ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
אֲבָל יֵשׁ לַמַּבְחִין לְהַבְחִין עַם מֵעַם וְאִישׁ מֵאִישׁ וּזְמָן מִזְּמָן וּמָקוֹם מִמָּקוֹם וּנְסִבּוֹת מִנְּסִבּוֹת אֲחֵרוֹת, וְיִרְאֶה כִּי הַמְאֹרָעוֹת הָאֱלֹהִיִּים אָמְנָם נִרְאוּ עַל הָרֹב בְּאֶרֶץ מְיֻחֶדֶת, וְהִיא הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וּבְעַם מְיֻחָד, וְהֵם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבַזְּמָן הַהוּא, וְעִם הַנְּסִבּוֹת אֲשֶׁר הָיוּ כְּרוּכוֹת בָּהֶן מִצְווֹת וּמִנְהָגִים, נִרְאָה הָרָצוּי עִם קִיּוּמָם, וְנִרְאָה הַמָּאוּס עִם בִּטּוּלָם, וְלֹא הוֹעִילוּ הָעִנְיָנִים הַטִּבְעִיִּים וְהַמִּקְרִיִּים כְּלוּם בְּעֵת הַבִּטּוּל, וְלֹא הִזִּיקוּ בְּעֵת הַקִּיוּם. וְעַל כֵּן נַעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאָיָה בְּכֹל דָּת כְּנֶגֶד הַכּוֹפְרִים אֲשֶׁר רָאוּ דַעַת אֶפִּיקוֹרוֹס הַיְּוָנִי, בְּדַמּוֹתוֹ כִּי כֹּל הַדְּבָרִים אָמְנָם נוֹפְלִים בְּמִקְרֶה, הוֹאִיל וְאֵין נִרְאֵית בָּהֶם כַּוָּנַת מְכַוֵּן. וְסִיעָתוֹ נִקְרָאִים בַּעֲלֵי הַהֲנָאָה, הוֹאִיל וְהֵם סְבוּרִים שֶׁהַהֲנָאָה הִיא הַתַּכְלִית הַמְבֻקֶּשֶׁת, וְשֶׁהִיא הַטּוֹב בְּהֶחְלֵט. וְהַמְבֻקָּשׁ שֶׁל בַּעַל הַתּוֹרָה מִן הַמְצַוֶּה בָּהּ שֶׁיִּהְיֶה רָצוּי אֶצְלוֹ, מוֹסֵר בְּחִירוֹתָיו אֵלָיו יִתְעַלֶּה, מְבַקֵּשׁ הַשְׁרָאָה אִם הוּא חָסִיד, אוֹ נִפְלָאוֹת וּמוֹפְתִים אִם הוּא נָבִיא אוֹ קָהָל נִרְצֶה, עִם הַנְּסִבּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת בַּתּוֹרָה מִן הַזְּמַנִּים וְהַמְּקוֹמוֹת וְהַמַּעֲשִׂים, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ כָּל כָּך לַסִּבּוֹת הַטִּבְעִיּוֹת וְהַמִּקְרִיּוֹת, וְיוֹדֵעַ כִּי רָעָתָן דְּחוּיָה מִמֶּנּוּ, אִם בְּהַשְׁרָאָה שֶׁתִּקְדַּם לוֹ לְהִתְכּוֹנֵן לָרָעָה הַהִיא, אוֹ בְּמוֹפֵת שֶׁיֵּעָשֶׂה לוֹ בְּעֵת הָרָעָה הַהִיא. אֲבָל טוֹבַת הַסִּבּוֹת הַמִּקְרִיּוֹת אֵינָה נִמְנַעַת מִן הַחוֹטֵא, כֹּל שֶׁכֵּן מִן הַצַּדִּיק. וְהַצְלָחוֹת הָרְשָׁעִים אָמְנָם הֵן בְּאוֹתָן הַסִּבּוֹת הַמִּקְרִיּוֹת וְהַטִּבְעִיּוֹת, וְאַחַר כֵּן אֵין דּוֹחֶה לְרָעָתָם כְּשֶׁתָּבוֹא, אֲבָל הַצַּדִּיקִים יַצְלִיחוּ בְּאוֹתָן הַסִּבּוֹת, וְאַחַר כֵּן יִהְיוּ בְּטוּחִים מֵרָעָתָן.
___________________________
עליה – כנגד טענה זו. שהוא אינו מוציאם וכו' – ה' רצה שתהיה לאדם אפשרות בחירה לכן בחירת האדם במעשיו אינה בניגוד גמור לרצון ה'. הוצאו הדברים ההם מידיעתו וכו' – אם יש בחירה חופשית, נמצא שה' אינו יודע מראש מה יעשה האדם, וזה חסרון בבורא שאינו יודע הכול. המדברים – כת מהפילוסופים. הידיעה בו במקרה – ידיעת ה' אינה נובעת מהכרח האדם לפעולה מסוימת. הויות – מאורעות. יפלו הסבות האמצעיות – האמצעים מיותרים. משמעתו – השמיעה לצו ה'. מן הכח אל הפועל – כלומר: אף-על-פי שה' ידע את תוצאות הניסיון, היה עניין לאפשר לאברהם לבחור ולהוציא את משמעתו מן הכוח אל הפועל [הערת הרב שילת]. זולתם מן החלקים – לעיל בפִסקה חילק את הפעולות שבעולם לאלוקיות, טבעיות, מקריות ובחיריות. נראה הרצוי עם קיומם – מאורעות טובים ורצויים קרו כאשר קוימו המצוות והמנהגים [הערת הרב שילת]. המאוס – פורענות. ראיה – למציאות ה' והשגחתו. מוסר בחירותיו – משתדל במעשיו ויודע שהצלחתם תלויה ברצון ה'. דחויה ממנו – לא תפגע בו. השראה שתקדם – הדרכה מאת ה'.
ביאורים
החבר מסכם את התשובה לשאלת 'הגזרה והבחירה': לאדם יש בחירה חופשית מלאה, אולם כוח הבחירה עצמו ניתן לו על ידי ה', כך שהרצון האנושי הוא אחד האמצעים שדרכם ה' משגיח על העולם.
כעת מעלה החבר את שאלת 'הידיעה והבחירה': אם ה' יודע מראש מה יהיו מעשי האדם, אין עוד מקום לבחירה, לכאורה, שהרי האדם מוכרח להתנהג על פי ידיעת ה' הקודמת. מצד שני, אם נניח שהאדם חופשי בבחירתו זהו פגם בידיעת ה' - היא איננה כוללת את מעשי האדם הלא צפויים.
תשובת החבר היא שידיעת ה' איננה הגורם למעשי האדם, להפך, מעשי האדם הם הגורם לידיעת ה'. כפי שידיעת העבר מתבססת על מה שקרה, כך ידיעת העתיד מתבססת על מה שיקרה. האדם בוחר את מעשיו, אולם ה' שמכיר את האדם ואת מכלול הגורמים שמשפיעים עליו, יודע מראש מה תהיה בחירתו. אילו ידיעת ה' הייתה הסיבה להתנהגות האדם, בריאת בני האדם הייתה לבטלה, כיוון שכל התנהלותם עלי אדמות הייתה מוכרחת, ותחושת הבחירה שלהם לא הייתה אלא אשליה.
שאלת 'הידיעה והבחירה' משליכה גם על המושג 'ניסיון', כיוון שאם ה' יודע מראש מהי התנהגות האדם, הניסיון מיותר. החבר מסביר, שהניסיון לא נועד עבור ה' כדי להודיע לו את מעלת האדם; הניסיון נועד עבוד האדם, כדי שיוציא את כוחותיו אל הפועל, ובכך ירומם את נפשו ואף יזכה לשכר.
למרות ההבחנה בין סוגי ההשגחה, המון העם מאמין ש'הכול מאת ה'' כפשוטו, כדי לא לפגום באמונתו.
'ההשגחה הישירה' התגלתה בעיקר ביחס לעם ישראל כשהוא שכן בארצו, בכך שהנסים היו עניין שבשגרה. ההצלחה או ההפסד של עם ישראל היו תלויים אך ורק במצבו הרוחני ובקיום המצוות, ולא בשום גורם טבעי. כנגד הדעה הפילוסופית שכופרת בהשגחה מכל וכל, מביאים כל בעלי הדתות ראיה להשגחה מעם ישראל, כיוון שההיסטוריה הלאומית שלו רוויה בנסים, המהווים ראיה ניצחת להשגחת ה' בעולם. הויכוח אם ה' משגיח על העולם משליך על תכלית חיי האדם: הכופרים בהשגחה סוברים שהתכלית היא הנאה רגעית, ואילו המאמינים בהשגחה טוענים שהתכלית היא דבקות בה'.
הרחבות
* ידיעת האלוה – מעל להבנתנו
וְאֵין הַיְּדִיעָה בְּמַה שֶּׁיִּהְיֶה הִיא הַסִּבָּה לֶהֱיוֹתוֹ. אחרי שריה"ל דחה את הדעות הכוזבות הטוענות שאין בחירה לאדם, הוא מגלה לנו את שיטתו האמונית. ריה"ל מבאר שכשם שידיעת האדם את מה שהיה בעבר אינה הסיבה להתקיימותו, כך גם ידיעת האלוה את העתיד להיות, אינה גורמת הכרח לאדם לעשות את המעשה. ניתן לבאר שהקב"ה, בידיעתו העליונה, יודע מה האדם יבחר לעשות, אך אינו מכריח אותו לפעול.
אמנם הסבר זה אינו ברור דיו, שכן איננו מסוגלים להבין את פשרה של ידיעה זו. כחוליה משלימה להסברו של ריה"ל נביא את דברי הרמב"ם המבאר שידיעת הבורא נמצאת למעלה מהשגתנו: "...ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו... אין בנו כוח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים והמעשים אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקדוש ברוך הוא מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך". [רמב"ם הלכות תשובה ה, ה].
* למה ה' מנסה את בני האדם?
לְהוֹצִיא אֵת מִשְׁמַעְתּוֹ מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. כעין זה כותב הרמב"ן ב'שער הגמול': "ולמה מנסה אותם, והלא גלוי וידוע לפניו יתברך אם יקבל אותו חסיד המנוסה עבודה וטורח זה? ואף על פי כן, אין שכר האדם בכוח אמונה שלו, כשכרו בפועל ובמעשה... מידה זו מידת הטובה היא, ואינה מידת נקמה ופורענות שהוא מנסה מי שהוא גלוי לפניו שיימצא שלם באותו הניסיון כדי להרבות לו שכרו [שער הגמול א, טו].
שאלות לדיון
" הֶעֱדִיף הֶהָמוֹן לְיַחֲסָם אֶל אֱלֹהִים, כִּי זֶה יוֹתֵר חָזָק וְאֵיתָן בָּאֱמוּנָה", על איזו אמונה החבר מדבר? מה דעתך על מושג ההמון היוםבהקשר האקטואלי? מהם מאפייניו של ההמון היום?
אפיקורס דימה שהכול במקרה, וסבר שההנאה היא התכלית המבוקשת. מה הקשר בין הדברים? מהו היחס הנכון להנאה?
להצלחת אריאל אחיה בן דוד שמשון
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
