ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מאגר פסקי דין רבניים
- נזיקין
- מדורים
- מאגר פסקי דין רבניים
- נזקי שכנים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
התובע: א'
הנתבע: ב'
בפני הדיינים:
הרב גדעון פרל אב"ד
הרב שלמה לוי דיין
הרב עזרא ביק דיין
תיאור התביעה
התובע מתגורר בישוב בבניין משותף מתחת לדירתו של הנתבע. לדבריו בכמה אירועים חוזרים חדרו לדירתו מים מדירת הנתבע, וגרמו לו נזק לרהיטים ועגמת נפש רבה. תביעתו לחייב את התובע באיטום דירתו באופן שימנע חדירת מים. תביעה נוספת היא לחייב את הנתבע מכאן ולהבא על כל נזק שייגרם כתוצאה מכניסת מים.
תשובת הנתבע
הנתבע הודה בעובדות, שאכן נגרם לתובע נזק, אולם לדבריו נקט בכל האמצעים המתחייבים למניעת שפיכת מים, ולכן הוא אנוס לגבי המקרים בהם נשפכו מים.
בירור הדין
א. דין מים הנשפכים ומזיקים כדין ממון הבעלים ששמירתו עליהם
יסוד מוצק בהלכות נזיקין הוא שכל אדם אחראי על שמירת רכושו וממונו שלא יזיק, כפי שפירשה התורה בדיני שור. האחריות של הבעלים על ממונו היא גם אם הזיק ממונו מחוייב בעל הממון לשלם את הנזק.
בנידון דידן אפשר לקבוע שמים הנשפכים בדירתו של העליון הרי הם ממונו, ולפיכך כל נזק שנגרם על ידם לרכושו של הדייר התחתון חייב בו הדייר העליון. אין לומר שלא ניחא לעליון במים אלו, ועל כן אינם ממונו, משום שהם באים מכליו של העליון ולא מן ההפקר או מחוץ לביתו.
כמו-כן גם טענת האונס שהעלה העליון אינה פוטרת אותו לגמרי מאחריות, משום שלמדנו לגבי בהמה שבעליה שמר עליה כרגיל ויצאה באונס והזיקה שחייב על נזקיה מרגע שנודע לו. וה"ה בנידון דידן לגבי מים, ע"י קליטתם בכלים, או ספיגתם בכל דרך שהיא עדיין היה עליו לעשות כן. גם אם נאמר שהעליון מפקיר את המים הרי זה כמפקיר את נזקיו שחייב מדין בור במקום שנחו והזיקו.
ועוד יש לומר שאם אכן נכונה טענת התחתון, שמיד עם שפיכת המים בדירת העליון הרי הם נספגים ויורדים לתחתון שהיה מרובה, הרי זה נחשב לגירי דיליה של אדם המזיק ע"פ הגמ' בב"מ קי"ז דמודה רבי יוסי בגירי דיליה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות שכנים פ"י ה"ו. אך דבר זה עדיין טעון הוכחה ברורה, משום שמטבע הדברים המים נשפכים ומחלחלים למקום אליו קל להם יותר להגיע, וצ"ע.
והנה הרמ"א , חו"מ בסימן קנ"ה ס"ד פסק ע"פ המרדכי בשם הראבי"ה שאם פעמים רבות נשפכים מים אצל העליון ומזיקין תדיר לתחתון הווה ליה גירי דיליה, וכן מוכח מהרא"ש בתשובותיו כלל ק"ח ס' י' , שכתב: "אבל אם עליון משתמש במים רבים שאינם נבלעים כולם במעזיבה (בתקרה) ועוברים ומזיקים לתחתון, אע"ג דפסקי מיא והדר נפלי מודה ר' יוסי דאסור". מדברי הרא"ש מוכח שאף אם המים נבלעים במעזיבה וחוזרים ויורדים אפילו במקום אחר הרי זה בכלל גירי דיליה, ועל המזיק העליון להרחיק עצמו ולתקן את הנזק.
לכל הנ"ל יש השלכה אם העליון פותח ברז ומשתמש במים, ומתוך כך המים מטפטפים ונשפכים מן המקומות המועדים לכך, אז שייך לדון בדבר מצד אדם המזיק, מה שאין כן כשמדובר על צנרת מקולקלת (שאסור להשתמש בה), שאז יש לדון עליה מצד ממונו המזיק וכנ"ל.
הישנות המקרים של נזילת מים לדירת התובע מחייבת את הנתבע מכאן ואילך לשמירה מעולה ולעירנות יתר לתקלות מעין אלו. דהיינו על הנתבע לבדוק מיוזמתו תדיר את מכונת הכביסה והמקרר ושאר המכשירים והמקומות בבית העלולים לנזילה, ולתקן כל תקלה וחשד לתקלה שעלולים לגרום לנזילה בבית התובע.
ב. התביעה לאטום את ריצפת העליון
מכיוון שאחריות השמירה על המים שלא יזיקו מוטלת על העליון, הרי שעליו לבצע שמירה ראויה ומקובלת. שמירה מקובלת היא שלא לשפוך על הרצפה כמויות מים שעלולה להזיק לתחתון.
שתי דרכים לשמירה זו: א. אטימת הרצפה ב. שמירה שלא ישפכו מים.
אין ביה"ד יכול לכפות על העליון לנקוט דווקא בשמירה מסוימת, אולם השמירה חייבת להיות לפחות שמירה מקובלת (מפני "רוח מצויה"), כפי שנלמד בתורה (שו"ע חו"מ שצ"ו, א'). אולם במקרה הנידון הוכח שקרו בעבר מספר מקרים שהעליון הגדירם כאונס וגרמו לנזקים לתחתון. עולה מכאן שיש להטיל עליו שמירה מעולה בדומה לנאמר שם בשור תם או בדומה לשן ורגל שהזיקו פעם בשדה חברו שטעונים שמירה מעולה כנגד רוח שאינה מצויה (שם סימן שצ"ד, ב').
מהי שמירה מעולה בעניינינו? לכאורה איטום הרצפה מהווה שמירה מעולה יותר מאשר השמירה שלא יפלו מים, ברם באיזה איטום יש לחייב את העליון? ביחס לאיטום ע"י חומר הנמרח על פני הרצפות וביניהן, קבלנו דעת מומחה שאין זה יעיל אלא לזמן קצר בלבד. ואם נאמר שעל העליון לפרק את המרצפות ולאטום באופן מוחלט הרי זו הוצאה גדולה מאוד. האם ניתן להטיל זאת על העליון?
נראה לומר, שהתחתון ברכישתו את ביתו כפי שהוא לפנינו על מנת כן קנאו. העליון לא עשה כל פעולה בידיו שקלקלה את האיטום שהיה בעת בנית הבית. לפיכך אי אפשר להטיל עליו את האחריות לאיטום מהסוג הזה, משום שגם כשהוא קנה את הדירה הוא בא מכוח זה שגר שם. אי אפשר להטיל עליו חובת איטום חדש מפני שהעליון והתחתון מלכתחילה נכנסו לגור וקנו את הדירות כפי שהן משעת בניתן. הלכך אין התחתון יכול לכפות על העליון לפרק את המרצפות ולאטום את הרצפה שהיא תקרתו. (אך אין זה מן הנמנע שהתחתון יעשה כן בתקרתו או יציע לעליון לעשות כן בשותפות). עם כל זאת מכיוון שישנם מקומות מועדים לנזילות יש לחייב את הנתבע לאטום מקומות אלו בחומר מתאים בתקווה שחומר זה יועיל למניעת נזילות לבית השכן.
נמצא אפוא שחובתו של העליון בשמירה היא מפני שפיכת מים. וכיון שבעבר הוכח לכל הדעות שקרו מקרים של חדירת מים בצורה מוגזמת נראה לביה"ד שאם יקרה שוב מקרה דומה בעתיד והעליון לא יהיה עירני לכך, לא תתקבל טענת אונס וכדו', העליון יחויב במלא עלות הנזק של התחתון כולל חישוב הטרחה של פינוי החדרים על חפציהם ופיצוי על עגמת נפש ע"פ לוח המחירים המקובל על השמאים בארץ ישראל, שהרי זה כאונס שבא מחמת פשיעה, משום שעל העליון לבדוק ולבחון היטב שאין נזילות מהמקומות המועדים לכך. אמנם אם יוכח שעל אף שהעליון נקט אמצעי זהירות מתאימים בכל זאת קרה אונס אי אפשר לחייבו על כך, כמבואר בשו"ע שם.
פסק הדין
א.הנתבע ב' מחויב ע"פ דין למנוע כל נזילת מים מדירתו העליונה לדירה התחתונה של משפחת א'.
ב.הנתבע יערוך סקירה ובדיקה בכל מקומות התורפה העלולים לגרום לדליפות מים , ויוודא שאין כל דליפה. כמו כן ידאג מבעוד מועד לתיקון ולהחלפת חלקים ישנים שעלולים להתקלקל בעתיד. מומלץ לעשות זאת ע"פ מומחה- שרברב, שיאפשר שאכן בדק וראה שכל הנ"ל תקין.
ג.לאחר שנתגלה מקום רגיש במיוחד (במרפסת העבודה ובאזור המקרר והמטבח) ללחות ולהעברת הרטיבות לדירה התחתונה על הנתבע לבצע איטום מעל הרצפות באזור זה בנוזל המוצע על ידו בפרוטוקול. סעיף זה יבוצע שבועיים מיום מסירת פסק דין זה לצדדים.
ד.הנתבע ב' מחויב בזאת מכאן ולהבא בשמירה מעולה שלא ישפכו מים בדירתו בכמות המזיקה למשפחת א'. אם לא ימלא חובה זו, וכתוצאה מכך ייגרם נזק מהסוג הנידון כאן יחויב ב' במלוא העלות של הנזק ותיקונו כולל הוצאות הטרחה של פינוי החדרים על חפציהם והטיפול בחשמל תמורת קבלות. בנוסף על כך ישקול ביה"ד חיוב הנתבע בפיצוי על עגמת הנפש שתיגרם בגין זאת למש' א'.
ועל זה באנו על החתום:
הרב גדעון פרל אב"ד, הרב שלמה לוי דיין, הרב עזרא ביק דיין
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
