ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אמרי במערבא
- מסכת עירובין
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- עירובין
עיין מה שכתבנו בברכות פ"ט ה"ה [סז.].
אדם הוליד רוחין ושידין ולילין - אינו בירושלמי בבלי יח: • פ"ב ה"א [יג:]
בבבלי האריך באגדות, והביא שכאשר אדם הראשון היה בנידוי הוא הוליד רוחין ושידין ולילין, ואינו בירושלמי 1 .
ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון - אינו בירושלמי בבלי יט.
עיין מה שכתבנו בברכות פ"ט ה"א [סב.].
פתחיהם של גיהינם וגן עדן - אינם בירושלמי בבלי יט. • פ"ב ה"א [יג:]
בבבלי האריך באגדות על הגיהינם, ודן בפתחה של גיהינם (וכן בעוד מקומות: שבת לט., סוכה לב:, בבא בתרא פד.) ובפתחו של גן עדן (מעין זה בבבא בתרא שם), והירושלמי לא הביא את המושגים "פתח גם עדן" ו"פתח גיהינם" בשום מקום.
דינם של דיומדין בלי בור בבלי כ. • פ"ב ה"א [יג:]
שאם עשה כן במקום אחד וחזר וזרק ארבע אמות ברשות הרבים חייב (אם אין בור ועשה פסים - דינו עדיין כרשות הרבים גמורה, ומראה הפנים ד"ה מתוך ביאר שהירושלמי בהמשך הולך לשיטתו בזה. אך קרבן העדה הגיה "וזרק מרשות הרבים לתוכו", ואם כן היא רשות היחיד גמורה).
בבבלי פשוט שהיא רשות היחיד גמורה.
חיצת הקנים קנה קנה פחות מג' - מועילה כדיומד בבלי יט: • פ"ב ה"א [טו.]
היו חמשה קנים ואין בין זה לזה שלשה ויש בהן ששה לכאן וששה לכאן - נידונין משום דיומד.
בבבלי נשאר בספק.
באו או יבשו מים בשבת בבלי כ. • פ"ב ה"א [טו:]
באו מים בשבת - כבר נכנסה שבת באיסור, חרבה הבאר (בשבת) - כבר נכנסה שבת בהיתר.
בבבלי פוסק ע"פ המצב כעת: באו מים בשבת בשוגג - מותר, יבשו בשבת - אסור.
האם יש בכלל רשות הרבים בבלי כב:
הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ח ה"ח [נד:], ועיין מה שכתבנו שם.
חשבון שבעים על שבעים אמה בבלי כג: • פ"ב ה"ה [טז:]
רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: מחצר המשכן למדו, אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים, וחמשין זימנין מן מאה (חמישים פעמים מאה) - הא חמשה אלפין, שובעין מן שובעין (שבעים פעמים שבעים) - הא חמשה אלפין פרא מאת (פחות מאה). ותנינן שבעים ושריים. ותני שמואל: אמה ושני שלישי אמה שנו. שובעין זימנין מן תרין תלתותין (שני שלישים), ושבעין זימנין מן תרין תלתותין, דעבדין מאה וארבעים תלתותין. מאה וארבעים תלתותין שהן תשעים ושלש אמה ושליש, צא מהן ארבעה תשועין לארבע רוחות, נשתייר שם תשעה עשר תלתולין חסר תשוע, כהדא דתני: יש כאן דבר קל ולא יכלו חכמים לעמוד עליו.
בבבלי מאוד קיצר בזה 2 , ורש"י (ד"ה אלא) פירט את החשבון.
האם מטלטלים בקרפף שיש בו סאתיים בדיוק בבלי כג. • פ"ב ה"ה [יז.]
קרפף שיש בו מידת סאתים אינו מותר לטלטל בו אלא בארבע אמות (השיירי קרבן פירש כפשוטו שבסאתיים בדיוק אסור לטלטל, ורק בפחות מכך מותר. אך הגליון הש"ס על הירושלמי והיפה עיניים כג: חלקו עליו ופירשו שבסאתיים מותר, ורק ביותר מסאתיים אסור).
בבבלי בפשטות בסאתיים בדיוק מותר.
גדרי עיר חדשה וישנה בבלי כו.
הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ה ה"ז [לז.], ועיין מה שכתבנו שם.
על אלו דינים רבי אלעאי לא מצא חבר בבלי כו: • פ"ב ה"ח [יז:]
אמר רבי אילעאי: שמעתי מרבי אליעזר וכו' וחיזרתי על כל תלמידיו וביקשתי לי חבר (שגם שמע זאת מרבי אליעזר) ולא מצאתי וכו' - הוינן סברין מימר בערקבנין (רק בדין עקרבלין בפסח לא מצא חבר), אשכח תני על כולהן (על כל שלושת הדינים של רבי אליעזר לא מצא חבר).
בבבלי לא דן על אלו דינים לא מצא חבר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
