ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אמרי במערבא
- מסכת עירובין
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- עירובין
בעון קומי (לפני) רבי אבא: היך מה דאת אמר (כמו שאתה אומר) בחלון שבין שתי חצירות, ודכוותה בחלון שבין שתי בתים (דיניהם שווים)? אמר לון: אין.
בבבלי חילק שבין שני בתים אפילו למעלה מעשרה יכולים לערב אחד משום שביתא כמאן דמליא דמי.
חלון שהיקפו תשעים ושישה טפחים בבלי עו. • פ"ז ה"א [מה:]
היה בה היקף תשעים וששה טפחים, אפילו כל שהוא בתוך עשרה כמי שכל ארבעה על ארבעה בתוך עשרה. היתה עגולה והיה בו היקף תשעים כו' (ומראה הפנים ושיירי קרבן התקשו בביאורו).
בבבלי שיעור זה של תשעים ושישה טפחים לא הובא.
עמודי הסולם משלימים לד' טפחים בבלי עז: • פ"ז ה"א [מו.]
צריך שיהא בו (בסולם) רחב ארבעה טפחים והעמודין (עצי הסולם) משלימין לארבעה.
בבבלי כתב שרוחבו צריך להיות ארבעה טפחים, אך לא הביא שהעמודים משלימים לארבעה.
סולם צריך להיות משוך מהכותל ד' טפחים בבלי עח. • פ"ז ה"א [מו.]
רבי יסא בשם רבי בון בר כהנא: צריך שיהא משוך מן הכותל ארבעה טפחים כדי מקום, רבי חזקיה בשם רבי בון בר כהנא: אותה שליבה שהיא ממעטת את העשרה צריכה שתהא משוכה מן הכותל ארבעה טפחים כדי מקום.
בבבלי נחלקו האם צריך שהסולם יהיה משוך מהכותל ארבעה טפחים או שיכול להיות זקוף.
כותל של רה"י דינו כרה"י פ"ז ה"ב [מו:]
זרקה ונחה על ראשי מחיצות (של רשות היחיד שאין ברוחב המחיצה ארבעה טפחים) חייב וכו', (והטעם הוא:) את רואה אותה כילו (כאילו) מליאה עפר וצרורות.
בבבלי שבת צט: גם כן כתב שדין הכותל כרשות היחיד, אך טעמו משום שלאחרים (לחלל שבתוכו) עושה מחיצה לעצמו לא כל שכן.
גובהו ואורכו של הכבש במזבח פ"ז ה"ב [מז.]
כל כובשי כבשים עולה אמה וכונס שלש, חוץ מכיבושו של מזבח שהוא כמתלקט עשרה טפחים מתוך שלש ושליש אצבע, שהמזבח עשר אמות וכיבושו שלשים ושתים.
בבבלי זבחים סג. כבשו של מזבח הוא שלוש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע בזכרותא.
גודל הפרצה בחצר גדולה וקטנה בבלי עו: • פ"ז ה"ב [מז.]
הדא דאת אמר (זה שחצר שנפרצה עד עשר אמות מערבין שניים ואם רצו מערבין אחת, נאמר) בגדולה, אבל בקטנה - ברובה. אי זו היא גדולה ואי זו היא קטנה? כל שרובה יותר מעשר בעשר, הא פחות מעשר ברובה.
בבבלי לא הביא חילוק זה.
לכו"ע מערבין בדבר שהוא שבות בבלי עח:
הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ג ה"ג [כא.], ועיין מה שכתבנו שם.
אין משתתפין בחבית שמא ישתה אותה פ"ז ה"ו [מח:]
אין מזכה להן בחבית שבמרתף, אמר רב הושעיה: שמא ישכח וישתנה.
בבבלי סח. תלה זאת במחלוקת האם יש ברירה, ולא הביא את החשש שישתה אותה.
האם גזל קטן הוא מפני דרכי שלום או גזל גמור פ"ז ה"ו [מח:]
אגוז ומשליכו צרור ונוטלו - המוציא בידו כמוצא לאשפה דמי (שאינו קונה והוא הפקר). אגוז ונוטלו צרור ומשליכו - גזילו גזל מפני דרכי שלום. אגוז וצרור ונוטלו ומצניעו ומביאו לאחר זמן - גזילו גזל גמור, זכה לעצמו אבל לא לאחרים, רב הונא אמר: כשם שזוכה לעצמו כך זוכה לאחרים.
בבבלי גיטין סד: הביא את סוגיא זו אך לא חילק מתי גזילו מפני דרכי שלום ומתי גזל גמור. ובגיטין סא. דן האם גזילו של קטן הוא מפני דרכי שלום או גזל גמור, אך לא חילק בזה בין צרור ומשליכו לצרור ונוטלו.
בתחומין לכו"ע צריך לזכות את העירוב בבלי פ.
הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ח ה"א [נ:], ועיין מה שכתבנו שם.
רק לרבי מאיר יד עבד כיד רבו פ"ז ה"ו [מט.]
הירושלמי כאן הובא גם בקידושין פ"א ה"ג [יג.], ועיין מה שכתבנו שם.
דין קורה מאשירה ומיכתת שיעוריה - אינו בירושלמי בבלי פ: • פ"ז ה"ו [מט.]
בבבלי הביא את הדין שאין עושים קורה של מבוי מאשירה, משום שכתותי מיכתת שיעוריה. ובירושלמי לא הובא 1 .
הגדרת מועטין ומרובין לעירוב בבלי פ: • פ"ז ה"ח [מט:]
רב אמר: מרובין שבעה עשר, מועטין ששה עשר. אמר רבי יוחנן: כל שאילו ייחלקו ויש בו כגרוגרת לכל אחד ואחד מרובין, ואם לאו הן מועטין.
בבבלי מרובין הן משמונה עשר ואילך, שאז אין גרוגרת לכל אחד.
טעם עירובי חצרות - מפני דרכי שלום פ"ז ה"ט [מט:]
מפני מה מערבין בחצירות? מפני דרכי שלום. מעשה באשה אחת שהיתה דבובה (שונאת) לחבירתה, ושלחה עירובה ביד ברה (עם בנה), נסתיה וכפפתיה ונשקתיה (את הבן של שכנתה), אתא אמר לאימיה, אמרה: הכין רחמה לי (כך אהבה אותי) ולא הוות ידעה? מתוך כך עשו שלום.
בבבלי הטעם הזה והמעשה הזה לא הובאו (דנו בירושלמי הזה הרא"ש עירובין פא. והמהרש"א סוף עירובין).
^ 1.מצאנו בעוד מקום שהסברא שכתותי מיכתת שיעוריה נמצאת רק בבבלי אך לא בירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
