ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שחר מיכאל בן רעות
נ אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן, הֲרֵי אֲנִי מוֹדֶה לָרַבָּנִי, הַמְצָרֵף אֵת שְׁתֵּי הַפָּנִים הָאֵלֶּה, בְּיִתְרוֹנוֹ עַל הַקָּרָאִי בַּנִּגְלֶה וּבַנִּסְתָּר, וְיַשִּׂיג עִם זֶה טוּב לֵבָב בְּתוֹרָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְקֻבֶּלֶת מִמּוֹסְרִים הַנֶּאֱמָנִים בְּכָך שֶׁחָכְמָתָם הִיא מֵאֵת ה' יִתְעַלֶּה. כִּי הַקָּרָאִי, גַּם אִם הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ מֻפְלֶגֶת, לֹא יִיטַב לִבּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ הִיא סְבָרָה וְהִתְחַכְּמוּת, וְאֵינוֹ בָּטוּחַ שֶׁמַּעֲשֵׂהוּ זֶה הוּא הַנִּרְצֶה אֵצֶל ה' יִתְעַלֶּה, וְהוּא יוֹדֵעַ כִּי בָּאֻמּוֹת יֵשׁ רַבִּים הַמִּשְׁתַּדְּלִים יוֹתֵר מֵהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ. אֲבָל נִשְׁאֲרָה לִי אֵלֶיךָ שְׁאֵלָה בָּעֵרוּב, וְהוּא הֲקַלָּה בְּמִצְוַת הַשַּׁבָּת, אֵיך יֵחָשֵׁב לְמֻתָּר מַה שֶּׁאֲסָרוֹ ה' יִתְעַלֶּה, בְּאוֹתָהּ הַתַּחְבּוּלָה הַקַּלָּה וְהַפְּחוּתָה?
נא אָמַר הֶחָבֵר: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁיַּסְכִּימוּ הֲמוֹן חֲסִידִים וַחֲכָמִים עַל מַה שֶּׁיַּתִּיר קֶשֶׁר מִקִּשְׁרֵי תּוֹרַת ה' יִתְעַלֶּה, אַדְּרַבָּה, הֵם אֲשֶׁר מְחַזְּקִים וְאוֹמְרִים: "עֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה". וּמִכְּלַל הַסְּיָגוֹת אֲשֶׁר סִיְּגוּ, שֶׁאָסְרוּ הַהוֹצָאָה וְהַהַכְנָסָה מֵרְשׁוּת יָחִיד לִרְשׁוּת יָחִיד מַה שֶּׁלֹּא אָסְרָה זֶה הַתּוֹרָה, וְאַחַר כֵּן נָתְנוּ בַּסְּיָג הַהוּא דֶּרֶך לְהָקֵל, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה גְּזֵרָתָם בְּמַדְרֵגַת תּוֹרָה, וּכְדֵי שֶׁתִּהְיֶה נוֹחוּת לִבְנֵי אָדָם בַּשִּׁמּוּשׁ, וְשֶׁלֹּא יַשִּׂיגוּ הַנּוֹחוּת הַזֹּאת אֶלָּא בִּרְשׁוּת, וְהָרְשׁוּת הִיא עֲשִׂיַּת הָעֵרוּב, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַבְחָנָה בֵּין הַמֻּתָּר לְגַמְרֵי וּבֵין הַסְּיָג וּבֵין הָאָסוּר.
___________________________
ותפס את דבריהם בטעם – חשב שיסוד דברי חז"ל הוא כפי הטעם שהוא הבין. מאותם הגדרים – שמעיקר הדין מותר. הערוב למסע – עירוב תחומין הותר רק לצורך מצווה. ההשתדלות – הסברה מהו רצון ה'. לרבני – החכם המסורתי שאינו קראי. שתי הפנים – המסורת והסברה. בנגלה ובנסתר – בצד ההלכתי המעשי ובצד הפנימי המחשבתי. טוב לבב – שמחה. בערוב – עירוב חצרות המתיר בשבת טלטול מבית לבית. שלא תהיה גזרתם וכו' – חכמים רצו ליצור הבחנה בין דיני תורה לדינים דרבנן, ולכן הקלו בהם לפעמים.
ביאורים
לא תמיד מה שנראה לנו במחשבה ראשונה ושטחית הוא אמת. השכל האנושי שלנו יכול לטעות, והטעות די מצויה. לכן ריה"ל שב ומדגיש שכל דבריהם של חז"ל אינם נסמכים על סברת כרס בלבד ואינם נשענים רק על שכלם החריף אלא בעיקר על המסורת שקיבלו מרבותיהם, עד משה רבנו ששמע מפי ה' יתברך. לכן מי שחולק על הסבריהם של חז"ל עושה זאת רק מפני שלא הבין את טעמם. הטעות בידו ולא בידם.
חז"ל דקדקו מאד בפרטי ההלכות שהורו, אך מי שירצה למצוא היתרים או יחפש כיצד להקל לעצמו יוכל למצוא את הדרך. חכמים מורים את ההלכה ועושים גם סייג וגדר למצוות התורה כדי שהרוצה לשמור את דבר ה' יצליח בכך. הם גם לא נמנעו מלומר את הדברים המותרים, גם אם יש אנשים שינצלו את הדברים לרעה [בבא בתרא פט:]. לכן מלמד ריה"ל כלל חשוב – לפסיקת הלכה באופן אמיתי נדרשים שני תנאים: א. יראת שמים ב. חכמה. ואי אפשר לזה בלא זה. אם תהיה חכמה לבדה ללא יראת שמים יפסוק הפוסק שלא כהלכה האמיתית. ואם תהיה יראת שמים לבדה ללא חכמה, לא יֵדע את הגדרים הנכונים של המצווה, ולכן לא יוכל לפסוק כהלכה.
על כך שואל מלך כוזר את החבר האם העירוב הוא לא תחבולה הלכתית שהמציאו חז"ל כדי שמותר יהיה לטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד? ריה"ל, קודם כול, מזכיר למלך שחז"ל באים לשמור ולקיים את התורה, ולכן לא ייתכן שהם עושים תחבולות נגד קיום התורה. ואכן, גם איסור הטלטול עצמו הוא איסור שגזרו חכמים כדי לשמור על עיקר המצווה מן התורה. כיוון שהם גזרו את האיסור, הם גם נתנו את האפשרות להקל באופן מסוים. גזרה זו מרחיקה מאיסור התורה, וגם באופן המותר על ידי העירוב, יש הבדל בין הטלטול בשבת לטלטול ביום חול. השינוי מזכיר לאנשים ששבת היום.
הרחבות
* קהילה משותפת
שְׁאֵלָה בָּעֵרוּב. הרב דוד כהן ' הנזיר ' מסביר שהעירוב בעצם יוצר שטח השייך לכולם. קהילה גדולה אחת שהיא כמו משפחה, והשטח משותף לכולם. שותפות זו יוצרת מציאות של רשות היחיד, ומותר לטלטל בה כמו בבית ובחצר [קול הנבואה כד].
* לא תסור
כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה גְּזֵרָתָם בְּמַדְרֵגַת תּוֹרָה. הרמב"ם סובר שהחובה לשמוע לדברי חכמים היא על פי הציווי "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" [דברים יז, יא]. חובה גמורה היא לשמוע לדברי חכמים בציוויהם ובפירושם על התורה, עם זאת קבעו חז"ל שמצוותיהם יהיו קלות יותר, לא שמותר לעבור על דבריהם, אלא שבמקום שיש ספק יש להקל [ספר המצוות שורש ראשון]. הרמב"ן לעומת זאת סובר שהחובה לשמוע לדברי חכמים נלמדת מהפסוק "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" [דברים לב, ז]. ומקשה, שלפי דברי הרמב"ם תוקף דברי חכמים הוא ממש מדאורייתא, ואין הבדל כלל בין העובר על דבריהם לעובר על מצווה מן התורה. הרמב"ן מונה מספר הבדלים שבהם מקילים יותר במצווה מדברי חכמים מאשר במצווה מן התורה [שם בהשגות הרמב"ן].
שאלות לדיון
מה ניתן ללמוד מצירוף שתי הנקודות – המסורת והשכל האנושי?
מדוע כה חשוב להבדיל בין איסור תורה לגזרת חכמים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
