ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות תשובה לרמב"ם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שרה אספיס בת רפאל אריה הכהן ז"ל
ג1 כָּל 'נֶפֶשׁ' הָאֲמוּרָה בְּעִנְיָן זֶה - אֵינָהּ הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא צְרִיכָה לַגּוּף•, אֶלָּא צוּרַת הַנֶּפֶשׁ•, שֶׁהִיא הַדֵּעָה שֶׁהִשִּׂיגָה הַבּוֹרֵא כְּפִי כֹּ חָהּ, וְהִשִּׂיגָה הַדֵּעוֹת הַנִּפְרָדוֹת• וּשְׁאָר הַמַּעֲשִׂים•. וְהִיא הַ'צּוּרָה' שֶׁבֵּאַרְנוּ עִנְיָנָהּ בְּפֶרֶק רְבִיעִי מֵהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה (הלכות ח-ט) - הִיא הַנִּקְרֵאת 'נֶפֶשׁ' בְּעִנְיָן זֶה.
החיים והכרת
ג2 חַיִּים אֵלּוּ, לְפִי שֶׁאֵין עִמָּהֶן מָוֶת, שֶׁאֵין הַמָּוֶת אֶלָּא מִמְּאֹ רְעוֹת הַגּוּף, וְאֵין שָׁם גּוּף, נִקְרְאוּ 'צְרוֹר הַחַיִּים', שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹ נִי צְרוּרָה• בִּצְרוֹר הַחַיִּים" (שמואל א כה,כט). וְזֶה הוּא הַשָּׂכָר שֶׁאֵין שָׂכָר לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ, וְהַטּוֹבָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ טוֹבָה*, וְהִיא שֶׁהִתְאַוּוּ לָהּ כָּל הַנְּבִיאִים. ד וְכַמָּה שֵׁמוֹת קָרְאוּ לָהּ דֶּרֶךְ מָשָׁל: 'הַר יי' (תהילים כד,ג), וּ'מְקוֹם קָדְשׁוֹ' (שם), וְ'דֶרֶךְ הַקֹּ דֶשׁ' (ישעיה לה,ח), וְ'חַצְרוֹת יי' (תהילים פד,ג), וְ'אֹ הֶל יי' (שם טו,א), וְ'נֹ עַם יי' (שם כז,ד), וְ'הֵיכַל יי' (שם), וּ'בֵית יי' (שם), וְ'שַׁעַר יי' (שם קיח,כ). וְהַחֲכָמִים קָרְאוּ לָהּ דֶּרֶךְ מָשָׁל לְטוֹבָה זוֹ הַמְּזֻמֶּנֶת לַצַּדִּיקִים 'סְעוּדָה•', וְקוֹרִין לָהּ בְּכָל מָקוֹם 'הָעוֹלָם הַבָּא'.
ה הַנְּקָמָה שֶׁאֵין נְקָמָה גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה - שֶׁתִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ וְלֹא תִּזְכֶּה לְאוֹתָן הַחַיִּים*, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא עֲוֹנָה בָהּ" (במדבר טו,לא). וְזֶה הָאָבְדָן הוּא שֶׁקּוֹרִין אוֹתוֹ הַנְּבִיאִים דֶּרֶךְ מָשָׁל "בְּאֵר שַׁחַת"• (תהילים נה,כד), וַ"אֲבַדּוֹן" (שם פח,יב ועוד), וְ"תָפְתֶּה"• (ישעיה ל,לג), וַ"עֲלוּקָה"• (משלי ל,טו), וְכָל לְשׁוֹן כְּלָיָה וְהַשְׁחָתָה קוֹרְאִין לוֹ, לְפִי שֶׁהִיא הַכְּלָיָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ תְּקוּמָה לְעוֹלָם, וְהַהֶפְסֵד שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר לְעוֹלָם.
הַנְּשָׁמָה - כאן הכוונה לכוח המחיה את הגוף, שלאחר המוות הולך לאיבוד (ראה יסודי התורה ד,ט). צוּרַת הַנֶּפֶשׁ - מהות הנפש, והיא "תוצאת" השגת ה'. הַדֵּעוֹת הַנִּפְרָדוֹת - "הדעות שאין להם גולם [=חומר]", כלומר המלאכים, שהם השכלים הנבדלים (יסודי התורה ב,ג; ד,ח). וּשְׁאָר הַמַּעֲשִׂים - הבריאוֹת שברא הקב"ה, ובכללן מעשה בראשית ומעשה מרכבה (שם פרקים ג-ד; וכן ז,א). צְרוּרָה - שמורה. סְעוּדָה - לשון אכילה, והושאל להשגות השכליות שהנפש משיגה בהן את נצחיותה באופן הטוב ביותר, כשם שהמזון מסייע לקיום הגוף באופן הטוב ביותר (מו"נ א,ל). בְּאֵר שַׁחַת - משמעות הצירוף 'בור מוות', והושאל להוראת 'אבדון'. תָּפְתֶּה - מקום שרפת הילדים בגי בן הנום לקול רעמות התופים (מדרש תנחומא פרשת ואתחנן). עֲלוּקָה - תולעת מים המוצצת דם.
ביאורים
האדם מחולק לכמה חלקים: הגוף הוא הכלי שדרכו אנו עושים את כל המעשים. הנשמה , לפי דעת הרמב"ם, היא הכוח החיוני של האדם. כוח זה הוא המנוע של הגוף. הוא זה שמניע את האיברים, החלק החושב והמרגיש, שפוגש את העולם בחמשת החושים. חלק שלישי באדם הוא הנפש . הנפש היא פוטנציאל רוחני שטמון באדם. הנפש צריכה לצאת אל הפועל, היא כישרון רוחני שצריך להתממש. רק על ידי החיבור בין הגוף לנשמה, שהיא הכח החיוני, האדם יכול לקיים מצוות וללמוד תורה. זו הדרך היחידה שבה הוא יכול לממש את הכישרון הרוחני שבו, להוציא לפועל את הנפש.
משל למה הדבר דומה? לאדם שיש לו כישרון מוזיקלי. היכולת להוציא אותו אל הפועל נעשית רק על ידי הגוף והנשמה. כאשר האדם מתחיל להתאמן והנשמה נותנת הוראות לגוף לפרוט על הגיטרה הוא מוציא מהכוח אל הפועל את הכישרון. לאחר התאמנות רבה הוא יהפך לנגן גיטרה מוכשר.
כמו כן בענייננו. הנשמה מניעה ומפעילה את הגוף. הוא יכול לעשות מעשים טובים או רעים. כאשר היא מפעילה אותו לעשות מעשים טובים לאורה של הנפש הרוחנית, האדם הופך לרוחני יותר. הוא לומד תורה והוגה בדברי ה'. מחשבותיו אינן עסוקות בענייני העולם הזה, אלא בונות עולם רוחני שהוא הולך לאורו. כל מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו דבקים באותו עולם עליון.
העולם הרוחני שהאדם בונה, שאינו תלוי בעולם הזה, נשאר לנצח ואינו אובד כאשר האדם נפטר. הגוף והנשמה, לעומת זאת, אובדים.
הקישור של האדם לעולם רוחני שמימי נקרא דעה . פירוש המילה דעה הוא חיבור . כל שהאדם יותר קשור לעולמו הרוחני כך קיומו בעולם הבא יותר מלא חיות ועוצמה. זו הסיבה לשמות הרבים של העולם הבא. יש הבדל בין הימצאות האדם בהר הבית, עמידתו בפתח המקדש והימצאותו בתוך ההיכל ממש. אלו דרגות שונות של קדושה והתקשרות לקב"ה. כך גם העולם הבא נקרא בשמות רבים כדי לבטא את רמות הקדושה והדבקות האלוהית בעולם הבא.
כך גם בעונש של הרשעים. הכרת של הרשעים מכונה בשמות רבים לפי גודל העוונות. יש עוון שהוא כמו עלוקה שמוצצת את הדם, את החיוּת, לאט לאט, יש עוון שהוא כמו אבדון מהיר, וכן על זה הדרך.
הרחבות
* האם בעולם הבא יהיה לבני האדם גוף?
וְאֵין שָׁם גּוּף... וְהַטּוֹבָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ טוֹבָה. לשיטת הרמב"ם, במציאות האידיאלית שבעולם הבא, אין לבני האדם גוף כלל.
הרמב"ן חלק על דברים אלו של הרמב"ם: "כי שכר הנפשות וקיומם בעולם הנשמות נקרא לרבותינו גן עדן, ופעמים קורין אותו עליה וישיבה של מעלה, ואחרי כן יבאו ימי המשיח והוא מכלל העולם הזה, ובסופן יהא יום הדין ותחיית המתים שהוא השכר הכולל הגוף והנפש והוא העיקר הגדול שהוא תקות כל מקוה להקב"ה, והוא העולם הבא שבו ישוב הגוף כמו נפש , והנפש תדבק בדעת עליון כהדבקה בגן עדן עולם הנשמות, ותתעלה בהשגה גדולה ממנה ויהיה קיום הכל לעדי עד ולנצח נצחים". [תורת האדם שער הגמול ד"ה עכשיו ביארנו]. לפי דברי הרמב"ן, עולם הנשמות שבו אין לבני האדם גוף, הוא העולם שבו נמצאות כעת נפשות הצדיקים שנפטרו, ואילו בעולם הבא שהוא התכלית הרצויה, ולדעתו יהיה אחר ימות המשיח, יהיו בני האדם בעלי גוף.
* האם כל אדם שעבר עברה שעונשה כרת נכרת מעולם הבא?
שֶׁתִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ וְלֹא תִּזְכֶּה לְאוֹתָן הַחַיִּים. הרמב"ן מבאר שהעונש הקשה, של כריתה מחיי עולם הבא לא יחול על כל מי שעבר עברה שעונשה כרת: "הכרת הזה שאמרנו שהוא אבדן הנפש, אינו בכל מחוייבי כריתות, שהצדיק הגמור שתקפו יצרו ואכל כזית מן החלב אינו נכרת ואבד מן העולם הבא... מי שזכויותיו מרובין מעוונותיו אף על פי שיש בהם מחוייבי כרת, העונש מגיע לו בגופו והוא מת בחצי ימיו... לאחר שמת זה המחוייב כרת בגופו כיון שרובו זכיות אינו יורד לגיהנם אלא זוכה למעלה הראויה לו מחלקי גן עדן... ויש במחוייבי כרת מי שעונותיו מרובין מזכיותיו, ועונש כרת שלו מגיע לנפש החוטאת לאחר שתפרד מן הגוף שהיא נכרתת מחיי גן עדן".
שאלות לדיון
א. האם בדורנו יש עוד מקום ל"יראת העונש" כפי המתואר כאן ברמב"ם בעניין גיהינום וכרת? מדוע?
ב. מהי משמעות הלשון "עולם הבא"? מדוע לא נאמר, למשל, "עולם הנשמות"?
הלכות תשובה (טקסט, ביאורי מילים וכותרות) ניתנו באדיבות 'מפעל משנה תורה'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
