ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שחר מיכאל בן רעות
מג אָמַר הֶחָבֵר: כְּשֶׁיִּתְאַמְּתוּ הַכְּלָלִים אַל תָּשִׂים לֵב לַפְּרָטִים, כִּי הַרְבֵּה פְּעָמִים נִכְנָס בָּהֶם דִּמְיוֹן שָׁוְא, וְעוֹד, שֶׁאֵין לָהֶם תַּכְלִית, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מִסְתָּעֲפִים וְלֹא יִמָּלְטוּ הַמִּתְוַכְּחִים מִן הָרִיב בָּהֶם. וְזֶה כְּמִי שֶׁהִתְאַמֵּת אֶצְלוֹ צֶדֶק הַבּוֹרֵא, וְשֶׁחָכְמָתוֹ כּוֹלֶלֶת, וּלְפִיכָך לֹא יִשְׁעֶה אֶל מַה שֶּׁיֵּרָאֶה בָּעוֹלָם מִן הָעָוֶל, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר: "אִם עשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ". וּכְמִי שֶׁהִתְאַמְּתָה אֶצְלוֹ בְּמוֹפֵת הִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ אַחַר כְּלוֹת הַגּוּף, וְשֶׁהִיא אֵינָהּ גַּשְׁמִית, אֶלָּא עֶצֶם נִבְדָּל מֵהַגּוּף כַּמַּלְאָכִים, וּלְפִיכָך לֹא יִשְׁעֶה אֶל מַה שֶּׁיַּקְשֶׁה עָלָיו הַכֹּחַ הַמְשַׁעֵר מֵהֶעְדֵּר פְּעֻלּוֹת הַנֶּפֶשׁ בְּעֵת הַשֵּׁנָה וּבְעֵת הֶחֳלִי הַמְאַבֵּד אֵת הַמַּחְשָׁבָה, וּמִהְיוֹתָהּ נִמְשֶׁכֶת אַחַר מֶזֶג הַגּוּף, וְזוּלַת זֶה מִן הַמַּחְשָׁבוֹת הַמְסִיתוֹת.
מד אָמַר הַכּוּזָרִי: עִם כֹּל זֶה, לֹא אֶמְצָא סִפּוּק עַד אֲשֶׁר יִרְוַח לִי מִן הַדִּיּוּן עִמְּךָ בַּפְּרָטִים, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלַי בָּזֶה בִּקֹּרֶת, אַחַר שֶׁהוֹדֵיתִי בַּכְּלָלִים אֲשֶׁר הִזְכַּרְתָּם.
מה אָמַר הֶחָבֵר: אֱמֹר מַה שֶּׁתִּרְצֶה.
מו אָמַר הַכּוּזָרִי: הַאֵין הָעֹנֶשׁ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה בְּאָמְרוֹ "עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ"?
מז אָמַר הֶחָבֵר: הַאִם לֹא נֶאֱמַר בְּסָמוּך לְכָך: "וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ"? הַאֵין זֶה הַכֹּפֶר? הֲרֵי לֹא אָמַר: מִי שֶׁהָרַג אֵת סוּסְךָ הֲרֹג אֵת סוּסוֹ, אֶלָּא אָמַר: קַח סוּסוֹ, כִּי אֵין לְךָ תּוֹעֶלֶת בַּהֲרִיגַת סוּסוֹ, וְכָך מִי שֶׁקָטַע יָדְךָ קַח כֹּפֶר יָדוֹ, כִּי אֵין לְךָ תוֹעֶלֶת בִּקְטִיעַת יָדוֹ. וּבִמְיֻחָד כְּשֶׁיִּהְיֶה כָּלוּל בַּדִּינִים הָאֵלֶּה מַה שֶּׁסּוֹתֵר אוֹתוֹ הַשֵּׂכֶל, כְּ"פֶצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה", אֵיך נוּכַל לְשַׁעֵר זֶה, וְיֵשׁ שֶׁיָּמוּת אֶחָד מֵהֶם מִפִּצְעוֹ וְלֹא יָמוּת הָאַחֵר מִפֶּצַע שֶׁכְּמוֹתוֹ, וְאֵיך נוּכַל לְכַוֵּן שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹתוֹ, וְאֵיך נַעֲקֹר עֵין מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא עַיִן אַחַת תַּחַת עֵין מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי עֵינַיִם, וְיִשָּׁאֵר הָאֶחָד עִוֵּר וְהָאַחֵר בַּעַל עַיִן אַחַת, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה "כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ". וּמַה דּוֹחֵק אוֹתִי לָדוּן עִמְּךָ בְּאֵלֶּה הַפְּרָטִים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִקְדַּמְתִּי הֶכְרַח הַקַּבָּלָה, עִם נֶאֱמָנוּת הַמְקַבְּלִים וּגְדֻלָּתָם וְחָכְמָתָם וְהִשְׁתַּדְּלוּתָם?
___________________________
תכלית – סוף. על החפץ – על רצון ה'. לא ישעה – לא יפנה. מהעדר פעולות וכו' – כאשר אדם ישן או חולה, הנפש אינה פועלת כהרגלה. משמע, לכאורה, שהנפש אינה לגמרי רוחנית שהרי היא מושפעת ממצב הגוף. הכופר – תשלום ממון על הנזק.
ביאורים
קשה שלא להבחין כיצד ריה"ל, בצורה אומנותית מדהימה, חורז בדבריו בפסקאות מב – מג, את יסוד שיטתו בספר כולו במילים בודדות. השוואתו את השאלות שיש לנו על התורה שבעל פה לשאלות שישנן על הנהגת העולם וכן על המתגלה לנו בגופנו. בכך חוזר ריה"ל ומבהיר לנו את היסוד הכללי האלוהי שמתגלה בעולם. זוהי החיות האלוהית – הרוח החיה שמפעמת בעולמנו ומתגלה ברמות שונות ובממדים שונים. כאשר מתברר לנו הכיוון הכללי, גם פרטים שונים הגורמם לנו לקושי מקבלים משמעות אחרת. הקשיים הנקודתיים הופכים לפרטים אשר אינם מעיבים על התמונה הכללית. הגובה הזה, שאליו מגביהנו ריה"ל, מעניק לנו נקודת מבט הגבוהה ממה שבן אנוש מסוגל להביט במבטו. כאשר אנו מתבוננים למשל על מקטע מסוים במציאות, ייתכן ותהיה לנו עליו קושייה גדולה. הדוגמה שבה נוקט ריה"ל היא העוול שאנו פוגשים לעתים בבריאה. אלא שייתכן וקושייה זו נובעת מכך שאיננו רואים את התמונה בכללותה. כאשר אנו מבחינים בתמונה הכללית, השאלות הפרטיות אינן נעלמות אך הן מקבלות מימד נכון יותר. לדוגמה, אם אנו מכירים מישהו שבדרך כלל נוהג בהגינות וביושר אך ראינו שפעם באופן חריג מעשיו לא תאמו את התנהגותו הרגילה, מובן שתהיה לנו קושייה לגבי מעשיו אך נוכל להכריע את המעשה ביתר קלות לכיוון התיקון שכן זוהי הדרך הכללית שבה נוהג אדם זה. נקודת המבט אפוא היא כללית, נקבל תמונה מקיפה של הופעת 'העניין האלוהי' בעולם, בתורה ובגוף, ובשל כך נראה עד כמה גם בעיות מקומיות אינן מונעות מאיתנו להבחין ביופי ובשלמות של התמונה השלמה.
הרחבות
* איסור בל תוסיף
אתמול עיינו בשיטת ריה"ל והרמב"ם. עוד כותב הרמב"ם שאיסור "לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו" הוא דווקא בהלכה שנקבעת כמצווה תמידית, אך אם חז"ל קבעו הלכה בשביל לעשות סייג וגדר לשמירת התורה הרי זה מותר, ואין עוברים בכך על איסור בל תוסיף [הלכות ממרים ב, ט]. הראב"ד חולק עליו ואומר שסייג לתורה מותר לעשות גם בקביעות [שם בהשגות הראב"ד]. המהר"ל מסביר שאיסור בל תוסיף הוא דווקא בהוספה או בגריעה במצווה עצמה, כגון הטלת ציצית בבגד עם חמש כנפות, או בבגד בעל שלוש כנפות. אך להוסיף מצווה מדרבנן אין איסור כלל [באר הגולה, באר ראשון. ועיין פירוש רש"י דברים יג, א].
* דין וחסד
וְהַתּוֹרָה אָמְרָה "כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ". הרמב"ם מסביר על כך "זה שנאמר בתורה 'כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו' אינו לחבול בזה כמו שחבל בחבירו אלא שהוא ראוי לחסרו אבר או לחבול בו כאשר עשה, ולפיכך משלם נזקו" [חובל ומזיק א, ג]. הרמב"ם מסביר שמצד הדין כך היה צריך לעשות לו, אך בפועל העונש הוא בממון. מסביר זאת הרב צבי יהודה שהדבר דומה לאב הרוצה להכות את בנו ולהענישו ואמו שולחת את ידה לאחוז בידו של האב כדי שהמכה תהיה רכה יותר. כך התורה שבכתב כותבת שראוי היה להיות עונש קשה על מעשה כזה, והתורה שבעל פה אומרת שבפועל העונש יהיה רק חיוב ממון.
שאלות לדיון
האם הנפש מושפעת מן הגוף?
ריה"ל כותב שלא ייתכן לפרש "עין תחת עין" כפשוטו, מכיוון שאין תועלת בקטיעת עינו של הפוגע. מדוע הרתעת עבריינים לא תיחשב תועלת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
