ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
א"ר חמא (בר) חנינא גדולה תשובה שמביאה רפאות לעולם שנאמר (הושע יד, ה) ארפא משובתם אוהבם נדבה. ר' חמא (בר) חנינא רמי: כתיב (ירמיהו ג, יד) שובו בנים שובבים, דמעיקרא שובבים אתם, וכתיב ארפא משובותיכם? לא קשיא, כאן מאהבה כאן מיראה. רב יהודה רמי: כתיב שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, וכתיב (ירמיהו ג, יד) (הנה) אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה? ל"ק, כאן מאהבה או מיראה כאן ע"י יסורין. אמר רבי לוי: גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר (הושע יד, ב): שובה ישראל עד ה' אלקיך. . . . אמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר (הושע יד, ב): שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך, הא עון מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול. איני, והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות שנאמר (יחזקאל לג, יט) ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (חיה) יחיה? לא קשיא, כאן מאהבה כאן מיראה. (מסכת יומא פו, א-ב)
אולם שלמה המלך בספר קהלת אמר: "מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות" (קהלת א, טו)
ולומדים חז"ל במשניות מסכת חגיגה את הפסוק הזה על עברות שאדם עושה.
משנה ו - מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון של חג. עבר הרגל ולא חג, אינו חייב באחריותו. על זה נאמר (קהלת א) מעות לא יוכל לתקן, וחסרון לא יוכל להמנות.
משנה ז - רבי שמעון בן מנסיא אומר: איזהו מעות שאינו יכול לתקון, זה הבא על הערווה והוליד ממנה ממזר. אם תאמר בגונב וגוזל, יכול הוא להחזירו ויתקן.
רבי שמעון בן יוחאי אומר: אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתקן בתחילה ונתעוות, ואיזה, זה תלמיד חכם הפורש מן התורה. (מסכת חגיגה, פרק א)
המשנה מביאה שלוש סוגי עברות שאותן לא ניתן לתקן. הראשונה, אדם שלא קיים מצוות עשה. לא קיים מצווה שתעזור לו להתקדם רוחנית. מאחר והיא תלויה בזמן הוא כבר לא יוכל להתקדם, ואת זה לא ניתן לתקן. השניה, דעת רבי שמעון בן מנסיא, מי שתוצאות העברה שלו ניכרות ואין אפשרות לתקן אותם, שלא כמו גזל שניתן להחזיר. ורבי שמעון בן יוחאי אומר, שמדובר על מי שפרש מהתורה, מי שהיה מתוקן אולם נתקלקל.
ואם התשובה גדולה כל כך עד שזדונות נהפכות לזכויות ושהיא מרפאת את החוטא, למה נאמר שאי אפשר לתקן? אפילו מציאות של ממזר אפשר לתקן?
רש"י (ד"ה והוליד ממזר) והתוספות (דיבור המתחיל "זה הבא") כבר נדרשו לשאלה זו לגבי דעתו של רבי שמעון בן מנסיא ומסבירים, שהממזר נראה לכולם ולכן החטא תמיד ניכר. לא ניתן לתקן מאחר ותמיד יש מה שמזכיר את מציאות החטא. ומעיר עליהם המהר"ל (נתיב התשובה פרק ה), אם ימות הממזר הרי שיש תיקון למעשה. ולכן אומר המהר"ל שמדובר במשנה לפני שהאדם חזר בתשובה.
אבל השאלה הגדולה על התשובה עדיין נשארה, איך תשובה מחזירה את המת לתחיה? איך התוצאה שנקראת ממזר בטלה מן העולם?
לזה אנו נדרשים למדרש המובא בירושלמי:
אמר רבי פינחס (תהילים כה): טוב וישר, למה הוא טוב? שהוא ישר, ולמה הוא ישר? שהוא טוב. על כן יורה חטאים בדרך, שמורה דרך תשובה.
שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרו להם: חטאים תרדף רעה. שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה להן הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו? אמר להן: יעשו תשובה ויתכפר לו. היינו דכתיב על כן יורה חטאים בדרך יורה לחטאים דרך לעשות תשובה. (ירושלמי מכות פ"ב, ה"ו)
המהר"ל (נתיב התשובה פרק א) מוסיף למדרש גם: שאלו לתורה חוטא מה עונשו? אמרה: יביא אשם ויתכפר.
ומבאר המהר"ל את המדרש. מצד החכמה והשכל אין מקום לחטא כלל, ולכן הרעה צריכה לרדוף את החוטא עד שיאבד החטא. החכמה מכירה שיש מציאות רע בעולם וסוברת שיש לרדות אותה כמה שיותר. מצד הנבואה אין מקום לרע בכלל בעולם, ולכן היא אומרת שהחוטא צריך למות. התורה לעומתם היא דרך תיקון העולם, ולכן היא אומרת שיביא קורבן אשם ויתכפר לו.
יוצא שאצל שלושתם החטא הוא מעוות שלא ניתן תקן. החטא כבר נעשה והשאלה היא כיצד מתמודדים איתו מכאן ולהבא. אולם אצל הקב"ה יש חידוש שיכול להיות רק מאת ה' יתברך, והוא, יעשה תשובה. אדם שמתחרט על חטאו ומתוודה כבר תיקן את כל הקלקול כמו שראינו בגמרא יומא בהתחלת השיעור. וכמו שנפסק להלכה "כשיאמר סתם חטאתי יצא ידי מצות וידוי" (משנה ברורה, תרז, ס"ק ה). מספיק שאם יכיר בחטאו ויודה בו וכבר תיקן את כל הפגם שעשה.
יש פה חידוש שמצד כללי העולם אין לו הסבר. זה משהו שיכול לבוא רק מאת הקב"ה. וכמו שמביא הילקוט שמעוני (מלכים ב, פרק כא, סימן רמו) על מנשה המלך:
מאי ויאסרהו בנחושתים (דברי הימים ב, לג, יא)?
עשה לו כמין מולאייר של נחשת ועשו אותו נקבים נקבים ונתנוהו לתוכה, והתחילו מסיקין תחתיו, וכיון שראה צרתו צרה, לא הניח ע"א בעולם שלא הזכירה, צלמא פלן איתי שיזבי וכיון שלא הועיל לו כלום, אמר: זכור אני שהיה אבי מקרא הפסוק הזה: בצר לך ומצאוך כל הדבירים האלה ושבת עד ה' אלקיך - הרי אני קורא אותו, אם יענני מוטב ואם לאו כל אפייא שוין!
והיו מלאכי השרת סותמין את חלונות של רקיע, שלא תעלה תפלתו לפני המקום ואומרים לפניו: רבון העולמים, אדם שהעמיד צלם בהיכל כלום יש בו תשובה?
אמר להם הקב"ה: אם איני מקבלו בתשובה, הרי הדלת נעול כנגד כל בעלי תשובה.
מה עשה הקב"ה?
חתר לו כמין חתירה אחת תחת כסא הכבוד שלו ושמע תחנתו, הה"ד: ויתפלל אליו ויעתר לו (ויחתר [לו] (כתיב)) {– בתנ"ך קורן לא מופיע}
אמר ר' אלעזר בר רב שמעון: שכן בערבייא קורין לעתירא חתירתא.
רואים שהתשובה יכולה לתקן אפילו במקרה חמור כל כך, שבגללו נחתם חורבן בית המקדש. וזה בעצם מה שאומר המהר"ל כשיישב את הפסוק בו התקשנו, "מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות", אם יעשה תשובה אפשר לתקן אפילו מציאות של רצח ושל ממזר. אמנם זה לא תיקון בעולם הזה, ולכן בית דין הורגים רוצח שחזר בתשובה ומענישים כל אדם שחטא אף שחזר בתשובה, אולם כלפי המציאות הרוחנית של העולם התבצע כאן תיקון.
והדבר הזה מוזכר גם בפרשת השבוע שקראנו, פרשת ניצבים, "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא . . . כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו". (דברים ל, יא-יד), וכמו שמסביר הרמב"ן שמדובר על מצות התשובה. התשובה היא קרובה אל האדם, לא צריך לעבור את הים ולא לעלות לשמים מספיק בפה, בוידוי, ובלב, להכניע את הלב.
הרעיון הזה מסביר גם את דברי חז"ל, שדוד מקים עולה של תשובה:
דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי: לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראוין לאותו מעשה. לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב: (תהילים קט, כב) ולבי חלל בקרבי ולא ישראל ראוין לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים אלא למה עשו לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד ואם חטאו צבור אומרים (לו כלך) אצל צבור וצריכא דאי אשמועינן יחיד משום דלא מפרסם חטאיה אבל צבור דמפרסם חטאיהו אימא לא ואי אשמועינן צבור משום דנפישי רחמייהו אבל יחיד דלא אלימא זכותיה אימא לא צריכא והיינו דרבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב (שמואל ב, כג, א): נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על - נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה. (מסכת עבודה זרה, ד, ב-ה,א)
ואיך רואים אצל דוד שהקים עולה של תשובה?
בבא נתן הנביא אל דוד לאחר חטא בת שבע (ולא נכנס פה האם היה חטא של אשת איש או לא אלא על עניין התשובה בלבד) להוכיח אותו עונה לו דוד המלך - "ויאמר דוד אל נתן: חטאתי ל-ה'. ויאמר נתן אל דוד: גם ה' העביר חטאתך לא תמות". רואים אנו מפורש בפסוקים שהחוטא צריך למות אולם בגלל שדוד חזר בתשובה ואמר בפיו "חטאתי" נמחל חטאו ולא ימות. אולם על הבן שיוולד נגזר שימות. דוד למרות הגזרה צם ומתפלל שיחיה וכשהילד נפטר דוד מתנער מצערו וחוזר לחיי שיגרה. דוד המלך היה צריך לרצות בכך שדינו של הילד למות, כך לא יהיה זיכרון לחטאו, כמו שאומרים רש"י והתוספות לעיל, אולם דוד רוצה להראות לנו את כוחה של התשובה, כמו שמסביר המהר"ל, שאף שיש תוצאה של החטא שתזכיר לנו את החטא התשובה יכולה לתקן ולהחזיר את הכל מבחינה רוחנית לקדמותו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
