ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אמור
החידות נכתבו ע"י הרב זאב וייטמן שליט"א בהיותו רב קיבוץ כפר עציון, בשנת ה'תשד"מ.
התשובות נכתבו ע"י צוות אתר ישיבה.
התשובות נכתבו ע"י צוות אתר ישיבה.
א. מצויים אנו בימי הספירה,
ועל ימים אלו בפרשתנו נקרא.
ממנה נלמד מהו עיקר משמעותם,
ומתי בדיוק יום התחלתם.
בענין האחרון, קושי יש בפסוקים,
ומחלוקת מפורסמת בין פרושים לצדוקים.
בפי הצדוקים הוכחות וטענות,
ולפרשנינו יש הרבה מה לענות.
ולמי שבסוגיה זו מתעניין,
ב"כוזרי" ימצא כיוון מיוחד ומעניין.
בפיסקה מ"א במאמר השלישי,
מתייחס לעניין, רבי יהודה הלוי.
ב. קשר נוסף לימי הספירה,
רמוז אצלנו בפסוקי הסדרה.
הכוונה לכך שבמהלך הדורות,
הפכו ימים אלו לימי אבל על צרות.
יש אומרים שאבלות זו נקבעה,
בעקבות מותם של תלמידי רבי עקיבא.
תלמידים אלו, כידוע, נענשו ונפגעו,
על כך שאיש ברעהו, כבוד לא נהגו.
אך יש האומרים שהאבלות בימי הספירה,
במסעות הצלב יסודה ומקורה.
(לכן, בימי הספירה בשבתות "מברכים"
נאמרת בבית-הכנסת תפילת "אב הרחמים".
כי זו התפילה הכוללת נקמה וקינה,
בעקבות מסעות-הצלב נתחברה ונתקנה.)
ואם סיפורי מסעות אלו לך מוכרים,
בודאי תדע שלקידוש השם – הללו קשורים.
וכעת נשאל, היכן בפרשה מצויים הפסוקים,
שבמצוות קידוש השם דנים ועוסקים?
ג. שני איסורי שחיטה זמניים
בפרשתנו (בפרק השני) מצויים.
שני האיסורים
ל"אמא" קשורים.
האיסור הראשון – שבעת ימים
והאחר רק ביום בו נשפכו כבר דמים.
ד. ממעמדה יורדת נערה כוהנת,
ברגע שזו עם ישראלי מתחתנת.
עובדה זו פעמיים נזכרה,
בעניינים שונים אצלנו בסדרה.
בראשונה - בענין ההיתר להטמא לה במותה,
ובשניה - בעניני תרומה והיתר אכילתה.
ה. ה"סמיכה" מופיעה אצלנו בסדרה,
ועליה גם קראנו בשבת שעברה.
אלא שהסמיכה בפרשתנו מאד משונה,
בכך שסומכים על אדם במקום על בהמה.
סמיכה זו המופיעה בסוף הסדרה,
נעשית ע"י קבוצה וחבורה.
אם תעיין ותבחן מי היא אותה החבורה,
תגלה שיתכן וגם אצלנו נועדה הסמיכה לכפרה.
ו. בימינו, אדם חשוד מושם במעצר,
ומי שהורשע בדינו נשלח למאסר.
בתורה, מוצאים אנו ששמים במשמר.
האם נועד הדבר למעצר או למאסר?
אם תזכור את אלו שבבראשית נלקחים
ומושמים במשמר בבית שר הטבחים,
ועוד תשווה לכך את המשמר שאצלנו בסדרה,
ואת הכליאה במשמר שבפרשת שלח נזכרה,
תוכל להגיע למסקנה ברורה,
בזו השאלה והחקירה.
ז. ולסיום, שאלה קצרה
הקשורה לזמן הקצירה:
מצווה שבפרשה הקודמת נזכרה,
חזרה ונשנתה כלשונה אצלנו בסדרה!
אם תתעניין במטרת החזרה,
ברש"י עיין, ברמב"ן ובאבן-עזרא.
ח. בפרשתנו נזכרת מצוות הביכורים,
ואין אלו הללו שבטנא נישאים.
את אחד הביכורים מביא הציבור פעם אחת,
ואת השני מביאים רבים – כל אחד ואחת.
לאחד תאריך קבוע ויחיד,
ולשני אין כל תאריך אחיד.
אך מצינו כמה עניינים קרובים וזהים,
לשני אלו סוגי הביכורים המובאים:
השם שווה, ותקופת ההבאה,
ואולי גם טעם המצווה.
שני הסוגים מובאים מהצומח,
ושניהם אינם מוקטרים על המזבח.
ועוד נקודה משותפת תמצא,
אם בויקרא ב, יא-יב תקרא.
שם דין מיוחד לחמץ ולפירות,
שיוצאי דופן מבחינתו הינן אלו המצוות.
שם תמצא גם כינוי משותף,
שלשתי מצוות הביכורים נוסף.
תשובות
א. 'וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה: עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום...' (כ"ג, ט"ו-ט"ז).
לפי קבלת חכמי ישראל 'ממחרת השבת' אין פירושו למחרת שבת בראשית (יום השבת בימי השבוע) אלא למחרת יום טוב הראשון של פסח. הצדוקים (כת בימי הבית השני שכפרה בתורה שבעל פה) המפרשים את התורה כהבנתם פירשו- ממחרת שבת בראשית.
רבי יהודה הלוי מבאר סוגיה זו בחידוש גדול. יכול להיות שהקראים צודקים והמובן הפשוט של 'ממחרת השבת' הוא שבת בראשית ולא יו"ט ראשון של פסח. אך חכמי ישראל והסנהדרין פירשו שכוונת התורה היא ספירת חמישים יום בין זמן קצירת השעורים לזמן קצירת החטים, והזמן 'ממחרת השבת' הוא רק דוגמא, שכאשר מתחילים לספור ביום ראשון, ביום הראשון לאחר חמישים יום יחול חג השבועות. ואין בזה סתירה לתורה, כי לשיטת ריה"ל, יש לחכמים כוח לפרש את התורה כרצונם, ובלבד שיהיה אפשר לכרוך פירוש זה בפשט הכתובים.
ב. 'ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל' (כ"ב, ל"ב), וברש"י 'מסור עצמך וקדש שמי'.
ג. מצווה להקריב קרבן רק לאחר שמונה ימים מלידתו 'והיה שבעת ימים תחת אמו', ואיסור לשחוט אם ובנה ביום אחד (כ"ב, כ"ז-כ"ח).
ד. מותר לכהן להיטמא לקרוביו במיתתם, ובתוכם גם לאחותו אך רק לאחות שלא נישאה (כ"א, ג'). בת כהן הנישאת לישראל אסורה לאכול בתרומה (כ"ב, י"ב).
ה. בפרשת אחרי-מות הכהן הגדול סומך את ידו על השעיר לעזאזל ומתוודה על עוונות ישראל.
'וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו' (כ"ד, י"ד), רש"י מפרש שהעדים סומכים את ידיהם ואומרים 'אין אנו נענשים במיתתך, שאתה גרמת לך'.
ו. בפרשתנו הניחו את המקלל במשמר עד שיתפרש דינו, וכך גם במקושש בפרשת שלח.
ז. 'ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצור ולקט קצירך לא תלקט' (י"ט, ט'), 'ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט' (כ"ג, כ"ב).
רש"י מבאר שנכפל כדי לעבור עליהם בשני לאווים. האב"ע מבאר שאגב דיני חג השבועות בימי קציר החטים שנה את דיני הקצירה. הרמב"ן מבאר שהתחדש שמצוות העומר אינה דוחה את מצוות הפאה והלקט.
ח. קרבן שתי הלחם 'בכורים לה', ומצוות הביכורים-הבאת הפרות הראשונים (שמות כ"ג, י"ט). שתי הלחם הוא קרבן ציבור המוקרב בחג השבועות, ובביכורים כל אדם מישראל מביא את פירותיו מחג השבועות ואילך במשך כל הקיץ. שתי הלחם והפרות ניתנים לכהנים לאכילה. בפרשת ויקרא נאסר להביא חמץ ודבש (-פירות מתוקים) למקדש, מלבד 'קרבן ראשית' דהיינו שתי הלחם והביכורים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
