ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אמרי במערבא
- מסכת ברכות
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
הירושלמי כאן הובא גם בפסחים פ"י ה"ב [סט:], ועיין מה שכתבנו שם.
סדר ההבדלה ביו"ט שבמוצ"ש בבלי נב. • פ"ח ה"א [נז:]
יום טוב שחל להיות במוצאי שבת - רבי יוחנן אמר: יקנ"ה יין קידוש נר הבדלה, חנין בר בא (אבא) אמר בשם רב: יין קידוש נר הבדלה סוכה (ברכת לישב בסוכה, בסוכות) וזמן, רבי חנינא אמר: ינה"ק וכו'.
פסחים קב: קג. מובאות עוד דעות רבות, וברכת סוכה לא הובאה שם.
שומרים אוכלים במקומם בלי נטילת ידיים פ"ח ה"ב [נח.]
לחלה ולנטילת ידים אדם מהלך ארבע מילי וכו' הדא דאמר לפניו אבל לאחריו אין מטריחין עליו. שומרי גנות ופרדיסים מה את עבד להון כלפניהן (או) כלאחריהן? וכו' וכאן אין מטריחין עליו.
פסחים מו. גם כן הביא שחייב ללכת ארבעה מילין לפניו ולא לאחריו, אך לא הביא את פטור שומרי גנות ופרדסים.
חשיבות מים ראשונים ומים אחרונים פ"ח ה"ב [נח:]
על (מים) הראשונים נאכל בשר חזיר, על השניים (מים אחרונים) יצאה אשה מביתה, ויש אומרים שנהרגו עליה שלשה נפשות.
יומא פג: מים ראשונים האכילו בשר חזיר, מים אחרונים הרגו את הנפש.
נטילת ידיים לסעודה בבלי נב. • פ"ח ה"ב [נח:]
אתא רבי יוסי בר בר כהנא בשם שמואל: נטילת ידים לחולין, אין נטילת ידים לתרומה. רבי יוסי אומר: לתרומה ולחולין. רבי יוסה בשם רבי חייא בר אשי ורבי יונה ורבי חייא בר אשי בשם רב: נטילת ידים לתרומה עד הפרק, ולחולין עד קישרי אצבעותיו. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוא אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק לא הוה אכל עימיה. רבי הונא אמר: אין נטילת ידים אלא לפת בלבד. תני רבי הושעיא: כל דבר שיש בו ליכלוך משקה. רבי זעירא אמר: אפילו מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה. רב אמר: נטל ידיו בשחרית אין מטריחין עליו בין הערבים.
חגיגה יח: דנו בחילוק בין חולין לתרומה, אך לא בין הפרק לקשרי האצבעות. וכן דנו שם בחילוק בין לחם לפירות.
גירסא הפוכה במחלוקת בברכה על יין ושמן פ"ח ה"ה [ס.]
בית שמאי אומרים: כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו וכו', בית הלל אומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו וכו'.
מג: הדעות הפוכות: בית הלל אומרים שהכוס בימין והשמן בשמאל ובית שמאי חולקים 1 .
איסור להשתמש בכהן פ"ח ה"ה [ס.]
מניין המשתמש בכהונה (שכהן משרת אותו) מעל, רבי אחא בשם שמואל אמר: ואמרה להם אתם קודש לה' והכלים קודש - מה כלים המשתמש בהן מעל אף המשתמש בכהנים מעל.
לא הובא, והרמ"א (או"ח סי' קכח סעיף מה) פסק שדינו כמעילה.
בורא מאורי האש או "ברא", אש אינה מתחדשת בבלי נב: • פ"ח ה"ה [ס:]
על דעתהון דבית שמאי אשר ברא פרי הגפן על דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן (האם נחלקו בברכת הגפן כמו שנחלקו בברכת האש)? יין מתחדש בכל שנה ושנה האש אינו מתחדש בכל שעה (אלא היא תמיד כבתחילת בריאתה. ולכן רק באש נחלקו האם מברך ברא או בורא).
למסקנה גם על אש לכו"ע מברך "בורא", ונחלקו רק ב"מאור" או "מאורי" 2 . כמו כן בבבלי לא חילק שאש אינה מתחדשת כל שעה.
ערוד הוא עונש על יצירת הפרד, סימני פרד פ"ח ה"ה [ס:]
מהו יימים? רבי יהודה בן סימון אומר המיונס (מיני בני אדם משונים בצורתן), ורבנן אמרין היימים חציו סוס וחציו חמור. ואילו הן הסימנין, אמר רבי יהודה כל שאזניו קטנות אמו סוס ואביו חמור, גדולות - אמו חמורה ואביו סוס וכו'. מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר ויצא מהן פרדה. אמר הקב"ה להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן, אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקב"ה? זימן חכינא והעלה עליה חרדון ויצא ממנה חברבר (בדומה לזה חולין קכז. שמנחש וצב הוציא ערוד, ובשיטה מקובצת על הדף שם הביא מהמדרש כירושלמי הזה. ערוד בלשון הירושלמי חברבר, וכן בירושלמי ברכות פ"ה ה"א [לח.]).
חולין עט. יש עוד סימנים לפרד - גם בזנבו, ולא הובא שיצירת הערוד היא עונש על יצירת הפרדה. בפסחים נד. סובר שיימים (במעשה של ענה) הוא פרד, ולא הובאה דעה שהוא בני אדם משונים.
חברבר וכלב שוטה הורגים בוודאי פ"ח ה"ה [ס:]
מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה נשכו כלב שוטה וחיה שבעטתו פרדה וחיה ובלבד פרדה לבנה.
יומא מט. הובא ש"לא יאמר לך אדם שבעטתו וחיה" רק לגבי פרדה לבנה, וכן ביומא פג: דן בכלב שוטה ולא הזכיר זאת.
האש שהדליק אדם הראשון בבלי נג: • פ"ח ה"ה [ס:]
האש - רבי לוי בשם רבי נזירה: שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון, שתים עשרה בערב שבת ושתים עשרה בלילי שבת ושתים עשרה בשבת, והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שלא פסקה האורה התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר תחת כל השמים ישרהו למי שאורו על כנפות הארץ. כיון שיצת שבת התחיל משמש החושך ובא, ונתיירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, שמא בא לנשכני, ואמר אך חושך ישופני. אמר רבי לוי: באותה השעה זמן לו הקב"ה שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב ולילה אור בעדני, ובירך עליה בורא מאורי האש. שמואל אמר לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה.
בפסחים נד. דנו בבריאתה של האש, אך לא מוזכר ששימשה שלושים ושש שעות, כמו כן לא מובא שם שאדם הראשון בעצמו בירך עליה בורא מאורי האש, ובמקום "שני רעפים" הלשון שם היא "שני אבנים". בעבודה זרה ח. מובא שביום שנברא בו אדם הראשון, כששקעה החמה ישב בתענית ובכה, שחשש שהעולם יחזור לתוהו ובוהו, ולא שחשש מהנחש.
חילוקים בין גחלת לשלהבת בבלי נג: • פ"ח ה"ו [ס:]
הירושלמי כאן הובא גם בביצה פ"ה ה"ה [כב.], ועיין מה שכתבנו שם.
הלשונות מעברין, אידיהן, יאותו - באל"ף או בעי"ן בבלי נג: • פ"ח ה"ו [סא.]
הירושלמי כאן הובא גם בעירובין פ"ה ה"א [ל:], ועיין מה שכתבנו שם.
ברכת הנר בהבדלה משיכיר בין הציפורן לבשר בבלי נג:
הירושלמי דן בזה בברכות השמטות ד"ה ה"ו, ועיין מה שכתבנו שם (בסוף המסכת).
ענייה לזימון כאשר לא אכל פ"ח ה"ח [סא:]
עונה הוא אדם אמן אפילו לא אכל, ואינו אומר נברך שאכלנו משלו אלא אם כן אכל.
מה: כתוב שאם לא אכל עונה "ברוך ומבורך".
אמן חטופה קטופה ויתומה פ"ח ה"ח [סא:]
העונה אמן וכו' קטופה - תקטף נשמתו, ארוכה - מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. אי זו היא אמן יתומה? אמר רב הונא דין דיתיב למיברכה והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה.
מז. גם כן מובא שהעונה אמן ארוכה מאריכין לו ימיו ושנותיו, אך אין את ההדגשה "בטובה" 3 . כמו כן בבבלי לא מפרש מהי אמן יתומה. ובמקום הלשון "תקטף נשמתו" הבבלי נוקט "יתקטפו ימיו".
עונים אמן אחר גוי בבלי נג: • פ"ח ה"ח [סב.]
גוי שבירך את השם עונין אחריו אמן.
לא הובא, ונפסק ברמ"א (או"ח סי' רטו סעיף ב) לגבי ברכות הנהנין וכד'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
