ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
כג אָמַר הֶחָבֵר: הַשְּׁכִינָה הַגְּלוּיָה לָעַיִן הִיא אֲשֶׁר נֶעְדְּרָה, כִּי לֹא תִּתְגַּלֶּה אֶלָּא לְנָבִיא אוֹ לְקָהָל נִרְצֶה בַּמָּקוֹם הַמְיֻחָד, וְהוּא אֲשֶׁר מְצַפִּים לוֹ מֵאָמְרוֹ: "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן", וְאָמְרֵנוּ בִּתְפִלָּתֵנוּ: "וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְנָוְךָ לְצִיּוֹן". אֲבָל הַשְּׁכִינָה הַנִּסְתֶּרֶת הָרוּחָנִית הֲרֵי הִיא עִם אִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָן, תְּמִים הַמַּעֲשִׂים, טְהוֹר הַלֵּב, זַך הַכַּוָּנָה לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְיֻחֶדֶת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְהַמַּעֲשִׂים לֹא יִשְׁלְמוּ אֶלָּא בָּהּ, וְהַרְבֵּה מִמִּצְווֹת יִשְׂרָאֵל נֶחְסָרוֹת מִמִּי שֶׁאֵינוֹ דָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהַכַּוָּנָה לֹא תִּזַּך וְהַלֵּב לֹא יִטְהַר כִּי אִם בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר מַאֲמִינִים שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לה', אֲפִלּוּ הָיָה זֶה בְּדִמְיוֹן וּבְמָשָׁל, קַל וָחֹמֶר כְּשֶׁזֹּאת אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁקָּדַם בֵּאוּרוֹ. וְתִתְעוֹרֵר הַתְּשׁוּקָה אֲלֵיהֶם, וְתִזַּך הַכַּוָּנָה בָּהֶם, כֹּל שֶׁכֵּן לְמִי שֶׁשָּׂם פְּעָמָיו אֲלֵיהֶם מִמֶּרְחָק, וְכֹל שֶׁכֵּן לְמִי שֶׁקָּדְמוּ לוֹ חֲטָאִים וְהוּא מְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה, וְאֵין אֶפְשָׁרוּת לְהָבִיא הַקָּרְבָּנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ מְצֻוִּים מֵאֵת ה' לְכֹל חֵטְא וָחֵטְא מִזָּדוֹן וּשְׁגָגָה, וּלְפִיכָך יִשְׂמַח בְּמַאֲמַר הַחֲכָמִים "גָּלוּת מְכַפֶּרֶת עָווֹן", כֹּל שֶׁכֵּן אִם תִּהְיֶה הַגָּלוּת לִמְקוֹם רָצוֹן. וּבַאֲשֶׁר לַסַּכָּנָה בַּמִּדְבָּר וּבַיָּם — אֵין הִיא סַכָּנָה הַנִּכְנֶסֶת בְּגֶדֶר "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה'", אֶלָּא הִיא סַכָּנָה שֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּן בִּכְמוֹתָהּ אִלּוּ הָיְתָה לוֹ סְחוֹרָה שֶׁמְּקַוֶּה לְהַרְוִיחַ בָּהּ. וַאֲפִלּוּ הָיָה מִסְתַּכֵּן יוֹתֵר מִזֶּה מִצַּד תְּשׁוּקָתוֹ וְקַוּוֹתוֹ הַכַּפָּרָה, הָיְתָה לוֹ הִתְנַצְּלוּת עַל הִכָּנְסוֹ לְסַכָּנוֹת, אַחֲרֵי שֶׁעָשָׂה חֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ, וְהוֹדָה עַל מַה שֶּׁעָבַר מִימֵי חַיָּיו, וְהִסְתַּפֵּק בּוֹ, וְהִקְדִּישׁ אֵת שְׁאֵרִית יָמָיו לִרְצוֹן אֱלֹהָיו, וְנִכְנַס לְסַכָּנָה, וְאִם יַצִּילֵהוּ אֱלֹהָיו יְשַׁבַּח וְיוֹדֶה, וְאִם יְמִיתֵהוּ בַּעֲווֹנוֹתָיו יִתְרַצֶּה וִיקַבֵּל, וְיַאֲמִין כִּי הִתְכַּפְּרוּ לוֹ בְּמִיתָתוֹ רֹב עֲווֹנוֹתָיו. וַעֲצָתִי עֲדִיפָה מֵאֵלֶּה הַמְסַכְּנִים נַפְשָׁם בְּמִלְחָמוֹת בַּעֲבוּר שֶׁיִּזָּכְרוּ בִּגְבוּרָה וְנִצָּחוֹן, אוֹ שֶׁיְּקַבְּלוּ שָׂכָר רַב, וְיֵשׁ בָּהּ פָּחוֹת סַכָּנָה מֵאֵלֶּה הַיּוֹצְאִים לְמִלְחָמָה לְקַבֵּל גְּמוּל עַל מִלְחֶמֶת מִצְוָה.
___________________________
בדמיון – עצם העובדה שאנו מדמים שזהו מקום מיוחד לה' גורם לכוונה יותר טהורה. התנצלות – הסבר, תשובה. יתרצה ויקבל – הכוונה: אם יראה שהמוות מתקרב ישלים עִמו [הערת הרב שילת]. מלחמת מצוה – נראה שכוונתו למלחמות המוסלמים, ולא למלחמת מצווה של ישראל.
ביאורים
במאמר ב' המלך תבע מהחבר שיעלה לארץ ישראל, אבל כשהעניין מגיע לפסים מעשיים, וקשה על המלך פרידתו של החבר, הוא מנסה לשכנע את החבר שלא יעלה לארץ ישראל בניגוד למה שאמר לפני כן. הוא טוען שניתן לעבוד את ה' בכל מקום, כי העיקר הוא כוונת הלב, ואין משמעות לפיסת קרקע כזו או אחרת, ובפרט כשהשכינה לא שורה בארץ ישראל כי כלל עם ישראל לא נמצא בה.
החבר מחדש כאן, שישנם שני סוגים של שכינה: יש שכינה גלויה שנראית בחזון נבואי או בנסים מיוחדים להמון, והיא תלויה בכך שהעם יהיה בארצו. אבל יש שכינה פנימית נסתרת שמרוממת את אישיות האדם, ומקרבת אותו לה', והיא קיימת תמיד בארץ ישראל.
החבר מדגיש שהערך של ארץ ישראל מצד קיום המצוות לא מתבטא רק במצוות התלויות בארץ שאי אפשר לקיים בחו"ל, אלא בכל המצוות שאמנם מקיימים גם בחו"ל, אבל הם פועלות ומשפיעות בעיקר בארץ ישראל. כפי שעבודת הכרם מועילה רק כשהכרם נטוע בהר, כך עבודת ה' של יהודי מועילה רק כשהיהודי נטוע בארצו.
החבר קובע כאן הלכה, לפיה, יש לקחת סיכון בעלייה לארץ ישראל, כמו הסיכון שמקובל לקחת עבור פרנסה. ומוסיף, שאין איסור גם אם מישהו מוכן לסכן את עצמו עוד יותר, כי אדם כזה מבין שמשמעות החיים היהודיים היא רק בארץ ישראל, ואין טעם אמיתי לחיים בחו"ל שנחשבים כעבודה זרה. אנשים רגילים להתייחס בשוויון נפש לנטילת סכנות עבור הישגים חומריים, ולהתפלא על מי שמוכן להסתכן בשביל לקנות מעלה רוחנית. העניין שלמענו האדם מוכן להסתכן, מלמד על המשמעות של החיים עבורו.
הרחבות
* ההשגחה האלוהית בארץ ישראל
וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְיֻחֶדֶת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. הרמב"ן ביאר [ויקרא יח, כה] שבארץ ישראל ישנה השגחה ישירה של הקב"ה, מה שאין כן בשאר הארצות שבהן אין ה' משגיח באופן ישיר אלא יש "שר עליון" הממונה על כל מדינה. וכן פירש רבנו בחיי על הפסוק "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ" [דברים יא, יב].
* קיום המצוות בארץ ישראל חשוב יותר
וְהַמַּעֲשִׂים לֹא יִשְׁלְמוּ אֶלָּא בָּהּ. ידועים דבר הספרי "אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ, היו מצוינים במצוות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים... הוא שירמיהו אומר [ירמיה לא, כ] הציבי לך ציונים וגו' אלו המצוות שישראל מצוינים בהם" [ספרי דברים, עקב, מג].
יש מספר פירושים בדברי הספרי: רש"י ביאר [דברים יא, יח] שדברי הספרי אמורים אף על מצוות שהן חובת הגוף כתפילין ומזוזה. וביאר זאת רבנו בחיי "הכוונה בזה לומר כי אף על פי שאנו עושין המצוות בחוצה לארץ והם חובת הגוף לעשותם בכל מקום, לימדונו החכמים ז"ל שאין עיקר עשייתן אלא בארץ הקדושה" [שם].
אמנם בעל תורה תמימה ביאר שדברי הספרי אמורים בעניין מצוות התלויות בארץ: "הכוונה של הנביאים הייתה למען שיהא זיכרון ארץ ישראל וירושלים חקוק בלבותם, וציוו להם להפריש תרומות ומעשרות שהם מצוות התלויות בארץ" [הערות לאיכה א, קפו]. מדבריו נראה שחובת קיומן של מצוות שאינן תלויות בארץ, שווה בחוץ לארץ ובארץ ישראל.
שאלות לדיון
החבר מחליט לעלות לירושלים. נדמה שהשיחה שלו עם המלך לא הועילה רק למלך, אלא גם לו עצמו. מה אפשר ללמוד מכאן על אופי לימוד האמונה וחשיבותו?
מה הקשר בין המקום לבין הכוונה? עד כמה אנו מודעים לחשיבות המקום שבו אנו מתפללים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
