ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
טעם הדין
מהו הטעם לדין זה? הרשב"ם בסוגייתנו (ד"ה חבילות) מנמק שנראה עליו כמשאוי, וכן כותבים התוס' בסוטה (ח ע"א ד"ה והא). לעומת זאת התוס' במו"ק (ח ע"ב ד"ה לפי) כותבים לגבי אין מערבין שמחה בשמחה "גזירת הכתוב כדדריש לקמן מקרא דשלמה ובירושלמי דריש מדכתיב מלא שבוע זאת וטעם נראה קצת דכמו שאין עושין מצות חבילות דבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה וכן שמחה בשמחה יהיה לבו פנוי בשמחה".
האם יש נפק"מ בין הטעמים? התוס' בסוטה הזכירו כאמור שהטעם הוא מצד משאוי, והקשו מהי קושיית הגמרא מדין זה הרי הוא רק מדרבנן ואילו התנאים שם עסקו בדין מדאורייתא. יש אחרונים שתירצו שהטעם הוא כדברי התוס' במו"ק שיהא פנוי, וטעם זה הוא מדאורייתא כדברי התוס' שם.
נפק"מ נוספת היא כשאינו עושה שתי המצוות בבת אחת אלא בסמיכות זו אחר זו כגון קידוש וברכת המזון אלא שמשתמש עבור שתי המצוות בכוס אחת, כמובא בסוגייתנו שגם בכך יש בעיה של חבילות חבילות, וכאן שייכת רק הסברא של משאוי ולא של פניות.
עוד נפק"מ כאשר מצווה אחת תידחה לגמרי. הגמרא בברכות אומרת שאין לחתום בברכת ירושלים גם בבונה ירושלים וגם במושיע ישראל משום אאמח"ח, ושם בעקבות זאת ברכה אחת נדחית לגמרי ואומרים רק בונה ירושלים. כותב האגרות משה (או"ח ח"א קפט ד"ה ויש מקום) שהטעם של משאוי אינו שייך בכך שהרי בעקבות זאת אחת תידחה לגמרי, ודומה למי שיש לו רק כוס אחת שמבואר בסוגייתנו שיאמר שתיהן על כוס אחת. שם שייכת רק הסברא של פניות.
אם כן, רואים מסוגיות אלו שצריך לומר את שתי הסברות ושתיהן נכונות ומשלימות זו את זו.
ענין אחד
נאמר בסוגייתנו שאם שתי המצוות הן ענין אחד מותר לעשותן יחד, ולכן אנו עושים קידוש והבדלה על כוס אחת. בסוגיא בסוטה מדובר שמקיים שתי מצוות השקיית סוטה ביחד או טהרת שני מצורעים ביחד, וצריך עיון מדוע אין זה נחשב כענין אחד. הברכת אברהם מיישב שבקידוש והבדלה הטעם שאין בעיה לאחדם הוא שהם נראים לגמרי כמצווה אחת ולכן לא נראה כמשאוי. אך בסוטות ומצורעים הואיל ומדובר בגופים שונים נראה לכל שמקיים כאן שתי מצוות כאחת ונראה כמשאוי. אולי אפשר ליישב בדרך נוספת. לכאורה מצאנו דין הפוך לדין שלנו, שדבר שנעשה בו מצווה יש ענין לעשות בו מצווה נוספת, ולפי טעם זה לכאורה אדרבה יש מקום לעשות שתי מצוות על אותה הכוס, כי הואיל ונעשתה בו מצווה תיעשה בו מצוה נוספת, וכל מצווה מוסיפה לחברתה. לכן נראה שכאשר יש שתי מצוות שהן שני עניינים שונים אין הן מוסיפות זו לזו, ואילו באותו ענין הן מוסיפות זו לזו, אך אם הן בדיוק אותה המצווה אין הן מוסיפות זו לזו וחזר הדין שמיחזי כמשאוי.
זו אחר זו בסמיכות
הגמרא בסוטה אומרת שאין להשקות שתי סוטות או לטהר שני מצורעים כאחד, ומחלקת בין אם נעשה ע"י כהן אחד או ע"י שניים. התוס' כותבים שהאיסור הוא להכניסן באותו זמן לעזרה אף שמשקה אותן זו אחר זו. כעין זה מובא בירושלמי שאין להוציא שני ספרי תורה ביחד אלא מחזירים אחד ומוציאין השני, והמרדכי מביאו אך כותב שאין מנהגנו כן אלא אנו מביאים אך לא פותחים השני עד שסוגרים הראשון, וכן נפסק ב שו"ע (קמז, ח).
הרמב"ם לא הביא חילוק זה בין כהן אחד לשניים ותמהו על כך המפרשים. המג"א מיישבו שהבין את חילוק הגמרא להפך מהתוס', וביאר שבכהן אחד אין בעיה משום שאינו משקה אותן בבת אחת אלא זו אחר זו, ובשונה מהתוס' סובר שאין איסור בעשיית מצוות בסמיכות, ודוקא בשני כהנים הואיל ומשקים בבת אחת יש איסור. על פי זה ביאר המג"א את פסק המרדכי והשו"ע שאיננו נוהגים כירושלמי, משום שהירושלמי סבר כתוס' שאסור אף בסמיכות ואילו אנו סוברים כרמב"ם שמותר. עוד כתב, שלדעת התוס' אין להביא שני תינוקות לביהכ"נ ביחד לפני הברית אלא שיש לסיים את הברית הראשונה ורק אח"כ להביא את התינוק השני, אך לרמב"ם מותר. יש להעיר, שלפי הרמב"ם ודאי הטעם כאן אינו מצד פניות, כי בשני כהנים ודאי כל אחד מהם פנוי.
יש להבין את דברי המג"א ברמב"ם מדוע אסור לשני כהנים להשקות בבת אחת, וכי אין לשני אנשים להניח תפילין באותו זמן?! וצריך להסביר שהבין שמצוות השקיית הסוטה מוטלת על כל הכהנים כאחד, ואין זו מצווה על כל אחד ואחד באופן פרטי, ולכן יש בעיה כשהכהנים משקים באותו זמן שתי סוטות.
ברכת אירוסין ונישואין
התוס' בסוגייתנו דנים בברכת שבע ברכות וברכהמ"ז אם לעשותם על כוס אחת או שתיים ומביאים את המנהג לברכם על שתי כוסות משום אאמח"ח וכותבים שרבנו משולם כתב שיש לעשות על כוס אחת הואיל והסעודה גורמת לברך את שבע הברכות, וא"כ נחשב כענין אחד. בהמשך כותבים לגבי ברכת אירוסין ונישואין: "נהגו לומר על שתי כוסות, וטעמא דרגילים זה בלא זה כדאמר בכתובות (ז:) מברכין ברכת האירוסין בבית אירוסין וברכת חתנים בבית חתנים. ועוד דנהגו לקרות כתובה בינתים והוי הפסק ולכך מתכוונים ולכך צריך ב' כוסות". ברא"ש מובא שגם לגבי דין זה רבנו משולם הנהיג לברך על כוס אחת.
דברי התוס' בתירוצם השני דרושים הבנה, מדוע נוהגים היום בכוונה לעשות הפסק ולקרות הכתובה כדי לברך על שתי כוסות, אדרבה נסמיכם ונברך על כוס אחת, הרי אירוסין ונישואין הם ענין אחד?! ונראה שתירוץ זה אינו עומד בפני עצמו אלא נסמך על קודמו, שאלו עניינים נפרדים, ורק מאלם מנהגנו להלכה שלאחר מנהגנו לקרוא הכתובה ודאי יש לברך על שתי כוסות. ונראה שהטעם לכך שאנו עושים בכוונה הפסק, כדברי התוס' "ולכך מתכוונים", אין כוונתו שעושים כן כדי לברך על שתי כוסות, אלא זהו המשך לתירוצו שאלו עניינים נפרדים, ולכן יש להרחיק ביניהם כדי לא לעשותם חבילות חבילות (אע"פ שיעשם בשתי כוסות), והתוס' לשיטתם בסוטה שאף בעשיית שתי מצוות בסמיכות זו אחר זו נחשב כחבילות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
