ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
כה אָמַר הֶחָבֵר: אָמְנָם אֲנִי מְבַקֵּשׁ חֵרוּת, מֵעַבְדוּת הָרַבִּים, אֲשֶׁר אֲנִי מְבַקֵּשׁ רְצוֹנָם וְאֵינִי מַשִּׂיגוֹ, וַאֲפִלּוּ אֶשְׁתַּדֶּל בּוֹ כֹּל יְמֵי חַיַּי, וְאִלּוּ הִשַּׂגְתִּיו לֹא הָיָה מוֹעִיל לִי, רְצוֹנִי לוֹמַר: עַבְדוּת בְּנֵי אָדָם וּבַקָּשַׁת רְצוֹנָם, וַאֲבַקֵּשׁ עַבְדוּת אֶחָד, יֻשַּׂג רְצוֹנוֹ בְּטֹרַח מֻעָט, וְהוּא מוֹעִיל בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא רְצוֹן ה' יִתְעַלֶּה, וַעֲבוֹדָתוֹ הִיא הַחֵרוּת, וְהַכְּנִיעָה לוֹ הִיא הַכָּבוֹד הָאֲמִתִּי.
כו אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם אַתָּה מַאֲמִין בְּכֹל מַה שֶּׁהִזְכַּרְתָּ, יוֹדֵעַ ה' כַּוָּנָתְךָ, וְהַכַּוָּנָה מְיֻחֶדֶת לה', יוֹדֵעַ הַכַּוָּנוֹת וּמְגַלֶּה הַנִּסְתָּרוֹת.
כז אָמַר הֶחָבֵר: זֶה אֱמֶת אִם נִבְצָר מֵאָדָם הַמַּעֲשֶׂה, אֲבָל הָאָדָם חָפְשִׁי לְגַבֵּי תּוֹחַלְתּוֹ וּמַעֲשֵׂהוּ, וּלְפִיכָך הוּא נֶאֱשָׁם אִם אֵינֶנּוּ מֵבִיא הַשָּׂכָר הַגָּלוּי אֶל הַמַּעֲשֶׂה הַגָּלוּי. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר: "וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם", "וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן", "זִכְרוֹן תְּרוּעָה", לֹא שֶׁה' צָרִיך לְהַזְכָּרָה וְהֶעָרָה, אֶלָּא לְפִי שֶׁהַמַּעֲשִׂים צְרִיכִים לִשְׁלֵמוּת וְאָז יִהְיוּ רְאוּיִים לִגְמוּל, כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים עִנְיְנֵי הַתְּפִלָּה לְדַבֵּר בָּהֶם בָּאֹפֶן הַשָּׁלֵם בְּיוֹתֵר בְּרַחֲמִים וּבְתַחֲנוּנִים, וְכַאֲשֶׁר יִשְׁלְמוּ הַכַּוָּנָה וְהַמַּעֲשֶׂה כָּרָאוּי, יִהְיֶה עֲלֵיהֶם הַגְּמוּל, וְיִהְיֶה זֶה, לְפִי הָרָגִיל אֵצֶל בְּנֵי אָדָם, כְּאִלּוּ הוּא הַזְכָּרָה, וְדִבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. וְאִם הָיָה הַמַּעֲשֶׂה לְלֹא כַּוָּנָה, אוֹ הַכַּוָּנָה לְלֹא מַעֲשֶׂה, תְּאַכְזֵב הַהִשְׁתַּדְּלוּת, אֶלָּא אִם כֵּן אִי אֶפְשָׁר, שֶׁאָז הֲכָנַת הַלֵּב וְהַהִתְנַצְּלוּת עַל הַמַּעֲשֶׂה מוֹעִילוֹת קְצָת תּוֹעֶלֶת, כְּהִתְנַצְּלוּתֵנוּ בִּתְפִלָּתֵנוּ: "וּמִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ", וּמַה שֶׁדּוֹמֶה לָזֶה. וּבְהֶעָרַת בְּנֵי אָדָם וַהֲנָעָתָם אֶל חִבַּת הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ הַהוּא יֵשׁ שָׂכָר, וְחִזּוּק הָעִנְיָן הַמְיֻחָל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד, כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם אָמְנָם תִּבָּנֶה כַּאֲשֶׁר יִכָּסְפוּ יִשְׂרָאֵל אֵלֶיהָ תַּכְלִית הַכֹּסֶף עַד שֶׁיָּחֹנּוּ אֲבָנֶיהָ וַעֲפָרָהּ.
כח אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כָּך הוּא — הֲרֵי מְנִיעָתְךָ חֵטְא, וְעֶזְרָתְךָ מִצְוָה. יַעֲזָרְךָ ה', וְיִהְיֶה לְךָ מָגֵן וְשׁוֹמֵר, וְיִנְהָגְךָ בְּרָצוֹן בְּחַסְדּוֹ, וְשָׁלוֹם.
___________________________
מעבדות הרבים – השתעבדות לבני אדם. מבקש רצונם – לעשות את רצונם, ולמצוא חן בעיניהם. יודע ה' כונתך – ודי בכוונה ואין צורך שתעלה בפועל לארץ. תוחלתו – רצונו. מביא השכר הגלוי וכו' – האדם זוכה בשכר לפי מעשיו. הערת – התעוררות.
ביאורים
במסגרת העיסוק בקיום המצווה המעשית לעלות לארץ ישראל דנים המלך והחבר בשתי טענות ביחס לקיום מצוות.
א. חירות ושעבוד: המלך טוען שהמצוות משעבדות את האדם לרצון האל, הכופה אותו למלא את דרישותיו ושולל ממנו את החירות העצמית. החבר משיב לו שהחירות אינה נמדדת בחופש לעשות ככל העולה על הדעת אלא בנאמנות לאמת ובבחירה לרתום את החיים למען אידיאל נעלה. השעבוד לבני אדם אחרים מחייב את האדם להתחשב במערכת שיקולים זרים, ובניסיון למצוא חן, על חשבון האמונה האישית שלו. אך השעבוד לה', מכוון את האדם לתעל את כוחותיו ואת רצונו בדרך הטובה ביותר, ובכך למצות את הפוטנציאל הרוחני הגלום בו. 'עבד ה' הוא לבד חופשי'.
ב. כוונה ומעשה: המלך טוען שמספיק להיות 'דתי בלב', אין צורך בקיום מעשי של המצוות, ודי בכך שה' מכיר את רצונו הכן הפנימי של האדם. לדידו של המלך, המצוות נועדו רק לבטא את כוונת האדם, והיות שה' יודע את כוונתו גם בלי הביטוי החיצוני אין בהן צורך. החבר מסביר למלך, שהמצוות הן לא רק ביטוי של מעלת הנפש, אלא גם משפיעות על האדם העושה אותם ומעצבות אותו, כי 'אחרי המעשים נמשכים הלבבות'. רצון טוב שאינו יוצא אל הפועל מעיד על חולשתו. לכן הכוונה מספיקה רק במקום של אונס, כשהאדם מנוע בעל כורחו מקיום מצווה. המצוות לא נועדו בשביל שה' יכיר את האדם אלא לתועלת האדם עצמו.
ביחס לארץ ישראל מוסיף החבר, שההשתוקקות המביאה לעלייה בפועל ולבניין הארץ איננה רק משלימה את האדם, כשאר המצוות, אלא היא גם תנאי לסייעתא דשמיא בבניין ירושלים. גאולת הארץ לא תתרחש כשעם ישראל ישב בחיבוק ידיים בגלות וימתין למעשי ה'. אדרבה, ה' ממתין לכיסופים והמעשים של עם ישראל כדי שהוא יוכל לסייע לו.
חתימת הספר בעליית החבר לארץ ישראל מלמדת על המרכזיות של ארץ ישראל בעיני ריה"ל, ועל המגמה של הספר כולו. עתידו של עם ישראל תלוי בארץ ישראל, ועליו להתאמץ לשוב לארצו כדי לקדם את תהליך הגאולה שלו, ושל העולם כולו יחד עמו.
הרחבות
* אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה
וַעֲבוֹדָתוֹ הִיא הַחֵרוּת. דברים אלה מבוססים על המשנה " 'והמכתב מכתב אלוהים הוא חָרוּת על הלוחות' אל תקרא חָרוּת אלא חֵרות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" [אבות ו, ב]. הרב קוק מבאר שבן חורין אמיתי הוא מי שחופשי משעבודם של כוחות המסירים את האדם מדרך הישר הטבועה בנשמתו של היהודי: "החירות העצמית, חירות הגוף מכל שיעבוד זר, מכל שיעבוד הכופה את צלם אלוהים אשר באדם להיות משועבד לכל אשר הוא מוריד את ערכו, את תפארת גדולתו והדרת קדשו, והחירות הזאת אינה נקנית כי אם על ידי חירותה של הנשמה, חירות הרוח מכל מה שהוא מטה אותה ממסילתה הישרה והאיתנה היצוקה במהותו העצמית... ואנחנו לאורה הפנימי של החירות העצמית הזאת... ניסע ונלך להבליט יותר ויותר את עצמאותנו הרעננה הפנימית שקנינו על ידי גילוי שכינה..." [עולת ראיה ב, עמוד רמה].
לעומת עובד ה', אדם הרדוף אחרי תאוותיו הוא עבד – "מה שאין כן מי שמבלה ימיו בהשתדלות להרבות הון וברדיפת התאווה, הנה הוא עבד משועבד לכסף וזהב ולתאוות שונות וירדוף אחריהם ביום ובלילה בצינים (בקור) ופחים ובסכנות באין מנוחה... הנה איש כזה יצא ממצרים מתחת שעבודן ונכנס תחת שעבודים שונים, בלילה לא יישן וביום לא ינוח ואכתי (עדיין) מעבדי פרעה הוא" [ בני יששכר מאמרי חודש ניסן מאמר ד – טיול בפרדס, דרוש ד].
שאלות לדיון
מדוע בחר ריה"ל לסיים ככה את ספרו?
מה למדת מספר הכוזרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
