּבָהּ מֵת, כַּאֲשֶׁר קִבַּלְנוּ כִּי בַּמְּעָרָה אַרְבָּעָה זוּגוֹת, אָדָם וְחַוָּה, וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה, וְיִצְחָק וְרִבְקָה, וְיַעֲקֹב וְלֵאָה, וְהִיא הָאָרֶץ הַנִּקְרֵאת "לִפְנֵי ה'", שֶׁנֶּאֱמַר עָלֶיהָ "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ", וְעָלֶיהָ נָפְלָה הַקִּנְאָה וְהַתַּחֲרוּת בֵּין הֶבֶל וְקַיִן בָּרִאשׁוֹנָה, כַּאֲשֶׁר רָצוּ לָדַעַת מִי מִשְּׁנֵיהֶם הָרָצוּי לִהְיוֹת בִּמְקוֹם אָדָם וּסְגֻלָּתוֹ וְלִבּוֹ וּלְפִיכָך יִירַשׁ אֵת הָאָרֶץ, דָּבֵק בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְיִהְיֶה זוּלָתוֹ כַּקְּלִפּוֹת. וְאֵרַע מַה שֶּׁאֵרַע מֵהֲרִיגַת הֶבֶל, וְנִשְׁאֲרָה הַנַּחֲלָה עֲרִירִית, וְנֶאֱמַר: "וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה'", רְצוֹנוֹ לוֹמַר: מֵאוֹתָהּ הָאָרֶץ שֶׁבָּה הָיוּ, וְהָיָה נָע וָנָד, וְאָמַר הוּא: "הֵן גֵּרַשְׁתָּ אוֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר". וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה'", לֹא בָּרַח אֶלָּא מִמְּקוֹם הַנְּבוּאָה, וְהֵשִׁיבוֹ ה' אֵלֶיהָ מִמְּעֵי הַדָּגָה וְנִבְּאוֹ בָּהּ. וְכַאֲשֶׁר נוֹלַד שֵׁת דּוֹמֶה לְאָדָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ", הָיָה בִּמְקוֹם הֶבֶל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן", וְהָיָה רָאוּי שֶׁיִּקָּרֵא בֶּן אֱלֹהִים כְּאָדָם, וְהָיָה רָאוּי לָאָרֶץ הַהִיא, אֲשֶׁר הִיא מַדְרֵגָה לְמַטָּה מִגַּן עֵדֶן, וְעָלֶיהָ נָפְלָה קִנְאַת יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, עַד שֶׁנִּדְחָה יִשְׁמָעֵאל כִּקְלִפָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אוֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אוֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אוֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד" בַּהַצְלָחָה הָעוֹלָמִית, אֲבָל נֶאֱמַר אַחַר כֵּן: "וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק", זֹאת אוֹמֶרֶת, הִתְחַבְּרוּת הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בּוֹ וְאשֶׁר הָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵין לְיִשְׁמָעֵאל בְּרִית וְלֹא לְעֵשָׂו אַף אִם הִצְלִיחוּ. וְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת נָפְלָה הַקִּנְאָה בֵּין יַעֲקֹב וְעֵשָׂו בַּבְּכוֹרָה וּבַבְּרָכָה, עַד שֶׁנִּדְחָה עֵשָׂו, עִם כֹּחוֹ, מִפְּנֵי יַעֲקֹב, עִם חֻלְשָׁתוֹ.
___________________________
בזולת המקום הזה – מחוץ לארץ ישראל. אלא בה או בעבורה – בארץ ישראל או שהתנבא בחוץ לארץ על עניינים הקשורים לארץ. כבר היו נמצאים – יחזקאל ודניאל חיו בארץ ישראל קודם החורבן ולכן נמשכה נבואתם גם לחוץ לארץ. היא היתה אדמתו – אדם הראשון חי בארץ ישראל. במקום אדם – הממשיך של אדם הראשון. העולמית – החומרית. אף אם הצליחו – על אף הצלחתם החומרית. עם כוחו – על אף כוחו.
ביאורים
הדבקות ב'עניין האלוהי', שאותה הגביל החבר בנוכחות העם בארצו, היא מדרגת הנבואה. ה'עניין האלוהי' מבטא את הנוכחות של ה' בעולם שלנו, כפי שהדגים החבר לאורך מאמר א'. ה'עניין האלוהי' מתבטא במעשים, כמו בניסים גלויים; אך גם בדיבורים, כמו בנבואה לאנשים יחידים או לעם כולו כמו שנעשה במעמד הר סיני. המלך מקשה על העיקרון שהציב החבר ומביא דוגמאות של נביאים שה' דיבר עמם בחוץ לארץ. החבר קובע נוסחה שנותנת מענה לכל הדוגמאות: הנבואה חייבת להיות קשורה לארץ ישראל, או פיזית מצד מקום הנביא, או עניינית מצד תוכן הנבואה. כאן בעצם מדגיש החבר, שארץ ישראל לא מסתכמת בפיסת קרקע, אלא בפוטנציאל רוחני. ולכן, הזיקה לארץ ישראל לא נוצרת רק מהעמידה בקרקע, אלא גם דרך הציפייה להגיע אליה. נכון שאי אפשר לוותר על המגורים הממשיים בקרקע, כמו שיבהיר החבר בהמשך, אבל גם לקשר נפשי-רוחני יש משמעות. למעשה ישנן שלוש אפשרויות לזכות בנבואה: א. נוכחות בהווה בארץ (אדם הראשון). ב. נוכחות בעבר בארץ (יחזקאל ודניאל). ג. נבואה ביחס לארץ (אברהם). החבר מחדש למלך נתון היסטורי מעניין, והוא שאדם הראשון גר בארץ ישראל (לאחר שגורש מגן עדן, פסקה כ), שהרי שם הוא קבור. האנושות התחילה מארץ ישראל, והיא עוסקת בה ללא הרף, במשך ההיסטוריה. מי שנמצא בארץ ישראל הוא בחיר האנושות, הוא הנציג של ה' בעולם, כממשיך דרכו של אדם הראשון. המאבק על ארץ ישראל לאורך הדורות, הוא לא טריטוריאלי או משפטי, אלא מאבק דתי-רוחני. מי שיורש את הארץ הנבחרת, מוכיח שהוא העם הנבחר הרצוי בעיני ה', הוא הגרעין העיקרי שנושא את הסגולה, והשאר הם הקליפות הטפלות. המלחמה על הארץ, היא בבואה של מלחמה רוחנית עמוקה.
הרחבות
1. שייכות הנבואה לארץ ישראל ולירושלים
כֹּל מִי שֶׁהִתְנַבֵּא אָמְנָם הִתְנַבֵּא בָּהּ אוֹ בַּעֲבוּרָהּ. ריה"ל מרחיב פה את הדיבור לגבי הקשר בין ארץ ישראל ובין המסוגלות לנבואה. הנבואה היא שמיעת הקול האלוהי והיא תלויה בהכנה מתאימה. הכנה זו היא הכנה אישית, הכוללת זיכוך הנפש והמידות עד כדי האפשרות לקבל נבואה, אך כוללת גם את הימצאות הנביא בארץ ישראל, המוכנה לדבר ה'.
וכך מובא במדרש איכה רבתי: "רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח: "מַשָֹּׂא גֵיא חִזָּיוֹן" [ישעיה כב, א], גיא שכל החוזים מתנבאים עליה, גיא שכל החוזים עומדים ממנה, דאמר רבי יוחנן כל נביא שלא נתפרש שם עירו ירושלמי היה". רק מקום שמוכן לקבלת דבר ה', רק בו אפשר לשמוע את הנבואה. לכן הנביא שלא מפורש שם מקומו הוא ירושלמי, משום שהוא המקום הקדוש והמוכן ביותר לקבלת דבר ה'.
אצלנו, ריה"ל מסביר שישנם נביאים שלא התנבאו בארץ, כאברהם או יחזקאל, אף-על-פי-כן, הם התנבאו'בעבורה' . כוונתו שהתנבאו בה קודם או שכעת הם מתנבאים בשבילה.
הרב הנזיר בפירושו לספר הכוזרי מעיר שריה"ל אינו מחלק בין המתנבאים לפני שנבחרה הארץ למתנבאים לאחר שנבחרה. מקור חלוקה זו הוא במכילתא, שלפני שנבחרה הארץ "כל הארצות כשרות לדברות" [עיין מכילתא, הקדמה].
בעל הקול יהודה (לר' יהודה מוסקטו) מסביר שאכן יש שלוש דרכים לקבל נבואה: בארץ, בחו"ל בשביל הארץ, ובחו"ל אחרי שכבר התחלת להתנבא בארץ (עיין מדרש תנחומא בא, ה; גם בדברי הכוזרי, בפסקה י' אפשר לדקדק כך).
שאלות לדיון
מהו הקשר המיוחד בין ארץ ישראל לנבואה?
לאור דברי ריה"ל, מהו שורש המאבק כיום על ארץ ישראל?
לרפואת ליאת בת תמר למשפחת טדג'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
