ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
א"ר חמא (בר) חנינא גדולה תשובה שמביאה רפאות לעולם שנאמר (הושע יד, ה) ארפא משובתם אוהבם נדבה. ר' חמא (בר) חנינא רמי: כתיב (ירמיהו ג, יד) שובו בנים שובבים, דמעיקרא שובבים אתם, וכתיב ארפא משובותיכם? לא קשיא, כאן מאהבה כאן מיראה. רב יהודה רמי: כתיב שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, וכתיב (ירמיהו ג, יד) (הנה) אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה? ל"ק, כאן מאהבה או מיראה כאן ע"י יסורין. אמר רבי לוי: גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר (הושע יד, ב): שובה ישראל עד ה' אלקיך. . . . אמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר (הושע יד, ב): שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך, הא עון מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול. איני, והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות שנאמר (יחזקאל לג, יט) ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (חיה) יחיה? לא קשיא, כאן מאהבה כאן מיראה. (מסכת יומא פו, א-ב)
אולם שלמה המלך בספר קהלת אמר: "מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות" (קהלת א, טו)
ולומדים חז"ל במשניות מסכת חגיגה את הפסוק הזה על עברות שאדם עושה.
משנה ו - מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון של חג. עבר הרגל ולא חג, אינו חייב באחריותו. על זה נאמר (קהלת א) מעות לא יוכל לתקן, וחסרון לא יוכל להמנות.
משנה ז - רבי שמעון בן מנסיא אומר: איזהו מעות שאינו יכול לתקון, זה הבא על הערווה והוליד ממנה ממזר. אם תאמר בגונב וגוזל, יכול הוא להחזירו ויתקן.
רבי שמעון בן יוחאי אומר: אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתקן בתחילה ונתעוות, ואיזה, זה תלמיד חכם הפורש מן התורה. (מסכת חגיגה, פרק א)
המשנה מביאה שלוש סוגי עברות שאותן לא ניתן לתקן. הראשונה, אדם שלא קיים מצוות עשה. לא קיים מצווה שתעזור לו להתקדם רוחנית. מאחר והיא תלויה בזמן הוא כבר לא יוכל להתקדם, ואת זה לא ניתן לתקן. השניה, דעת רבי שמעון בן מנסיא, מי שתוצאות העברה שלו ניכרות ואין אפשרות לתקן אותם, שלא כמו גזל שניתן להחזיר. ורבי שמעון בן יוחאי אומר, שמדובר על מי שפרש מהתורה, מי שהיה מתוקן אולם נתקלקל.
ואם התשובה גדולה כל כך עד שזדונות נהפכות לזכויות ושהיא מרפאת את החוטא, למה נאמר שאי אפשר לתקן? אפילו מציאות של ממזר אפשר לתקן?
רש"י (ד"ה והוליד ממזר) והתוספות (דיבור המתחיל "זה הבא") כבר נדרשו לשאלה זו לגבי דעתו של רבי שמעון בן מנסיא ומסבירים, שהממזר נראה לכולם ולכן החטא תמיד ניכר. לא ניתן לתקן מאחר ותמיד יש מה שמזכיר את מציאות החטא. ומעיר עליהם המהר"ל (נתיב התשובה פרק ה), אם ימות הממזר הרי שיש תיקון למעשה. ולכן אומר המהר"ל שמדובר במשנה לפני שהאדם חזר בתשובה.
אבל השאלה הגדולה על התשובה עדיין נשארה, איך תשובה מחזירה את המת לתחיה? איך התוצאה שנקראת ממזר בטלה מן העולם?
לזה אנו נדרשים למדרש המובא בירושלמי:
אמר רבי פינחס (תהילים כה): טוב וישר, למה הוא טוב? שהוא ישר, ולמה הוא ישר? שהוא טוב. על כן יורה חטאים בדרך, שמורה דרך תשובה.
שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרו להם: חטאים תרדף רעה. שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה להן הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו? אמר להן: יעשו תשובה ויתכפר לו. היינו דכתיב על כן יורה חטאים בדרך יורה לחטאים דרך לעשות תשובה. (ירושלמי מכות פ"ב, ה"ו)
המהר"ל (נתיב התשובה פרק א) מוסיף למדרש גם: שאלו לתורה חוטא מה עונשו? אמרה: יביא אשם ויתכפר.
ומבאר המהר"ל את המדרש. מצד החכמה והשכל אין מקום לחטא כלל, ולכן הרעה צריכה לרדוף את החוטא עד שיאבד החטא. החכמה מכירה שיש מציאות רע בעולם וסוברת שיש לרדות אותה כמה שיותר. מצד הנבואה אין מקום לרע בכלל בעולם, ולכן היא אומרת שהחוטא צריך למות. התורה לעומתם היא דרך תיקון העולם, ולכן היא אומרת שיביא קורבן אשם ויתכפר לו.
יוצא שאצל שלושתם החטא הוא מעוות שלא ניתן תקן. החטא כבר נעשה והשאלה היא כיצד מתמודדים איתו מכאן ולהבא. אולם אצל הקב"ה יש חידוש שיכול להיות רק מאת ה' יתברך, והוא, יעשה תשובה. אדם שמתחרט על חטאו ומתוודה כבר תיקן את כל הקלקול כמו שראינו בגמרא יומא בהתחלת השיעור. וכמו שנפסק להלכה "כשיאמר סתם חטאתי יצא ידי מצות וידוי" (משנה ברורה, תרז, ס"ק ה). מספיק שאם יכיר בחטאו ויודה בו וכבר תיקן את כל הפגם שעשה.
יש פה חידוש שמצד כללי העולם אין לו הסבר. זה משהו שיכול לבוא רק מאת הקב"ה. וכמו שמביא הילקוט שמעוני (מלכים ב, פרק כא, סימן רמו) על מנשה המלך:
מאי ויאסרהו בנחושתים (דברי הימים ב, לג, יא)?
עשה לו כמין מולאייר של נחשת ועשו אותו נקבים נקבים ונתנוהו לתוכה, והתחילו מסיקין תחתיו, וכיון שראה צרתו צרה, לא הניח ע"א בעולם שלא הזכירה, צלמא פלן איתי שיזבי וכיון שלא הועיל לו כלום, אמר: זכור אני שהיה אבי מקרא הפסוק הזה: בצר לך ומצאוך כל הדבירים האלה ושבת עד ה' אלקיך - הרי אני קורא אותו, אם יענני מוטב ואם לאו כל אפייא שוין!
והיו מלאכי השרת סותמין את חלונות של רקיע, שלא תעלה תפלתו לפני המקום ואומרים לפניו: רבון העולמים, אדם שהעמיד צלם בהיכל כלום יש בו תשובה?
אמר להם הקב"ה: אם איני מקבלו בתשובה, הרי הדלת נעול כנגד כל בעלי תשובה.
מה עשה הקב"ה?
חתר לו כמין חתירה אחת תחת כסא הכבוד שלו ושמע תחנתו, הה"ד: ויתפלל אליו ויעתר לו (ויחתר [לו] (כתיב)) {– בתנ"ך קורן לא מופיע}
אמר ר' אלעזר בר רב שמעון: שכן בערבייא קורין לעתירא חתירתא.
רואים שהתשובה יכולה לתקן אפילו במקרה חמור כל כך, שבגללו נחתם חורבן בית המקדש. וזה בעצם מה שאומר המהר"ל כשיישב את הפסוק בו התקשנו, "מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות", אם יעשה תשובה אפשר לתקן אפילו מציאות של רצח ושל ממזר. אמנם זה לא תיקון בעולם הזה, ולכן בית דין הורגים רוצח שחזר בתשובה ומענישים כל אדם שחטא אף שחזר בתשובה, אולם כלפי המציאות הרוחנית של העולם התבצע כאן תיקון.
והדבר הזה מוזכר גם בפרשת השבוע שקראנו, פרשת ניצבים, "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא . . . כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו". (דברים ל, יא-יד), וכמו שמסביר הרמב"ן שמדובר על מצות התשובה. התשובה היא קרובה אל האדם, לא צריך לעבור את הים ולא לעלות לשמים מספיק בפה, בוידוי, ובלב, להכניע את הלב.
הרעיון הזה מסביר גם את דברי חז"ל, שדוד מקים עולה של תשובה:
דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי: לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראוין לאותו מעשה. לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב: (תהילים קט, כב) ולבי חלל בקרבי ולא ישראל ראוין לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים אלא למה עשו לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד ואם חטאו צבור אומרים (לו כלך) אצל צבור וצריכא דאי אשמועינן יחיד משום דלא מפרסם חטאיה אבל צבור דמפרסם חטאיהו אימא לא ואי אשמועינן צבור משום דנפישי רחמייהו אבל יחיד דלא אלימא זכותיה אימא לא צריכא והיינו דרבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב (שמואל ב, כג, א): נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על - נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה. (מסכת עבודה זרה, ד, ב-ה,א)
ואיך רואים אצל דוד שהקים עולה של תשובה?
בבא נתן הנביא אל דוד לאחר חטא בת שבע (ולא נכנס פה האם היה חטא של אשת איש או לא אלא על עניין התשובה בלבד) להוכיח אותו עונה לו דוד המלך - "ויאמר דוד אל נתן: חטאתי ל-ה'. ויאמר נתן אל דוד: גם ה' העביר חטאתך לא תמות". רואים אנו מפורש בפסוקים שהחוטא צריך למות אולם בגלל שדוד חזר בתשובה ואמר בפיו "חטאתי" נמחל חטאו ולא ימות. אולם על הבן שיוולד נגזר שימות. דוד למרות הגזרה צם ומתפלל שיחיה וכשהילד נפטר דוד מתנער מצערו וחוזר לחיי שיגרה. דוד המלך היה צריך לרצות בכך שדינו של הילד למות, כך לא יהיה זיכרון לחטאו, כמו שאומרים רש"י והתוספות לעיל, אולם דוד רוצה להראות לנו את כוחה של התשובה, כמו שמסביר המהר"ל, שאף שיש תוצאה של החטא שתזכיר לנו את החטא התשובה יכולה לתקן ולהחזיר את הכל מבחינה רוחנית לקדמותו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
