ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אמרי במערבא
- מסכת ברכות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הרעיון של הדפסת הבבלי והירושלמי ביחד על עמוד אחד, זה בצד זה, היה מעולם חביב על גדולי ישראל, וכמו"ח האדר"ת זצ"ל היה משתוקק לזה מאד (הסכמת הראי"ה קוק לספר קרני ראם).
גילה וכו' כת"י עתיק על ג' בבות מזמן גירוש ספרד, שם על כל דף ודף של תלמוד בבלי כתוב למעלה התלמוד הירושלמי לאותה הסוגיא (עלי תמר, הקדמה לברכות).
בתלמוד הירושלמי ישנם חידושים רבים שלא נמצאים בבבלי ואינם ידועים, בין בהלכה ובין באגדה. נביא לכך מעט דוגמאות: בירושלמי נחלקו רב ושמואל האם חליצה היא קניין או פטור. הירושלמי מחלק בין קורע בשבת לאוכל מצה גזולה, שגזל הוא איסור חפצא ושבת היא איסור גברא. הגדרת שותפות, שהאריכו בה האחרונים האם כל אחד מהשותפין בעלים רק על חצי מהנכס או על כולו - מפורשת בירושלמי "כל טפח וטפח של שותפין הוא". יסודו של הגר"ש שקאפ, שאע"פ שהפרת נדרים חלה למפרע, למעשה היא מועילה רק מכאן ולהבא, מפורש בירושלמי. הירושלמי הוא המקור לומר בתפילה את הפסוקים "ה' צבאות עמנו וגו', ה' צבאות אשרי אדם וגו', ה' הושיעה וגו'", והוא המקור לכך שבקריאת התורה צריכים לעמוד שלושה אנשים ליד ספר התורה.
כמו כן ישנם דינים רבים שידועים לנו כפשוטים מהבבלי, ואיננו יודעים שבירושלמי יש דעה החולקת. למשל, תל המתלקט - בבבלי פשוט ששיעורו גובה עשרה טפחים במרחק ארבע אמות, ובירושלמי היא מחלוקת האם המרחק הוא ארבע אמות או שלוש. ארבע רשויות לשבת - בירושלמי במקום "מקום פטור" יש "מבואות שאינן מפולשין".
לעיתים הירושלמי מחדש חידושים עצומים, כגון שלא אומרים מיגו בממון (והמפרשים דנו בפירוש דבריו), שדין המוציא מחבירו עליו הראיה נלמד מפסוק (ולא מסברא כדעת הבבלי), וששמות המלאכים (מיכאל גבריאל וכד') מקורם בשפת בבל.
מסיבות שונות אנו לומדים בעיקר את הבבלי, וממעטים מאוד ללמוד את הירושלמי. לכן חסרים לנו החידושים הגדולים של הירושלמי, כדוגמת אלו דלעיל ועוד רבים אחרים. חיסרון זה מורגש במיוחד כשאנו לומדים סוגיא בעיון, ודנים בדברי הראשונים והאחרונים, אך איננו יודעים כלל את דברי האמוראים שבירושלמי. החיסרון גדול עוד יותר כאשר אנו לומדים את הרמב"ם, שכידוע דרכו לפסוק פעמים רבות ע"פ הירושלמי.
יתרה מכך, לעיתים לימוד הירושלמי יסייע לנו להבין את הבבלי. לדוגמא, בבבלי (גיטין נז.) מסופר מעשה על אדם בשם בר דרומא שהיה הורג ברומאים ובסוף נהרג ע"י נחש. לולי הירושלמי לא היינו יודעים מיהו אותו בר דרומא, אך הירושלמי (תענית פ"ד ה"ה [כד.]) סיפר אותו מעשה ממש על בר כוזבא, וע"פ זה ביארו המפרשים שבר דרומא הוא בר כוזבא. וכן תוס' במקומות רבים הביאו את דברי הירושלמי כהוכחה לפירושם לבבלי.
לעיתים ישנה תועלת נוספת בלימוד הירושלמי, והיא לידיעת לשון הגמרא. למשל, בבבלי נמצאת המילה הרדולים (שם כלי נגינה), והיה ניתן לקרוא את הוא"ו כשורוק או חולם, אך בירושלמי הוא נקרא ארדבליס, וא"כ נראה שגם בבבלי הוא"ו אינה תנועה, אלא כמו הבי"ת שבירושלמי. וכן השם תודוס הנמצא בבבלי - בירושלמי דפוס ונציה (הנחשב לדפוס המדויק ביותר) הוא נקרא תוודס בשני וא"ו, וא"כ נראה שגם בבבלי הוא"ו אינו שורוק או חולם, אלא בקמץ וכד'. רבי חייא בר אבא שמוזכר בבבלי נקרא בירושלמי רבי חייא בר ווא, וא"כ נראה שגם "אבא" שבבבלי הוא בבי"ת רפויה. יתרה מכך, לשון הירושלמי יכולה ללמד על מקורן של מילים שונות, למשל המילה "תכשיטים" נקראת בירושלמי לעיתים "תקשיטין" ופירש קרבן העדה שהוא מלשון קישוט, ואם כן יתכן שמקור המילה "תכשיט" היא מלשון קישוט.
לשם כך נועד ספר זה. מטרת הספר ללקט את החידושים העיקריים שבירושלמי, כך שהלומד סוגיא בבבלי יוכל לעיין בספר זה ולדעת האם הירושלמי מחדש או חולק על הבבלי. כמו כן ניתן ללמוד את הספר לפי הסדר ולדעת את עיקר המסכת בירושלמי (יש להעיר שהיו מפרשים שבתוך חידושיהם ציינו גם לחלק ממחלוקות הבבלי לירושלמי, כגון יפה עיניים, מראה הפנים ושיירי קרבן, וגם מדבריהם הבאנו בספר זה).
הבאנו קטעים מהירושלמי רק כאשר הירושלמי מחדש על הבבלי, כלומר כאשר הוא דן בנושא שלא הובא בבבלי, כאשר הוא מוסיף על הסוגיא שבבבלי (כגון דעה נוספת שלא הובאה בבבלי), כשהוא חולק על הבבלי, או כשהבבלי דן בסוגיא והירושלמי לא הזכירה כלל. כאשר סוגיא זהה נמצאת בשני התלמודים לא הבאנו זאת כלל (גם אם היא נמצאת בירושלמי במקום אחר באותה המסכת, או אפילו במסכת אחרת, כפי שקורה בפעמים רבות).
ליקטנו סוגיות בהלכה, סוגיות באגדה, ואפילו חילוקים בלשון, ובכמה וכמה מקומות שינוי לשון בירושלמי יכול לבאר יותר את פירוש המושג, ולפעמים ייתכן ששינוי הלשון מעיד אף על מחלוקת התלמודים. לדוגמא, את המושג "סריס חמה" פירש הבבלי "שלא ראה שעה אחת בכשרותו", אך בסוגיית הבבלי לא מפורש מה הטעם ללשון "חמה". אמנם הירושלמי הגדירו "כל שלא ראתו החמה בכושר אפילו שעה אחת", ואם כן ברור הטעם למילה "חמה".
הבאנו רק את דעות ומסקנות הירושלמי, ולא שקלא וטריא. כיוון שמטרת הספר לדון במחלוקות הירושלמי והבבלי, הוא עוסק רק במסכתות שנכתבו עליהם שני התלמודים.
הקטעים מובאים מהירושלמי בלשונו המדויקת. לפני כל קטע הוספנו כותרת על נושא הקטע, את הציון לירושלמי - פרק והלכה (משנה) והדף, ובמקומות שהסוגיא נמצאת גם בבבלי - גם את הציון לבבלי (אפילו אם הבבלי לא דן באותו נושא ממש). כמו כן הוספנו את דעת הבבלי, וציון למקומות שרש"י, תוס', או הפוסקים הביאו את הירושלמי.
כדי להקל על הלומד להבין את לשון הירושלמי, פיסקנו את הקטעים מהירושלמי והוספנו בסוגריים תרגום של מילים בארמית ירושלמית. במקום הצורך הבאנו גם את מפרשי הירושלמי ואף את היפה עיניים (שבחידושיו על הבבלי מרבה להביא את הירושלמי, ולעיתים גם מפרש אותו).
מודה אני לפניך ד' אלקי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש, ויהי רצון מלפניך שלא יארע דבר תקלה על ידי וישמחו בי חברי.
תודה לכל השותפים בהכנת הספר - כל אלה שתמכו הגיהו יעצו וסייעו. תודה מיוחדת ליוחנן לובין, לר' אריאל בן דוד, לר' גרשון באס ולנתנאל מילר. יהי רצון שיזכו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, וימלא ד' כל משאלות ליבם ברוחניות ובגשמיות לטובה במהרה. וכמובן תודה לישיבת מרכז הרב שאני זוכה לחסות בצילה.
כמו כן אודה מראש לכל מי שיוסיף להעיר ולהגיה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
