ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- אמרי במערבא
- מסכת ברכות
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
הירושלמי דן בזה בתענית פ"ד ה"ה [כד.], ועיין מה שכתבנו שם.
מקור לברכות אכילה מפסוק בבלי לה. • פ"ו ה"א [מא:]
קודש הילולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו, מיכן היה רבי עקיבה אומר לא יטעום אדם כלום עד שיברך.
זו אחת ההו"א, ולמסקנה היא סברא שאסור לאדם ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה 1 .
המקור לברכת המצוות פ"ו ה"א [מא:]
כל המצות טעונות ברכה. ומניין שכל המצות טעונות ברכה, רבי תנחומא רבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוה - הקיש תורה למצוה, מה תורה טעונה ברכה אף מצוה טעונה ברכה.
כא. לא דימה את ברכות התורה לברכות המצוות 2 .
ישראל צריכים לאסוף את הדגן בבלי לה:
הירושלמי דן בזה בתענית פ"ד ה"ב [יט:], ועיין מה שכתבנו שם.
ברכה אחרונה על בריה בבלי לח: • פ"ו ה"א [מא:]
רבי יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא (כך שמו, כמו "אבא") מסתכל ביה (ותמה מדוע בירך אחריו). אמר ליה רבי יוחנן: בבליא, למה את מסתכל בי, לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה (מדוע תמה)? מפני שגלעינתו ממעטתו (משיעור כזית). ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו (ומדוע בירך אחריו)? מה עבד ליה רבי יוחנן, משום ברייה (פרי שלם, ואע"פ שאין בו כזית). מילתיה דרבי יוחנן אמרה שכן אפילו אכל פרידה אחת של ענב או פרידה אחת של רימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה (משום שהיא בריה).
מובא אותו מעשה בשינוי, ולא הביא את הדין שמברך ברכה אחרונה על בריה (דין בריה לגבי חיוב מלקות הוזכר במשנה מכות יג.). תוס' (לט. ד"ה בצר) הביא את הירושלמי ודן האם הבבלי מודה לדין זה. והשו"ע (או"ח סי' רי סעיף א) הביא שנחלקו הפוסקים בדין זה.
הנוסח של ברכת המוציא לחם בבלי לח. • פ"ו ה"א [מג:]
רבי נחמן אמר "המוציא לחם מן הארץ" ורבנן אמרי "מוציא לחם מן הארץ" וכו'. רבי ירמיה בריך קומי (בירך לפני) רבי זעירא "המוציא לחם מן הארץ" וקלסיה (רבי זעירא שיבח אותו), מה (וכי פסק) כרבי נחמיה? שלא לערב ראשי אותיות (לא לערב את המילים לחם-מן).
טעם זה לא הובא, ותוס' (שם ע"ב ד"ה והלכתא) הביאו את הירושלמי. כמו כן בבבלי הדעות הפוכות - רבי נחמיה אומר מוציא וחכמים אומרים המוציא 3 .
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה פ"ו ה"א [מג:]
אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה (זה שלקח מאכל ובירך עליו והמאכל נלקח ממנו לפני שאכלו) וכו', אמר רבי תנחום בר יודן: צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה.
לא הובא "ברוך שם כבוד מלכותו וכו'" כלל לגבי ברכה לבטלה. ונפסק בשו"ע (או"ח סי' רו סעיף ו).
נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע בבלי מ. • פ"ו ה"א [מד.]
אהן דמר סב בריך סב בריך (זה שאמר "טול וברך") אין בו משום הפסק ברכה, הב אחוונא לתורייא ("תן אוכל לשוורים") יש בו משום הפסק ברכה.
נחלקו אמוראים האם אכילת שוורים היא הפסק.
הכניס אוכל לפיו ולא בירך פ"ו ה"א [מד:]
רב הונא אמר: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך - אם היו משקין פולטן, אם היו אוכלין מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי קומוי (לפני) רבי יוסי בי רבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין פולטן, דכתיב ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך.
סובר שמשקים בולען. וכן חילק בין אוכלים שנמאסים, שאותם מסלק לצד, לבין אוכלים שלא נמאסים, שפולטן.
ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה בבלי לז. • פ"ו ה"א [מה.]
בורא מיני מעדנים - בההוא דטריף (אורז טרוף). עד כדון בתחילה, בסוף - רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה.
לא הובאה ברכה זו.
נוסח ברכת בורא נפשות עם השם בבלי לז. • פ"ו ה"א [מה.]
אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי ברוך אתה ה' חי העולמים.
לז. ומד: לא הובא הנוסח של סוף הברכה, ולהלכה חותמים בלי שם, ודעת הגר"א לחתום עם שם ע"פ הירושלמי כאן (משנה ברורה סי' רז ס"ק ה).
לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך פ"ו ה"א [מה.]
והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי (מימיו, משום שהסתפק מה ברכתה. והפני משה פירש שלא אכלה מחוץ לסעודה).
לא הובא שמספק ברכה לא יאכל.
ברכה על פת טהורה קודמת בבלי לט: • פ"ו ה"א [מה:]
פת טמאה ופת טהורה - רבי חייא בר ווא (כך שמו, כמו "אבא") אמר: אומר (מברך) על הטהורה.
דן על איזה פת לברך - שלם, גדול, חיטים. אך לא הזכיר פת טהורה.
ברכתו של קורא בבלי לו. • פ"ו ה"א [מה:]
קורא - רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר עליו בורא פרי העץ, תנא רבי חלפתא בן שאול שהכל נהיה בדברו.
נחלקו האם ברכתו אדמה או שהכל.
ברוך שברא את החפץ הזה בבלי מ: • פ"ו ה"ב [מו.]
רבי מאיר אומר: אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה - יצא.
הלשון "כמה נאה פת זו", "כמה נאה תאנה זו", וכן הדגיש שהאדם הזכיר את המילה "פת".
לא לגזול מהמאכל את ברכתו בבלי לה: • פ"ו ה"ד [מז.]
מברך על תורמוסה, אמר רבי לוי: על שם אל תגזול דל כי דל הוא (לא לגזול מהתורמוס את ברכתו).
לא הובא העניין של לגזול מהמאכל את ברכתו, אלא רק שהנהנה מהעולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל.
לא לשנות מנוסח התפילה בבלי מ:
הירושלמי דן בזה בתענית פ"א ה"א [ב:], ועיין מה שכתבנו שם.
מחלוקת מה מקור השיעורין בבלי מא:
הירושלמי דן בזה בחגיגה פ"א ה"ב [ד:], ועיין מה שכתבנו שם.
פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה בבלי מא: • פ"ו ה"ה [מז:]
פת הבאה כיסנין אחר המזון - טעונה ברכה לפניה ולאחריה.
לאחריה פשוט שלא מברך, ולפניה היא מחלוקת.
נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה פ"ו ה"ו [מח:]
סדר סעודה וכו' הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת (מראה הפנים פירש שהוא משום דבר שטיבולו במשקה, והירושלמי סובר שלטיבולו במשקה די בנטילת יד אחת).
פסחים קטו. כתוב שדבר שטיבולו במשקה צריך נטילת שתי ידיים.
הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון בבלי מב. • פ"ו ה"ו [מח:]
היסיבו אחד מברך לכולן וכו'. רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן (סעודת ברית מילה) היא מתניתא (המשנה), הא בעל הבית בתוך ביתו - לא. תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו.
לא חילק בין סעודת ברית מילה לבעל הבית.
תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים בבלי מב.
הירושלמי דן בזה בברכות פ"א ה"א [ו.], ועיין מה שכתבנו שם.
ברכת שמן אפרסמון בבלי מג. • פ"ו ה"ו [מט:]
רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעורא. אמר ליה כיצד הוא אומר (מה מברך) על שמן ערב? אמר ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב. אמר ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים. יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין, חד אמר ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה (והאחר) אמר ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ.
הדעות הן: בורא שמן ארצנו, בורא שמן ערב.
גירסא הפוכה במחלוקת בברכה על יין ושמן בבלי מג:
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ח ה"ה [ס.], ועיין מה שכתבנו שם.
אכל במזרח התאנה ובמערבה פ"ו ה"ח [נ.]
אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך.
לא הובא דין זה, ונפסק בשו"ע (או"ח סי' קעח סעיף ב). לגבי שינוי מקום בכלל דן בפסחים קא:
נוסח ברכת מוסף של ראש חודש בבלי מד.
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ט ה"ב [סה.], ועיין מה שכתבנו שם.
ברכת תפילין בבלי מד:
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ב ה"ג [יד.], ועיין מה שכתבנו שם.
ברוך שברא מי רפואות פ"ו ה"ח [נ:]
אמר רבי אבון השותה מי דקריס מהו אומר, ברוך שברא מי רפואות.
ברכה זו לא נמצאת, אלא אדרבה, בדף לו. מפורש שעל רפואות לא מברכים 4 . כמו כן בשבת קי. הלשון: מי דקרים.
צא וראה היאך הציבור נוהג בבלי מה.
הירושלמי דן בזה ביבמות פ"ז ה"ב [מ.], ועיין מה שכתבנו שם.
^ 1.במקומות רבים הבבלי דוחה את מסקנת הירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סב.
^ 2.שיטת הירושלמי לא לחלק בין ברכות שבח, הודאה ומצוות, ולכן מדמה בין ברכות התורה לברכות המצוות (המפרשים דנו לאיזה סוג שייכות ברכות התורה). עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ט.
^ 3.בכמה מקומות אותה מחלוקת מובאת גם בבבלי אך הדעות הפוכות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ע.
^ 4.שיטת הירושלמי לברך גם על מעשה שאדם עושה מתוך צורך, כמו כאן שלא נהנה מהמאכל. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף י.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








