ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אמרי במערבא
- מסכת פסחים
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
מה אנן קיימין (במאי עסקינן)? אם בלחין - אפילו של רימון בוצץ (מוציא משקים), אם ביבישין - אפילו כל העצים אינן בוצצין. אלא כיני (כך פירוש המשנה): כל העצים יבישין מבחוץ ולחין מבפנים, רימון יבש מבחוץ יבש מבפנים.
בבבלי כתב רק שרימון מוציא משקים, אך לא דן בכל זה.
תודוס פירנס ת"ח, קידוש השם של הצפרדעים פ"ז ה"א [מז.]
מהו תודס (מה היו מעשיו)? אמר רבי חנניה דהוה משלח פרנסתהון דרבנין (היה מפרנס תלמידי חכמים).
בבבלי נג: גם כן הובא, אך שם הוסיפו דעה שהיה אדם גדול ודרש דרשה בעניין קידוש השם של הצפרדעים במצרים, ודרשה זו לא הובאה בירושלמי 1 .
המחלוקת באסכלא תלויה בדין תולדות אש בבלי עה. • פ"ז ה"ב [מז:]
רבן גמליאל לא עבד תולדות אש כאש (ולכן מתיר לצלות את הפסח על האסכלא), ורבנין (רבנן) עבדין תולדות אש כאש.
בבבלי הסיק שרבן גמליאל לא חולק על חכמים, ומה שהתיר הוא רק באסכלא מנוקבת. ובבבלי שבת לט. פשוט שתולדות האור כאור, ואין בזה מחלוקת 2 .
ברור לו מיתה קלה שבקלות בבלי עה.
הירושלמי דן בזה בסוטה פ"א ה"ה [ו.], ועיין מה שכתבנו שם.
טומאה דחויה בציבור לכו"ע בבלי עז. • פ"ז ה"ה [מט.]
הקריבין לצבור (קרבן ציבור בטומאה) אם יש (קרבן אחר שיוכל להביאו בטהרה) אומרים לו הבא (גליון הש"ס על הירושלמי כאן מח: ויפה עיניים יומא ו: הוכיחו מכאן שהירושלמי סובר שטומאה דחויה בציבור, שאם היתה מותרת בציבור לא היה מביא קרבן אחר במקומו, כמבואר בבבלי יומא ז.).
בבבלי היא מחלוקת האם טומאה הותרה או דחויה בציבור.
הגדרת רוב עם ישראל לדינים שונים פ"ז ה"ו [מט:]
הירושלמי כאן הובא גם בהוריות פ"א ה"ו [ו.], ועיין מה שכתבנו שם.
נטמא אחד ואין ידוע איזה הוא פ"ז ה"ו [נא.]
בני חבורה שניטמא אחד מהן ואין ידוע אי זהו - צריכין לעשות פסח שני. צבור שנטמא אחד מהן ואין ידוע איזהו - רבי זעורא אמר יעשו בטומאה, תני רבי הושעיה יעשו בספיקן.
בבבלי לא הובא.
מתי הציץ מרצה בבלי עז.
הירושלמי דן בזה ביומא פ"א ה"ב [ו:], ועיין מה שכתבנו שם.
הגדרת עם ישראל לדינים שונים בבלי פ. • פ"ז ה"ו [נא.]
הירושלמי כאן הובא גם בהוריות פ"א ה"ב [ד:], ועיין מה שכתבנו שם.
כיצד משערים את רוב הנכנסים לעזרה פ"ז ה"ו [נא.]
לטומאה הילכו אחר רוב נכנסין לעזרה. מה בכל כת וכת משערין או אין משערין אלא כת הראשונה בלבד? אמר רבי יוסה ברבי בון: עד שהן מבחוץ הן משערין עצמן.
בבבלי צד: כתב שהולכים אחר רוב העומדים בעזרה.
רוב זבים נדחים לפסח שני בבלי פ:
הירושלמי דן בזה בפסחים פ"ט ה"א [סג:], ועיין מה שכתבנו שם.
המקור לטומאת התהום מפסוק בבלי פ: • פ"ז ה"ז [נא.]
מניין לספק קבר התהום? רבי יעקב בר אחא בשם רבנן: או בדרך רחוקה לכם - מה לכם בגלוי אף כל דבר שהוא בגלוי, יצא קבר התהום שאינו בגלוי.
בבבלי דחה את הלימוד מהפסוק והסיק שזו הלכה למשה מסיני 3 .
מחלוקת ר"י ור"ל בעצם שאין עליו בשר כלל בבלי פד: • פ"ז ה"י [נד.]
עצם שאין עליו בשר - רבי יוחנן אמר אסור לשוברו, רבי שמעון בן לקיש אמר מותר לשוברו.
בבבלי מחלוקתם באין עליו כזית בשר במקום זה ויש עליו כזית בשר במקום אחר, אך כשאין עליו בשר כלל לכו"ע מותר לשוברו. אמנם גם בירושלמי לקמן (הי"א [נה.]) כתב שלעולם אינו חייב עד שישבור במקום בשר.
השורף עצמות פסח חייב בבלי פד: • פ"ז ה"י [נד.]
שהשורף יש בו משום שובר (איסור שבירת עצם בפסח).
בבבלי סובר שאין בו משום איסור שובר.
המקור שאין שורפין קודשים ביו"ט בבלי פג: • פ"ז ה"י [נד:]
הירושלמי כאן הובא גם בשבת פ"ב ה"א [טו.], ועיין מה שכתבנו שם.
נותר טמא משום היסח הדעת בבלי פה.
הירושלמי דן בזה בפסחים פ"י ה"ז [עא:], ועיין מה שכתבנו שם.
דין עור השרצים לעניין איסור טומאה ואכילה פ"ז הי"א [נד:]
הירושלמי כאן הובא גם בשבת פי"ד ה"א [עד.], ועיין מה שכתבנו שם.
מחלוקת אם מתחייב כשמוציא את הפסח או כשאוכלו בבלי פה: • פ"ז הי"ג [נז.]
אתא רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי יוחנן: המוציא אינו חייב עד שעה שיאכל וכו'. אמר רבי יוסה: כיון שהוציאו פסלו.
בבבלי סובר שאינו חייב עד שיניח.
מנהגי דרך ארץ בסעודה - אינם בירושלמי בבלי פו: • פ"ז הי"ג [נז:]
הכלה הופכת פניה ואוכלת. אמר רבי חייה בר בא (אבא): מפני הבושה.
בבבלי דן כאן במנהגי דרך ארץ בסעודה, ובירושלמי לא הובא 4 .
^ 1.דרך הירושלמי לא להביא אגדות מחודשות (והוא חידוש לדון בכך שהצפרדעים מסרו את עצמן על קידוש השם), והבבלי מביאן. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף נא.
^ 2.מצאנו שלירושלמי יש מחלוקת האם תולדות האור כאור, ולבבלי אין בזה מחלוקת. בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף כא.
^ 3.במקומות רבים הבבלי דוחה את מסקנת הירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סב.
^ 4.דרך הבבלי לדון במנהגי דרך ארץ בסעודה, והירושלמי לא מביא זאת. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף נד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
