ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אמרי במערבא
- מסכת פסחים
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
מאן תנא כל שעה וכו' רבי מאיר, ברם כרבי יודה (שעה) חמישית אף על פי שהוא אסור לוכל (לאכול) מותר להאכיל.
זו רק הו"א ולמסקנה המשנה כרבן גמליאל 1 .
חדש מותר בהנאה כי תלוי בזמן בבלי כא: • פ"ב ה"א [יא.]
והא כתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה! אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: שנייה היא (הוא שונה) שקבע הכתוב זמן (כיוון שתלוי בזמן מותר בהנאה).
לא הובאה סברא זו, אלא הפסוק "קצירכם" - שלכם (כתבו המפרשים (אתוון דאורייתא כלל י) שטעם הדעה שאיסורי שבת הם גברא הוא שהם תלויים בזמן, ולכן אפשר שהירושלמי כאן קשור לדברי האתוון דאורייתא (שם) שלירושלמי איסורי שבת הם גברא ולבבלי הם חפצא. וכן לגבי מוקצה שיבש ובעליו לא הכיר בו משמע בירושלמי (ביצה פ"א ה"א [א.], ועיין מה שכתבנו שם) שאיסורי שבת הם גברא).
את ה' אלקיך תירא - לרבות את התורה בבלי כב:
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ט ה"ה [סז:], ועיין מה שכתבנו שם.
מעשה ברומאי שניסה יהודי האם יאכל נבלה, יעבור ואל יהרג בבלי כה.
הירושלמי דן בזה בסנהדרין פ"ג ה"ה [טז:], ועיין מה שכתבנו שם.
הטעם שריב"ז ישב בצל ההיכל בבלי כו.
הירושלמי דן בזה בעבודה זרה פ"ג הי"א [כד:], ועיין מה שכתבנו שם.
זה וזה גורם - אינו בירושלמי בבלי כו: • פ"ב ה"א [יב.]
אם חדש יותץ, ישן יוצן.
האריך כאן בסוגיית זה וזה גורם ובמחלוקת האם מותר או אסור, וכן הזכיר זאת בעוד מקומות. ובירושלמי מושג זה לא הובא כלל 2 .
האם הלכה כרבי אפילו מחביריו בבלי כז.
הירושלמי דן בזה בעבודה זרה פ"ה הי"ד [לז.], ועיין מה שכתבנו שם.
עוד סוגיות שבהן אמרו לרבי יהודה "כל דין שאתה דן וכו'" בבלי כז: • פ"ב ה"א [יב.]
כיוצא בו אמר רבי יודה אשה כי תזריע וילדה זכר וכו', אמרו לו לרבי יודה כל דין שתחילתו אתה דן להחמיר וסופו להקל אינו דין, הא אם טיהר החי את אמו יטהר אף המת את אמו אם לא זכיתי מן הדין לפיכך אמרה תורה זכר לרבות את המת. כיוצא בו אמר רבי יודה תשבו בסוכות סוכה של כל דבר וכו' אמרו לו לרבי יודה כל דין שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין, הא לא מצא מארבעת המינין ישב לו בלא סוכה ואמרה תורה תשבו בסוכות סוכה של כל דבר.
לא הביא את הסוגיות השונות שנאמר בהם "כל דין וכו'" 3 .
לרבי יהודה קודם זמנו ביעורו בכל דבר בבלי כז: • פ"ב ה"א [יב.]
תני: עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר, משהגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה, ואתיא כרבי יודה.
יב: הפוך מהירושלמי, שרבי יהודה מודה דווקא לאחר זמנו שהשבתתו בכל דבר.
לשון ביטול חמץ פ"ב ה"ב [יג.]
צריך לומר: כל חמץ שיש לי בתוך ביתי ואינו יודע בו יבטל.
לא מובאת לשון ביטול חמץ.
לשון ברכת ביעור חמץ פ"ב ה"ב [יג.]
רב אמר: צריך לומר אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות ביעור חמץ.
ז. יש מחלוקת אמוראים בלשון הברכה - לבער או על ביעור.
כופת שאור שייחדה לישיבה - מה דעת חכמים פ"ב ה"ב [יג.]
אמר רבי שמעון בן אלעזר: בצק שעשאו כופת (לישיבה) בטל. פתר לה או חלוקין על רבי שמעון בן אלעזר או אהן כופת מאיס היא? (האם חכמים חולקים עליו? ונשאר בספק).
מה: פשוט שת"ק חולק על רשב"א.
מכירת חמץ לגוי פ"ב ה"ב [יג.]
ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל, הרי זה מוכרו לגוי או נותנו לו מתנה, וחוזר ולוקחו ממנו לאחר הפסח, ובלבד שיתנו לו מתנה גמורה. אומר הוא ישראל לגוי: עד שאת לוקח במנה בוא וקח לך במאתים, עד שאת לוקח לך מגוי בוא וקח לך מישראל, שמא אצטרך ואקח ממך אחר הפסח.
לא מובאת מכירת חמץ לגוי. בשו"ע (או"ח סי' תמח סעיף ג) פסק את דין מכירת חמץ, ובאר הגולה ציין שמקורו מהתוספתא הזו שמובאת בירושלמי כאן.
גוי שהפקיד חמץ אצל ישראל ולא ביערו פ"ב ה"ב [יג:]
גוי שבא אצל ישראל ובידו חמץ וכו' הפקיד אצלו צריך לבער וכו'. לא ביער לאחר הפסח מהו? רבי יונה אמר מותר, רבי יוסה אמר אסור.
ו. הביא את הדין שצריך לבערו, אך לא דן במקרה שלא ביערו.
דעה שחמץ מותר בהנאה - אינה בירושלמי בבלי כח: • פ"ב ה"ב [יד.]
האוכל חמץ משש שעות ולמעלה וכן חמץ שעבר עליו הפסח הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת דברי רבי יודה, רבי שמעון אומר: כל שאין בו כרת אין בו בלא תעשה.
הובאו דעות אלו וגם דעת רבי יוסי הגלילי שחמץ מותר בהנאה כל שבעה. ובירושלמי לא הובא כלל.
חמץ שהפקירו אינו עובר עליו פ"ב ה"ב [יד:]
אית תניי תני: לך אין את רואה, רואה את בפלטיא וכו' בשהבקירו (כשהפקירו) קודם לביעורו.
לא הובא דין חמץ של הפקר, אך תוס' (ד: ד"ה מדאורייתא) סוברים שביטול חמץ הוא הפקר.
לבשל שלוש פעמים בכלי של חמץ בבלי ל:
הירושלמי דן בזה בפסחים פ"ג ה"א [כ.], ועיין מה שכתבנו שם.
האוכל תרומה טמאה משלם חולין טהורים משום קנס בבלי לב.
הירושלמי דן בזה בכתובות פ"ג ה"א [יז.], ועיין מה שכתבנו שם.
מחלוקת בגוזל תרומה מאבי אימו בבלי לב. • פ"ב ה"ג [טז.]
הגוזל תרומה מאבי אמו כהן - רבי יוחנן אמר משלם לשבט, רבי שמעון בן לקיש אמר משלם לעצמו.
לא הובא.
האוכל תרומה פחות משווה פרוטה חייב בתשלומין בבלי לב: • פ"ב ה"ג [טז.]
ואת אשר חטא מן הקודש ישלם פרט לפחות משוה פרוטה, אית תניי תני: לרבות לתשלומין (בפחות משווה פרוטה). מאן דאמר פרט לפחות משוה פרוטה לתשלומין - לקרבן (פטור מלהביא על זה קרבן), מאן דאמר לרבות - בתשלומין (חייב לשלם) וכו', אוף הכא כן (גם בתרומה כך).
פשוט שהאוכל תרומה פחות משווה פרוטה פטור גם מהתשלומין.
בדיקת המציאות, מחלוקת במציאות בבלי לה. • פ"ב ה"ד [יז.]
ויבדקוה (לגבי המחלוקת האם קרמית מחמיצה מקשה שיבדקו זאת)! על עיקר בדיקתה הן חולקין (בדקוה ונחלקו מה מצאו בבדיקה) - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין (רבנן) אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ.
הביאו מחלוקת דומה האם אורז ודוחן מחמיצים, אך לא הקשו שיבדקוה 4 .
אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי בבלי לה:
עיין מה שכתבנו בברכות פ"ז ה"א [נג.].
מצה מתובלת בבלי לו.
הירושלמי דן בזה בפסחים פ"ג ה"א [יט:], ועיין מה שכתבנו שם.
מצה עבה בבלי לז. • פ"ב ה"ד [יח.]
יוצאין במצה עבה עד טפח כלחם הפנים.
זו רק הו"א, ולמסקנה נדחה 5 .
מצה ישנה בבלי לח: • פ"ב ה"ד [יח.]
הירושלמי כאן הובא גם בסוכה פ"א ה"ב [ד:], ועיין מה שכתבנו שם.
דיני בישול פסח הם רק לרבי מאיר בבלי מ: • פ"ב ה"ז [יח:]
אין נותנין את הקמח לא לתוך חרוסת ולא לתוך חרדל אם נתן יאכל מיד. רבי מאיר אומר: אין מבשלין את הפסח לא במשקין וכו'.
הגירסא: ורבי מאיר אוסר (אם נתן קמח). אין מבשלין את הפסח וכו' (לכו"ע).
מי פירות מחמיצים בבלי מ. • פ"ב ה"ז [יט.]
רבי שמואל בר רב יצחק היה לו יין קוסס יהב בגויה שערין (שעורין) בגין דיחמע (להחמיץ את היין). שאל לרבי אימי, אמר ליה צריך את לבער. רבי חנינא בריה דרבי כהיי הוה ליה דבש מזוייף (מעורב) בסולת. שאל לרבי מנא, אמר ליה צריך את לבער.
בפשטות מי פירות אין מחמיצים, ומהירושלמי כאן מוכח שמחמיצים. ומראה הפנים דן בזה.
בישל בחמי טבריה, פסח בחמי טבריה בבלי מא.
הירושלמי דן בזה בשבת פ"ז ה"ב [נ:], ועיין מה שכתבנו שם.
^ 1.במקומות רבים הבבלי דוחה את מסקנת הירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סב.
^ 2.בבבלי מוזכרים מושגי גרמא, והירושלמי לא משתמש בהם. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף עח.
^ 3.דרך הירושלמי לדמות סוגיות בנושאים שונים יותר מהבבלי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סד.
^ 4.שיטת הירושלמי להביא ראיות מהמציאות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סח.
^ 5.במקומות רבים הבבלי דוחה את מסקנת הירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
