ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שחר מיכאל בן רעות
וְרֹב מִצְווֹתֵינוּ נִסְמָכוֹת אֶל משֶׁה, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי. וְכָך רָאוּי, כִּי עַם שֶׁהָיָה פָּטוּר מִלִּטְרֹחַ בִּמְזוֹנוֹת אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְלֹא בִּלְבוּשׁ וְלֹא בְּדִירָה, וְהֵם רַבִּים כַּאֲשֶׁר הֵם, וּמשֶׁה נִמְצָא עִמָּהֶם, וְהַשְּׁכִינָה אֵינָהּ עוֹזֶבֶת אוֹתָם, וּכְבָר צִוָּה אוֹתָם בִּכְלָלֵי מִצְווֹת, הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁלֹּא יִשְׁאֲלוּ בְּמֶשֶׁך הַזְּמָן עַל פְּרָטֵיהֶן, וְיַעְתִּיקוּ פֵּרוּשָׁן וּפֵרוּטָן? וַהֲרֵי אָנוּ רוֹאִים מַאֲמַר "וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו", וְהוּא כְּבָר אָמַר לָהֶם בָּאַחֲרוֹנָה: "כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה". וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַכְזִיב זֶה הַפָּסוּק יַבִּיט אֶל הַקָּרָאִים, וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַצְדִּיקוֹ יַבִּיט אֶל חָכְמוֹת הַמִּשְׁנָה וְהַתַּלְמוּד, וְהֵן מְעַט מֵהַרְבֵּה מֵהַחָכְמוֹת הַטִּבְעִיּוֹת וְהָאֱלֹהִיּוֹת וְהַלִמּוּדִיּוֹת וְהַגַּלְגַּלִּיּוֹת, וְיִרְאֶה שֶׁרְאוּיָה לָהֶם הַתִּפְאֶרֶת עַל כֹּל הָעַמִּים בְּחָכְמוֹתֵיהֶם.
וּקְצָת מִצְווֹתֵינוּ מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' בַּתְּנָאִים הַנִּזְכָּרִים. וּכְבָר שָׁרְתָה הַנְּבוּאָה בְּבַיִת שֵׁנִי כְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, וּכְבָר שִׁבַּח יִרְמְיָהוּ ע"ה בִּנְבוּאָתוֹ אֵת אַנְשֵׁי בַּיִת שֵׁנִי וְאֵת חֲסִידוּתָם וְחָכְמָתָם וְיִרְאָתָם, וְאִם לֹא נְקַבֵּל מֵהֶם מִמִּי נְקַבֵּל? וַהֲרֵי אָנוּ רוֹאִים מַה שֶּׁנֶּחְקַק אַחֲרֵי משֶׁה וְהָיָה לְמִצְוָה, כְּמוֹ שְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר קִדֵּשׁ אֶת תּוֹך הֶחָצֵר וְעָשָׂה הָעוֹלוֹת בְּזוּלַת הַמִּזְבֵּחַ, וְעָשָׂה הֶחָג שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים, וּמַה שֶּׁתִּקְּנוּ דָּוִד וּשְׁמוּאֵל מִסֵּדֶר הַמְשׁוֹרְרִים בַּבַּיִת וְהָיָה לְחֹק תְּמִידִי, וּמַה שֶּׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה בַּמִּקְדָּשׁ, וּמַה שֶּׁחִסֵּר מִמַּה שֶּׁעָשָׂה משֶׁה בַּמִּדְבָּר, וּמַה שֶּׁקָּבַע עֶזְרָא לִקְהָלוֹ בְּבַיִת שֵׁנִי מִשְּׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל, וּמַה שֶּׁהֶעֱמִידוּ בִּמְקוֹם הָאָרוֹן רִצְפָּה וְתָלוּ לְפָנֶיהָ הַפָּרֹכֶת, מִפְּנֵי שֶׁיָּדְעוּ כִּי הָאָרוֹן גָּנוּז שָׁם.
___________________________
ושאר הכתות – כהונה, מלכות ושופטים ושוטרים. ישלם הסדר – מבנה האומה בשלמותו. שכמותם – חכמי הסנהדרין. היה אפשר – התאפשר. להכזיב – להכחיש את אמיתתו. יביט אל הקראים – ויראה את מיעוט השכלתם. והלימודיות – המתמטיות. והגלגליות – האסטרונומיות. בזולת מזבח – ללא מזבח. ועשה החג וכו' – בחנוכת בית המקדש הראשון חגגו ארבעה עשר יום, ולא צמו ביום הכיפורים באותה שנה. סדר המשוררים – חלוקת הלויים לכ"ד משמרות. ומה שחסר – שלמה בנה מנורה ושולחן חדשים. שלישית השקל – תרומה לבית המקדש.
ביאורים
דרך דבריו של ריה"ל כאן אנו יכולים שוב להתבונן במבט מקיף על ספר הכוזרי כולו ולראות מהו החידוש הגדול של נקודת המבט שהוא מלמדנו. הקביעה שהתורה קשורה במושג "הלכה למשה מסיני" או פסוקים המעידים כי "מן המקום אשר יבחר ה", "כי מציון תצא תורה..." הם הוכחה לכך שנתינת התורה איננה פעולה חד-פעמית שחלפה ונעלמה ומאז אנו שרויים בעלטה, מגששים דרכנו כעיוורים באפילה. התורה קשורה קשר בל יינתק בנבואה. רוח הקודש היא ההשראה האלוהית המאפשרת לחכמים בכל דור, לדעת מה וכיצד לפסוק בשאלות המתעוררות בכל דור מחדש. ממש כשם שה' לא רק ברא את עולמו בעבר, אלא הוא מחייה אותו בכל יום מחדש, כך גם הצורך בתורה שבכתב ותורה שעל פה. התורה שבעל פה היא הביטוי לחיות האלוהית שמלווה אותנו בכל עת. על ידי החיות הזאת אנו מגלים מהו הרצון האלוהי בכל שלב ובכל תקופה בהיסטוריה. זוהי החיוניות שקיימת בתורת ישראל. חיוניות רעננה שמגלה בכל דור פנים המתאימות לזמן. לא מדובר בוויתור על התורה שבכתב, חלילה. אלא שלחכמים ניתנה רוח הקודש המופיעה על ידי העמל העיוני, לחשוף מהו רצון ה' על-פי הפסוקים, בעת הזאת. כדי שרוח הקודש הזאת תשרה ותופיע ישנו צורך שהאומה תהיה במצבה התקין, השלם והבריא. רק אז ההוראה היוצאת מירושלים הינה הוראה היונקת משורש הנבואה – ההשראה האלוהית. כאשר העם גולה ממקור מחצבתו, נמנעת ההשראה האלוהית השלמה. ממש כמו שאדם חולה איננו מסוגל לחשוב בבהירות ובצלילות ולכן מצבו כמעט ולא מאפשר לו לקבל הכרעות ברורות בשאלות חדשות שמתעוררות. זוהי אפוא שיטתו של ריה"ל לאורך הספר כולו – החיות האלוהית. החיות האלוהית מופיעה בעולם בכל הזמנים, אלא שעלינו להיות במצב המאפשר לנו לקלוט אותה. זהו תפקידו של עם ישראל – לגלות את החיות האלוהית בעולם לאורך כל הדורות.
הרחבות
וְרֹב מִצְווֹתֵינוּ נִסְמָכוֹת אֶל משֶׁה, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי. הרמב"ם כותב על מצוות שהן הלכה למשה מסיני "שהפירושים המקובלים ממשה אין מחלוקת בהם בשום פנים, לפי שמעולם לא מצאנו מחלוקת שנפלה בין חכמים בזמן מן הזמנים ממשה ועד רב אשי... לפי שהם כולם פירושים מקובלים ממשה ועליהם אמרו 'כל התורה נאמרו כללותיה ופרטותיה מסיני' " [הקדמת הרמב"ם למשנה, ג]. הרמב"ם אומר שההלכה הכללית, 'עיקרי המצווה', ניתנה ממשה רבנו. אך את הפרטים שבכל מצווה, 'הענפים', לומדים חז"ל בדרכים שקיבלו במסורת ואלו הם שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם.
* חכמי עולי בבל
חֲסִידוּתָם. "כִּי כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם... וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם. וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל לְבַבְכֶם" [ירמיהו כט י-יג].
וְחָכְמָתָם. "כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם ה' נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם. וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם" [ירמיהו לא לב-לג].
וְיִרְאָתָם. הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל... וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים. וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל הַיָּמִים לְטוֹב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְהֵיטִיבִי אוֹתָם וְאֶת יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי [ירמיהו לב לז-מ].
שאלות לדיון
איך אפשר לברך "וציוונו" על מצוות חכמים, הרי ה' לא ציוה?
ריה"ל מתאר חכמות גדולות שיש במשנה ובתלמוד. מהן?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
