ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות תשובה לרמב"ם
החסרים פיוס ומחילה
ג וּמֵהֶם חֲמִשָּׁה דְּבָרִים - הָעוֹשֶׂה אוֹתָן אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיָּשׁוּב תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה, לְפִי שֶׁהֵן עֲווֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ חֲבֵרוֹ שֶׁחָטָא לוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיר לוֹ אוֹ יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ לִמְחֹ ל לוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: א) הַמְּקַלֵּל אֶת הָרַבִּים* - לֹא קִלֵּל אָדָם יָדוּעַ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁאַל מִמֶּנּוּ כַּפָּרָה. ב) וְהַחוֹלֵק עִם הַגַּנָּב•, לְפִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ גְּנֵבָה זוֹ שֶׁלְּמִי הִיא, אֶלָּא הַגַּנָּב גּוֹנֵב רַבִּים וּמֵבִיא לוֹ, וְהוּא לוֹקֵחַ. וְעוֹד, שֶׁהוּא מְחַזֵּק יַד הַגַּנָּב וּמַחֲטִיא אוֹתוֹ•. ג) וְהַמּוֹצֵא אֲבֵדָה וְאֵינוֹ מַכְרִיז עָלֶיהָ עַד שֶׁיַּחֲזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ; לְאַחַר זְמַן, כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה - אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי יַחֲזִיר. ד) וְהָאוֹכֵל שֹׁ ד עֲנִיִּים• וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת; אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם אֲמֵלָלִין• הֵן, וְאֵינָן יְדוּעִין וּמְפֻרְסָמִין, וְגוֹלִין מֵעִיר לְעִיר וְאֵין לָהֶם מַכִּיר כְּדֵי שֶׁיֵּדַע שֹׁ ד זֶה שֶׁלְּמִי הוּא וְיַחֲזִירֶנּוּ לוֹ. ה) וְהַמְּקַבֵּל שֹׁ חַד לְהַטּוֹת דִּין• - אֵינוֹ יוֹדֵעַ עַד הֵיכָן הִגִּיעָה הַטָּיָה זוֹ וְכַמָּה הוּא כֹּ חָהּ• כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיר, שֶׁהַדָּבָר יֵשׁ לוֹ רַגְלַיִם•. וְעוֹד, שֶׁהוּא מְחַזֵּק יַד זֶה וּמַחֲטִיא אוֹתוֹ.
הנראים כאין בהם חטא
ד וּמֵהֶן חֲמִשָּׁה - הָעוֹשֶׂה אוֹתָן אֵין חֶזְקָתוֹ לָשׁוּב מֵהֶן, לְפִי שֶׁהֵן דְּבָרִים קַלִּים בְּעֵינֵי רֹ ב הָאָדָם, וְנִמְצָא חוֹטֵא, וְהוּא יְדַמֶּה שֶׁאֵין זֶה חֵטְא, וְאֵלּוּ הֵן: א) הָאוֹכֵל מִסְּעוּדָה שֶׁאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ•, שֶׁזֶּה אֲבַק גָּזֵל•, וְהוּא מְדַמֶּה שֶׁלֹּא חָטָא, וְיֹ אמַר: כְּלוּם אָכַלְתִּי אֶלָּא בִּרְשׁוּתָן? ב) וְהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲבוֹטוֹ שֶׁלֶּעָנִי•, שֶׁהָעֲבוֹט שֶׁלֶּעָנִי אֵינוֹ אֶלָּא כְּגוֹן קַרְדֹּ ם• וּמַחֲרֵשָׁה, וְיֹ אמַר בְּלִבּוֹ: אֵינָן חֲסֵרִים, וַהֲרֵי לֹא גָּזַלְתִּי אוֹתוֹ. ג) וְהַמִּסְתַּכֵּל בָּעֲרָיוֹת•, מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁהוּא אוֹמֵר: וְכִי בָּעַלְתִּי אוֹ קָרַבְתִּי? וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁרְאִיַּת הָעֵינַיִם עָווֹן גָּדוֹל, שֶׁהִיא גּוֹרֶמֶת לְגוּפָן שֶׁלָּעֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (במדבר טו,לט). ד) וְהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ, אוֹמֵר בְּלִבּוֹ שֶׁאֵינוֹ חֵטְא, לְפִי שֶׁאֵין חֲבֵרוֹ עוֹמֵד•, וְלֹא הִגִּיעָה לוֹ בֹּשֶׁת וְלֹא בִּיְּשׁוֹ, אֶלָּא עָרַךְ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְחָכְמָתוֹ לְמוּל מַעֲשֵׂה חֲבֵרוֹ אוֹ חָכְמָתוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מִכְּלָלָן שֶׁהוּא מְכֻבָּד וַחֲבֵרוֹ בָּזוּי. ה) וְהַחוֹשֵׁד כְּשֵׁרִים, אוֹמֵר בְּלִבּוֹ שֶׁאֵינוֹ חֵטְא, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: מֶה עָשִׂיתִי לוֹ, וְכִי יֵשׁ שָׁם אֶלָּא חֲשָׁד שֶׁמָּא עָשָׂה אוֹ לֹא עָשָׂה? וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה עָווֹן, שֶׁמֵּשִׂים אָדָם כָּשֵׁר בְּדַעְתּוֹ כְּבַעַל עֲבֵרוֹת.
דעות רעות - פרישתן קשה
ה וּמֵהֶן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים - הָעוֹשֶׂה אוֹתָן יִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶן תָּמִיד, וְהֵן קָשִׁין לִפְרֹשׁ מֵהֶן, לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר מֵהֶן שֶׁמָּא יִדְבַּק בָּהֶן, וְהֵן כֻּלָּן דֵּעוֹת רָעוֹת• עַד מְאֹ ד, וְאֵלּוּ הֵן: רְכִילוּת•, וְלָשׁוֹן הָרַע•, וּבַעַל חֵמָה•, וּבַעַל מַחֲשָׁבָה רָעָה•, וְהַמִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא לָמֵד מִמַּעֲשָׂיו וְהֵם נִרְשָׁמִין בְּלִבּוֹ; הוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹ ה: "וְרֹ עֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ"• (משלי יג,כ). וּכְבָר חִבַּרְנוּ בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת דְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לִנְהֹ ג בָּהֶן תָּמִיד, קַל וָחֹ מֶר לְבַעַל תְּשׁוּבָה.
ו כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן - אַף עַל פִּי שֶׁמְּעַכְּבִין אֶת הַתְּשׁוּבָה, אֵינָן מוֹנְעִין אֶת הַתְּשׁוּבָה; אֶלָּא אִם עָשָׂה אָדָם תְּשׁוּבָה מֵהֶן - הֲרֵי זֶה בַּעַל תְּשׁוּבָה, וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
הַחוֹלֵק עִם הַגַּנָּב - הקונה ממנו את החפצים הגנובים (גנבה ה,א). שֶׁהוּא מְחַזֵּק יַד הַגַּנָּב וּמַחֲטִיא אוֹתוֹ - וגורם לו לגנוב עוד, ועובר על "ולפני עִור לא תתן מכשול" (גנבה ה,א; גזלה ואבדה ה,א). שֹׁד עֲנִיִּים - גזלת נכסי עניים. אֲמֵלָלִין - אומללים. לְהַטּוֹת דִּין - לשנות את הדין במשפט לטובת מי שנותן שוחד. כַּמָּה הוּא כֹּחָהּ ¬ - להטות את לבו עד שאינו יכול לראות את האמת. שֶׁהַדָּבָר יֵשׁ לוֹ רַגְלַיִם - השפעת השוחד ארוכת טווח (פה"מ נזירות ט,ב). מִסְּעוּדָה שֶׁאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ - שהעני מזמינו לאכול מתוך בושה, והארוחה אינה מספיקה אף לעני. אֲבַק גָּזֵל - שאין העני רוצה לתת ממאכלו, ורק נאלץ לעשות כן. הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲבוֹטוֹ שֶׁלֶּעָנִי - חינם. שמשתמש לצרכיו במשכון ("עבוט") שנטל מן הלווה כעירבון לפירעון חובו (ראה מלווה ולווה ג,ח). קַרְדֹּם - גרזן. וְהַמִּסְתַּכֵּל בָּעֲרָיוֹת - מתבונן בנשים שאסור לו לשאת אותן. עוֹמֵד - נוכח. דֵּעוֹת רָעוֹת - הרגלים רעים הבאים מתפיסות רעות. רְכִילוּת - "זה שהוא טוען דברים והולך מזה לזה ואומר: 'כך וכך אמר פלוני', 'כך וכך שמעתי על פלוני'" (דעות ז,ב וראה ביאורנו שם). וְלָשׁוֹן הָרַע - המספר בגנות חברו (שם). וּבַעַל חֵמָה - כעסן. וּבַעַל מַחֲשָׁבָה רָעָה - של חטא, והיא עברה בדבר הנכבד ביותר באדם, מהותו ומחשבתו (ראה מו"נ ג,ח "הרהורי עברה קשים מעברה"). וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ - המתרועע עם הטיפשים - הרעים נעשה רע.
ביאורים
יש שלוש קבוצות נוספות של חטאים המעכבים את התשובה והן:
א. חמישה חטאים שהעושה אותם אי אפשר לו שישוב תשובה גמורה. בקבוצה זו אין עונש אלוהי של עיכוב התשובה וגם לא מחסום נפשי. העיכוב כאן הוא מציאותי, טכני. קשה מאוד לשוב בתשובה גמורה הכוללת תיקון המעוות מכיוון שאין הוא יודע היכן למצוא אנשים אלו ולהחזיר להם את אשר נטל מהם.
ב. חמישה חטאים אשר אין חזקה שהעושה אותם ישוב (בתשובה) עליהם, כיוון שהם נראים כחטאים קלים בעיני האדם. בחטאים אלו יש מחסום פסיכולוגי לשוב בתשובה. גם לאדם ששומר תורה ומצוות הדבר קשה מכיוון שהאדם אינו מבין את חומרת מעשיו, ולכן אינו מבין את הצורך לשוב בתשובה. הרמב"ם מברר שכל אחת מעברות אלו היא עברה ממש ולא רק חומרה או חסידות.
ג. הקבוצה החמישית היא החידוש הגדול בדברי הרמב"ם. הרמב"ם מונה חמישה חטאים שהם בעצם מידות מקולקלות שהאדם שבוי בהן. מידות, בשונה ממעשים, קשה מאוד לשנות. הן נהפכות לטבע שני שלנו. זהו עיכוב גדול מכיוון שגם אם האדם רוצה לשנות הוא מרגיש שהוא צריך לעקור חלק מאישיותו ולא רק לשנות מעשים חיצוניים לו. אגב דיבורו על המידות, הרמב"ם אומר שגם התחברות לרשע היא מידה מקולקלת של נטייה והימשכות אחרי דבר שאינו טוב.
גם כאן מסיים הרמב"ם שגם על עברות אלו שיש בהן עיכוב – אפשר לשוב בתשובה ולהיות בן העולם הבא. גם עברות שאמרו שיש קושי טכני לשוב עליהם בתשובה, כמו אדם שקילל את הרבים, יש לאדם לעשות ככל שביכולתו כדי לשוב, והשאר נתון לריבונו של עולם. הדבר דומה למה שהרמב"ם לימדנו על אדם שחטא לחברו, וכשהחליט לחזור בתשובה כבר מת החבר ללא שהניח יורשים. עליו להשאיר את הממון בבית דין ובכך תשובתו נעשית. כך גם כאן, יעשה ככל שביכולתו וה' יקבל את תשובתו.
הרחבות
*לא תקלל
הַמְּקַלֵּל אֶת הָרַבִּים. הרמב"ם בספר המצוות מבאר את הטעם בגללו התורה אסרה את הקללה: "והיה עולה בדעתנו שכוונת התורה שאסרה קללת אדם מישראל היא: אם הוא שומע את זה, מחמת הבושה והצער המגיעים לו. אבל קללת החרש כיון שאינו שומע ואינו מצטער בכך, הרי אין חטא בדבר". על כן מסביר הרמב"ם שהסיבה לאיסור הקללה נעוצה בעיקר בפגם המוסרי של המקלל: "לפיכך השמיענו שהוא אסור, והזהיר עליו, לפי שאין התורה מביטה על מצב המתחרף בלבד, אלא הביטה גם על מצב המחרף, שהוזהר שלא יעורר נפשו לנקמה ולא ירגילנה לכעוס" [מצוות לא תעשה שיז].
על דברי הרמב"ם כותב ספר החינוך : "ונראה לי מדבריו, שלא יראה הוא בדעתו נזק אל המקולל בקללה, אלא שתרחיק התורה העניין מצד המקלל שלא ירגיל נפשו אל הנקמה והכעס ואל פחיתות המדות" [מצוה רלא].
לדעת ספר החינוך הטעם שונה: "נאמר כי משרשי המצווה, שמנענו השם מהזיק בפינו לזולתינו כמו שמנענו מהזיק להם במעשה" [שם]. לפי דבריו אכן יש נזק שעשוי לצאת למתקלל על ידי המקלל: "ועל כן ידענו ונראה תמיד כי לפי חשיבות נפש האדם ודבקותה בעליונים כנפש הצדיקים והחסידים, ימהרו דבריהם לפעול בכל מה שידברו עליו, וזה דבר ידוע ומפורסם בין יודעי דעת ומביני מדע". עוד מוסיף טעם אחר: "ואפשר לומר עוד, כי העניין להשבית ריב בין בני אדם ולהיות ביניהם שלום, כי עוף השמים יוליך את הקול ואולי יבואו דברי המקלל באזני מי שקילל".
ומסכם את שתי השיטות: "וכל דברי רבנו נקבל, עם היות לבנו נאחז במה שכתבנו יותר"
שאלות לדיון
א. משתמע מהרמב"ם שהבעייתיות בהסתכלות בעריות היא רק מצד זה שבהסתכלות כזו טמונה ההתחלה של החטא. האם יש בעיות נוספות בחטא זה?
ב. "המתחבר לרשע". האם יש מצב שבו מותר או אפילו כדאי להתחבר לרשע?
הלכות תשובה (טקסט, ביאורי מילים וכותרות) ניתנו באדיבות 'מפעל משנה תורה'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
