ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
כה אָמַר הֶחָבֵר: אָמְנָם אֲנִי מְבַקֵּשׁ חֵרוּת, מֵעַבְדוּת הָרַבִּים, אֲשֶׁר אֲנִי מְבַקֵּשׁ רְצוֹנָם וְאֵינִי מַשִּׂיגוֹ, וַאֲפִלּוּ אֶשְׁתַּדֶּל בּוֹ כֹּל יְמֵי חַיַּי, וְאִלּוּ הִשַּׂגְתִּיו לֹא הָיָה מוֹעִיל לִי, רְצוֹנִי לוֹמַר: עַבְדוּת בְּנֵי אָדָם וּבַקָּשַׁת רְצוֹנָם, וַאֲבַקֵּשׁ עַבְדוּת אֶחָד, יֻשַּׂג רְצוֹנוֹ בְּטֹרַח מֻעָט, וְהוּא מוֹעִיל בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא רְצוֹן ה' יִתְעַלֶּה, וַעֲבוֹדָתוֹ הִיא הַחֵרוּת, וְהַכְּנִיעָה לוֹ הִיא הַכָּבוֹד הָאֲמִתִּי.
כו אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם אַתָּה מַאֲמִין בְּכֹל מַה שֶּׁהִזְכַּרְתָּ, יוֹדֵעַ ה' כַּוָּנָתְךָ, וְהַכַּוָּנָה מְיֻחֶדֶת לה', יוֹדֵעַ הַכַּוָּנוֹת וּמְגַלֶּה הַנִּסְתָּרוֹת.
כז אָמַר הֶחָבֵר: זֶה אֱמֶת אִם נִבְצָר מֵאָדָם הַמַּעֲשֶׂה, אֲבָל הָאָדָם חָפְשִׁי לְגַבֵּי תּוֹחַלְתּוֹ וּמַעֲשֵׂהוּ, וּלְפִיכָך הוּא נֶאֱשָׁם אִם אֵינֶנּוּ מֵבִיא הַשָּׂכָר הַגָּלוּי אֶל הַמַּעֲשֶׂה הַגָּלוּי. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר: "וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם", "וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן", "זִכְרוֹן תְּרוּעָה", לֹא שֶׁה' צָרִיך לְהַזְכָּרָה וְהֶעָרָה, אֶלָּא לְפִי שֶׁהַמַּעֲשִׂים צְרִיכִים לִשְׁלֵמוּת וְאָז יִהְיוּ רְאוּיִים לִגְמוּל, כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים עִנְיְנֵי הַתְּפִלָּה לְדַבֵּר בָּהֶם בָּאֹפֶן הַשָּׁלֵם בְּיוֹתֵר בְּרַחֲמִים וּבְתַחֲנוּנִים, וְכַאֲשֶׁר יִשְׁלְמוּ הַכַּוָּנָה וְהַמַּעֲשֶׂה כָּרָאוּי, יִהְיֶה עֲלֵיהֶם הַגְּמוּל, וְיִהְיֶה זֶה, לְפִי הָרָגִיל אֵצֶל בְּנֵי אָדָם, כְּאִלּוּ הוּא הַזְכָּרָה, וְדִבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. וְאִם הָיָה הַמַּעֲשֶׂה לְלֹא כַּוָּנָה, אוֹ הַכַּוָּנָה לְלֹא מַעֲשֶׂה, תְּאַכְזֵב הַהִשְׁתַּדְּלוּת, אֶלָּא אִם כֵּן אִי אֶפְשָׁר, שֶׁאָז הֲכָנַת הַלֵּב וְהַהִתְנַצְּלוּת עַל הַמַּעֲשֶׂה מוֹעִילוֹת קְצָת תּוֹעֶלֶת, כְּהִתְנַצְּלוּתֵנוּ בִּתְפִלָּתֵנוּ: "וּמִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ", וּמַה שֶׁדּוֹמֶה לָזֶה. וּבְהֶעָרַת בְּנֵי אָדָם וַהֲנָעָתָם אֶל חִבַּת הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ הַהוּא יֵשׁ שָׂכָר, וְחִזּוּק הָעִנְיָן הַמְיֻחָל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד, כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם אָמְנָם תִּבָּנֶה כַּאֲשֶׁר יִכָּסְפוּ יִשְׂרָאֵל אֵלֶיהָ תַּכְלִית הַכֹּסֶף עַד שֶׁיָּחֹנּוּ אֲבָנֶיהָ וַעֲפָרָהּ.
כח אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כָּך הוּא — הֲרֵי מְנִיעָתְךָ חֵטְא, וְעֶזְרָתְךָ מִצְוָה. יַעֲזָרְךָ ה', וְיִהְיֶה לְךָ מָגֵן וְשׁוֹמֵר, וְיִנְהָגְךָ בְּרָצוֹן בְּחַסְדּוֹ, וְשָׁלוֹם.
___________________________
מעבדות הרבים – השתעבדות לבני אדם. מבקש רצונם – לעשות את רצונם, ולמצוא חן בעיניהם. יודע ה' כונתך – ודי בכוונה ואין צורך שתעלה בפועל לארץ. תוחלתו – רצונו. מביא השכר הגלוי וכו' – האדם זוכה בשכר לפי מעשיו. הערת – התעוררות.
ביאורים
במסגרת העיסוק בקיום המצווה המעשית לעלות לארץ ישראל דנים המלך והחבר בשתי טענות ביחס לקיום מצוות.
א. חירות ושעבוד: המלך טוען שהמצוות משעבדות את האדם לרצון האל, הכופה אותו למלא את דרישותיו ושולל ממנו את החירות העצמית. החבר משיב לו שהחירות אינה נמדדת בחופש לעשות ככל העולה על הדעת אלא בנאמנות לאמת ובבחירה לרתום את החיים למען אידיאל נעלה. השעבוד לבני אדם אחרים מחייב את האדם להתחשב במערכת שיקולים זרים, ובניסיון למצוא חן, על חשבון האמונה האישית שלו. אך השעבוד לה', מכוון את האדם לתעל את כוחותיו ואת רצונו בדרך הטובה ביותר, ובכך למצות את הפוטנציאל הרוחני הגלום בו. 'עבד ה' הוא לבד חופשי'.
ב. כוונה ומעשה: המלך טוען שמספיק להיות 'דתי בלב', אין צורך בקיום מעשי של המצוות, ודי בכך שה' מכיר את רצונו הכן הפנימי של האדם. לדידו של המלך, המצוות נועדו רק לבטא את כוונת האדם, והיות שה' יודע את כוונתו גם בלי הביטוי החיצוני אין בהן צורך. החבר מסביר למלך, שהמצוות הן לא רק ביטוי של מעלת הנפש, אלא גם משפיעות על האדם העושה אותם ומעצבות אותו, כי 'אחרי המעשים נמשכים הלבבות'. רצון טוב שאינו יוצא אל הפועל מעיד על חולשתו. לכן הכוונה מספיקה רק במקום של אונס, כשהאדם מנוע בעל כורחו מקיום מצווה. המצוות לא נועדו בשביל שה' יכיר את האדם אלא לתועלת האדם עצמו.
ביחס לארץ ישראל מוסיף החבר, שההשתוקקות המביאה לעלייה בפועל ולבניין הארץ איננה רק משלימה את האדם, כשאר המצוות, אלא היא גם תנאי לסייעתא דשמיא בבניין ירושלים. גאולת הארץ לא תתרחש כשעם ישראל ישב בחיבוק ידיים בגלות וימתין למעשי ה'. אדרבה, ה' ממתין לכיסופים והמעשים של עם ישראל כדי שהוא יוכל לסייע לו.
חתימת הספר בעליית החבר לארץ ישראל מלמדת על המרכזיות של ארץ ישראל בעיני ריה"ל, ועל המגמה של הספר כולו. עתידו של עם ישראל תלוי בארץ ישראל, ועליו להתאמץ לשוב לארצו כדי לקדם את תהליך הגאולה שלו, ושל העולם כולו יחד עמו.
הרחבות
* אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה
וַעֲבוֹדָתוֹ הִיא הַחֵרוּת. דברים אלה מבוססים על המשנה " 'והמכתב מכתב אלוהים הוא חָרוּת על הלוחות' אל תקרא חָרוּת אלא חֵרות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" [אבות ו, ב]. הרב קוק מבאר שבן חורין אמיתי הוא מי שחופשי משעבודם של כוחות המסירים את האדם מדרך הישר הטבועה בנשמתו של היהודי: "החירות העצמית, חירות הגוף מכל שיעבוד זר, מכל שיעבוד הכופה את צלם אלוהים אשר באדם להיות משועבד לכל אשר הוא מוריד את ערכו, את תפארת גדולתו והדרת קדשו, והחירות הזאת אינה נקנית כי אם על ידי חירותה של הנשמה, חירות הרוח מכל מה שהוא מטה אותה ממסילתה הישרה והאיתנה היצוקה במהותו העצמית... ואנחנו לאורה הפנימי של החירות העצמית הזאת... ניסע ונלך להבליט יותר ויותר את עצמאותנו הרעננה הפנימית שקנינו על ידי גילוי שכינה..." [עולת ראיה ב, עמוד רמה].
לעומת עובד ה', אדם הרדוף אחרי תאוותיו הוא עבד – "מה שאין כן מי שמבלה ימיו בהשתדלות להרבות הון וברדיפת התאווה, הנה הוא עבד משועבד לכסף וזהב ולתאוות שונות וירדוף אחריהם ביום ובלילה בצינים (בקור) ופחים ובסכנות באין מנוחה... הנה איש כזה יצא ממצרים מתחת שעבודן ונכנס תחת שעבודים שונים, בלילה לא יישן וביום לא ינוח ואכתי (עדיין) מעבדי פרעה הוא" [ בני יששכר מאמרי חודש ניסן מאמר ד – טיול בפרדס, דרוש ד].
שאלות לדיון
מדוע בחר ריה"ל לסיים ככה את ספרו?
מה למדת מספר הכוזרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
