ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
וְאַחַר זֹאת הַהֲכָנָה, יָעִיר כֹּחַ הָרָצוֹן אֵת כֹּל הָאֵיבָרִים הַמְשַׁמְּשִׁים אוֹתוֹ בִּזְרִיזוּת וְחֵשֶׁק וְשִׂמְחָה, וְיַעַמְדוּ בְּעֵת עֲמִידָה מִבְּלִי עַצְלָה, וְיִשְׁתַּחֲווּ עֵת שֶׁיְּצַוֵּם בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה, וְיֵשְׁבוּ בְּעֵת הַיְּשִׁיבָה, וְיַבִּיטוּ הָעֵינַיִם הַבָּטַת הָעֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו, וְיַעַמְדוּ הַיָּדַיִם מֵהִתְעַסְּקוּתָן, וְלֹא תִּצְטָרֵף הָאַחַת אֶל הָאַחֶרֶת, וְיִשְׁתַּוּוּ הָרַגְלַיִם לָעֲמִידָה, וְיַעַמְדוּ כֹּל הָאֵיבָרִים כְּנִבְהָלִים וִירֵאִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ וְהַנְהָגָתוֹ, לֹא יַשְׁגִּיחוּ אִם יִהְיֶה בָּהֶם כְּאֵב אוֹ חֻלְשָׁה, וְתִהְיֶה הַלָּשׁוֹן מַתְאִימָה לַמַּחְשָׁבָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה יְתֵרָה עָלֶיהָ, וְלֹא יְדַבֵּר בִּתְפִלָּתוֹ עַל דֶּרֶך הַשִּׁגְרָה וְהַהֶרְגֵּל כְּמוֹ הַזַּרְזִיר וְהַתֻּכִּי, אֶלָּא עִם כֹּל מִלָּה מַחְשָׁבָה וְהִתְבּוֹנְנוּת בָּהּ, וְתִהְיֶה הָעֵת הַהִיא לֵב זְמַנּוֹ וּפִרְיוֹ, וְיִהְיוּ שְׁאָר עִתּוֹתָיו כִּדְרָכִים הַמּוֹבִילוֹת לְזוֹ, יִתְאַוֶּה קִרְבָתָהּ, הוֹאִיל וּבָהּ יִדַּמֶּה לָרוּחֲנִיִּים וְיִתְרַחֵק מֵהַבַּהֲמִיִּים. וְיִהְיוּ פְּרִי יוֹמוֹ וְלֵילוֹ אוֹתָן שָׁלשׁ עִתּוֹת הַתְּפִלָּה, וּפְרִי הַשָּׁבוּעַ יוֹם הַשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְדָּשׁ לַדְּבֵקוּת בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וַעֲבוֹדָתוֹ בְּשִׂמְחָה, לֹא בִּכְנִיעָה, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר.
___________________________
לטבעיים – הכוחות ממונים על הגידול ועל ההולדה [הערת הרב שילת]. חיוניים – הכוחות הממונים על התחושה ועל התנועה. מחקה את סידור משה – באופן דומה סידר משה רבנו את העם לפי מעלתם, מסביב להר סיני [ראה מכילתא יט, כד]. שדי – שדים. הכוח המדמה והכוח המשער נקראים כך משום שהם עלולים להטעות מאוד את האדם. אם יכשיר – אם השכל יקבל את הסברה. המחשבות העולמיות – העוסקות בעניינים הגשמיים של העולם הזה. וחול הכבוד – השראת השכינה. ולספקה – לעורר ספקות. כנבהלים ויראים – בדריכות. הלשון המתאימה למחשבה – מדבר ומתפלל מתוך כוונה. העת ההיא – זמן תפילה. לב זמנו ופריו – החלק החשוב והעיקרי מהזמן. יתאוה קרבתה – מצפה לבא התפילה. לרוחניים – למלאכים.
ביאורים
קומת האישיות שריה"ל מצייר לפנינו מיוסדת על דבריו במאמר הראשון (סימן לא' – מב'), שם הציג את שלוש המדרגות של הנפשות: 'הטבעית, החיונית והשכלית' כשמעל שלוש המדרגות הללו נמצאת המדרגה האלוהית. מבנה זה בנוי קומה על גבי קומה, מדרגה על גבי מדרגה. אין אפשרות להעפיל למדרגה העליונה ללא ביסוס המדרגה הנמוכה יותר. השכל אחראי על ארגון הכוחות שקיימים באדם – הצרכים הפיזיים והצרכים הרגשיים. לאחר שמכלול האישיות מאורגן ובנוי על פי סדר, ניתן לרתום את כל הכוחות הללו אל היעד העליון – עבודת האלוהים. בכך מתחברים דברי ריה"ל כאן לדבריו אודות ההתחברות האלוהית אל העולם התחתון, כאשר הלה מכין את עצמו כראוי. שלבי ההכנה, אפוא, הם ביסוס הצרכים הבסיסיים. זהו העיקרון הראשון שמנחה את עובד האלוהים. עיקרון זה מכוון אותנו לעוד עיקרון יסודי וחשוב שעליו ידבר ריה"ל גם בהמשך, והוא – עיקרון ההתכללות. הייחוד בהדרכת עבודת האלוהים, על פי ריה"ל, הוא בכך שאין כוח שאינו מוצא את תפקידו במערכת הכללית. כאשר כוח כלשהו מנותק מהקשר הכללי הוא מאבד את ערכו ואת חשיבותו, אך דווקא כאשר אותו כוח מנותב לשרת את הכלל הוא מוצא את ייעודו. כך אנו רואים כאן כיצד הדמיון, שבשימוש לא נכון עלול להוליך את האדם למחוזות שליליים, מקבל את תפקידו העליון כשהוא מתבקש לצייר ציורים רוחניים קדושים. במובן זה, מציין ריה"ל, מבנה אישיותו של החסיד, עובד האלוהים, דומה במידה רבה למבנה מחנה ישראל הסובב את המשכן. משה הוא מעין הכוח השכלי המארגן ומסדר את מבנה העם בצורה שתהיה מוכנה לקבלת העניין האלוהי, הופעת שכינת ה' על עמו.
הרחבות
* המדרגה האלוהית גבוהה מהמעלה הטבעית
הַמַּדְרֵגָה הָאֱלֹהִית, אֲשֶׁר הִיא לְמַעְלָה מֵהַמַּדְרֵגָה הַשִּׂכְלִית. לפי דברי ריה"ל, אחרי שהאדם סידר וערך את כל כוחותיו, הוא צריך כעת לכוונם ולהרגילם להביאו למדרגה האלוהית. מדרגה זו גבוהה מהמעלה הטבעית. תכלית המדרגה האלוהית היא להגיע לנבואה. אולם, גם אדם שסידר את כוחותיו וכוונם למדרגה האלוהית, ייתכן שלא יגיע לנבואה.
גם הרמב"ם כותב דברים דומים. לפי דבריו, תכלית כל המעשים היא שנכיר את הקב"ה בכל מקום, "בכל דרכיך דעהו". ומדרגה זו היא למטה ממדרגת הנביאים [שמונה פרקים ד]. במקום אחר הוא כותב שגם אדם שהגיע למדרגה זו ייתכן ולא יקבל נבואה, כיוון שקבלת הנבואה תלויה ברצון האלוהי [מורה נבוכים ב, לב].
הרמח"ל, בפרק האחרון בספר "מסילת ישרים", העוסק במידת הקדושה, מנסח זאת בצורה חדה להפליא: עניין הקדושה כפול הוא, דהיינו: תחילתו עבודה וסופו גמול, תחילתו השתדלות וסופו מתנה. והיינו: שתחילתו הוא מה שהאדם מקדש עצמו, וסופו מה שמקדשים אותו [מסילת ישרים כו].
שאלות לדיון
החבר מדמה את סידור הכוחות של החסיד למעמד הר סיני. מה הדמיון שניתן למצוא בין הממשלה של החסיד על כוחות גופו להנהגת משה רבנו את עם ישראל, ומה הייחוד של מעמד הר סיני בעניין זה?
החבר מכנה את הכוחות המשער והמדמה "שדים". מדוע? מהו המקום של כוחות אלה בחיים שלנו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
