ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- שמיני
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- ספר שמואל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
החטא שבתפיסת הארון
הכתוב מתאר את מעשהו של עוזה כך: ( שמואל ב פרק ו)
(א) ויסף עוד דוד את כל בחור בישראל שלשים אלף:
(ב) ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם ידוד צבאות ישב הכרבים עליו:
(ג) וירכבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה ועזא ואחיו בני אבינדב נהגים את העגלה חדשה:
(ד) וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה עם ארון האלהים ואחיו הלך לפני הארון:
(ה) ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ידוד בכל עצי ברושים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים:
(ו) ויבאו עד גרן נכון וישלח עזא אל ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר:
(ז) ויחר אף ידוד בעזה ויכהו שם האלהים על השל וימת שם עם ארון האלהים:
(ח) ויחר לדוד על אשר פרץ ידוד פרץ בעזה ויקרא למקום ההוא פרץ עזה עד היום הזה
(ב) ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם ידוד צבאות ישב הכרבים עליו:
(ג) וירכבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה ועזא ואחיו בני אבינדב נהגים את העגלה חדשה:
(ד) וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה עם ארון האלהים ואחיו הלך לפני הארון:
(ה) ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ידוד בכל עצי ברושים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים:
(ו) ויבאו עד גרן נכון וישלח עזא אל ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר:
(ז) ויחר אף ידוד בעזה ויכהו שם האלהים על השל וימת שם עם ארון האלהים:
(ח) ויחר לדוד על אשר פרץ ידוד פרץ בעזה ויקרא למקום ההוא פרץ עזה עד היום הזה
מה היה חטאו של עוזה, אמרו חז"ל (סוטה ל"ה.) מפני שהיה לו לדעת ש"ארון נושא את נושאיו" ולא היה לו לחשוש שישמטוהו הבקר. לכאורה קשה להבין חטא זה, הרי הוא רואה ששמטוהו הבקר, ושמא יפול ארון האלקים ויתבזה, האם עליו לסמוך בענין זה על הנס?
על כן מובן מה שאמרו חז"ל ששורש החטא היה בעצם העובדה שנשאו את הארון על עגלה ולא על הכתף, כמצות התורה. ודוד הרגיש שזה חטאו ששכח פסוק מפורש בתורה "ויחר לדוד" - שנעשו פניו "כחררה", מרוב צער על כך. כיצד קרה לו דבר זה ששכח פסוק מפורש בתורה? מובא בילקוט שמעוני (שמואל ב, רמז קמב)
" דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות דכתיב זמירות היו לי חקיך , אמר לו הקב"ה דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותם זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ואיהו אתיה בעגלה".
חז"ל ראו באמירה זו "זמירות היו לי חוקיך"- כעין קלות הדעת בדברי תורה, שיכולים להאמר כמין זמר, ומתוך קלות ראש, והלא דברי תורה צריכים להלמד באימה בריתת ובזיע, וכן אמרו "אשרי אדם מפחד תמיד- ההוא בדברי תורה" (ברכות ), ופרש"י: שיחזור על למודו תמיד שמא ישכח, וכפי שאמרו כאן "התעיף עיניך בו ואיננו". אלא שאם אמירה זו יסודה בטעות, איך נקבעה לדורות בכתבי הקודש בספר תהילים?
ונראה לומר שמלכתחילה צריך ללמוד תורה מתוך קבלת עול, ומתוך עמל התורה, ואז הופכת התורה כ"דבש ונופת צופים", ו"פקודי ה' ישרים משמחי לב", וחוקי התורה נהים לירה (הרב קוק אמר:"כמו שיש חוקים בשירה, כך יש שירה בחוקים" ), ותורה שנלמדת בלא נעימה, עליה הכתוב אומר "ואני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (סוף מגילה), ובאופן זה נכון לומר זמירות היו לי חוקיך".
שתי שכחות ששכח דוד
מובא בילקוט שמעוני (שמואל ב רמז קמב):
" רבי ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא תשעים אלף זקנים מינה דוד ביום אחד ולא מינה אחיתופל עמהם והוה ארונא טעין כהניא לרומא וטריף להון לארעא שלח דוד ואייתי לאחיתופל, אמר ליה לית את אומר לי מה נעביד לדין ארונא דהוה טעין כהניא לרומא וטריף להו לארעא, אמר ליה שאל לאילין חכימיא דמניתא, אמר ליה דידע למוקמיתיה ולא מוקים ליה יהא סופיה למחנקא אמר מיליא דמינקייא אמרין בכל יומא בכנישתא לא הוית ידעית ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו,
וכן אתה מוצא בשעה שבא דוד לחפור תמליא של בית המקדש חפר חמש עשרה מאות אמין ולא אשכח תהומא ובסופא אשכח חד עציץ ובעא מרמיתיה אמר ליה לית את יכיל לי, אמר ליה למה אמר ליה דאנא הכא כביש על תהומא, אמר ליה ומן אימת את הכא אמר ליה מן שעתא דאשמע רחמנא קליה בסיני ואמר אנכי ה' אלהיך וזעת ארעא ושקעת ואנא יהבית הכא כביש על תהומא, אעפ"כ לא שמע ליה וכיון דרמייה סליק תהומא בעי משטפי עלמא, והוה אחיתופל קאי תמן אמר כדון דוד מת ואני מלך, אמר דוד מאן דחכים למוקמתיה ולא מוקמיתיה יהא סופיה מתחנק אמר מה דאמר ואוקימתיה התחיל דוד עולה ואומר שיר המעלות אעפ"כ הוה סופיה מתחנקא, הדא הוא דמתלא אמר צריך בר נש חשש על לווטתא דרבא אפילו על מגן".
וכן אתה מוצא בשעה שבא דוד לחפור תמליא של בית המקדש חפר חמש עשרה מאות אמין ולא אשכח תהומא ובסופא אשכח חד עציץ ובעא מרמיתיה אמר ליה לית את יכיל לי, אמר ליה למה אמר ליה דאנא הכא כביש על תהומא, אמר ליה ומן אימת את הכא אמר ליה מן שעתא דאשמע רחמנא קליה בסיני ואמר אנכי ה' אלהיך וזעת ארעא ושקעת ואנא יהבית הכא כביש על תהומא, אעפ"כ לא שמע ליה וכיון דרמייה סליק תהומא בעי משטפי עלמא, והוה אחיתופל קאי תמן אמר כדון דוד מת ואני מלך, אמר דוד מאן דחכים למוקמתיה ולא מוקמיתיה יהא סופיה מתחנק אמר מה דאמר ואוקימתיה התחיל דוד עולה ואומר שיר המעלות אעפ"כ הוה סופיה מתחנקא, הדא הוא דמתלא אמר צריך בר נש חשש על לווטתא דרבא אפילו על מגן".
שתי שכחות שכח דוד, ושתיהן למד מאחיתופל. למה נגרמה לו שכחה ראשונה כבר אמרנו. ולמה נגרמה לו שכחה שניה?
נראה שהדבר קשור בקושי לבנות את בית המקדש. החרס המכסה את התהום, נמצא שם מזמן מתן תורה, כאשר "ארץ רעדה ושקטה"- אמרו חז"ל אם רעדה למה שקטה ?
אלא בהתחלה רעדה שמא לא יקבלו עליהם את התורה, אח"כ שקטה שקבלו אותה. שבלי תורה אין קיום לעולם, והיה חוזר לתוהו ובוהו, וקבלתם את התורה עצרה את התהום שלא ישטוף את העולם. ועתה שוב בבנין המקדש תלוי העולם (על שלושה דברים העולם עומד: על התורה- קבלת תורה מסיני, ועל העבודה-ביהמ"ק , ועל גמילות חסדים).ומובא ברמב"ן פר' קורח שדוד התעורר לבנות את המקדש אלא נגזרה גזרה שלא יבנה אותו, אבל אם ישראל היו חפצים בכך היה נבנה "ויסת ה' את דוד לאמר לך מנה את ישראל " ההסתה הזאת באה כדיח לעור את העם למצות מחצית השקל אלא שהם לא התעוררו לכך, ולכן נענשו במגפה. ואז נגלה לדוד מלאך ה' בגורן ארונה שבו נבנה המקדש, ושם נעצרה המגפה. א"כ התקון לחטאת היה ב"שלום" בין כל כלל ישראל וחבור עם הקב"ה וזה הרמז במחיקת ה' לעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים.
מה למד דוד מאחיתופל?
מובא באבות (ו, ד) "הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת צריך לנהוג בו כבוד שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וקראו רבו אלופו ומיודעו שנאמר +תהלים נ"ה י"ד+ ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד ואין כבוד אלא תורה שנאמר +משלי ג' ל"ה+ כבוד חכמים ינחלו +שם /משלי/ כ"ח י'+ ותמימים ינחלו טוב ואין טוב אלא תורה שנאשם /משלי/ ד' ב'+ כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". ורש"י שם פרש (ע"פ מסכת כלה רבתי פרק ח') ששני הדברים שלמד ממנו היו א. שלא להלך בקומה זקופה, אלא מתוך אימה ויראה שנאמר: "בבית אלקים נהלך ברגש". ב. להיות ביחד, ולא כת"ח שלומדים לבד. שנאמר: "חרב אל הבדים ונואלו" וכנראה דרשו זאת מהמשך הפסוק המובא במשנה : "אלופי ומיודעי - אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלקים נהלך ברגש". יחדיו- להיות ביחד. ברגש- מתוך אימה ויראה. ונראה ששני הלמודים האלו לימד אחיתופל במדרש שהזכרנו: א. להלך לבית אלוקים באימה וברגש למד ממה שאמר לו אחיתופל "בכתף ישאו" - כפי מה שפירשנו לעיל שזה צריך להיות מתוך קבלת עול ובכובד ראש. ולא מתוך זחיחות הדעת וקומה זקופה. ובאמת דוד תקן חטא זה בפעם השניה כשהעלה את ארון האלקים מבית עובד לעיר דוד שנשאו על הכתף (כמובא בדברי הימים), וכן השפיל את עצמו לפניו, ברקודים שרקד לפניו ואמר "והייתי שפל בעיני".
ב. יחדיו- למד ממה שלמדו אחיתופל ששם ה' נמחק כדי לעשות שלום בין איש לאשתו. וכן לעשות שלום בין הקב"ה לעולם. ורומז גם לשלום בין ת"ח. ולמה שלא הצליח להשפיע על העם שיחפוץ לבנות את בית המקדש, נמצא שהיה זה כשני ת"ח שלומדים בד בבד, ואין הדבר נותן פירות.
נראה עוד ששני הדברים שלמד מאחיתופל מרמזים על שני בתי המקדש, בית ראשון- יסודו היה בגלוי אלקים שבו, בעשרה נסים שהיו בבית המקדש, ובארון אלקים שבו, בעשרה נסים שהיו בביהמ"ק, ובארון שהיה בבית קדשי הקדשים, ונחרב בגלל ע"ז היינו בגלל גאווה ובגלל שלא הייתה בו אימה מספקת כלפי השכינה. והיה חסר בו "בבית אלקים נהלך ברגש". בית שני- יסודו באחדות של ישראל, שבנוהו עזרא עם אנשי הכנסת הגדולה. ופירש המהר"ל שהיה בו יסוד האחדות הנרמזת במילה "הכנסת הגדולה". לא היו בו נסים, ולא היה בו ארון, וכוחו נבע מישראל. לכן חרב בגלל שנאת חינם. ובגלל שהיה חסר בו"אשר יחדיו נמתיק סוד" . וכן חטאו בכך "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו" שנהגו קלות ראש בשכינה, והיה חסר להם "בבית אלקים נהלך ברגש".
ולכאורה קשה אם אחיתופל למד את דוד שני דברים כ"כ חשובים וגדולים איך אפשר ללמוד מכאן שאפי' למד מחברו אות אחת כבר צריך לקרוא לו אלופו ומיודעו? עונה "רוח חיים" לר' חיים מוולאז'ין שאחיתופל היתה תורתו מן השפה ולחוץ ולא היה מחובר ל"אחד" - יחידו של עולם. ואעפ"כ דוד למד ממנו, ואמר "שמע האמת מפי מי שאמרה", לכן ק"ו שאם למד מחברו "אפי' דבר אחד" היינו שאותו דבר מחובר אל ה"אחד" שעליו לנהוג בו כבוד ולקרא לו "אלופי ומיודעי".
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.









