ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מעוז נריה בן הדס
וּכְשֶׁתִּרְאֶה אוֹתָם בַּתַּלְמוּד מְעַיְּנִים וְחוֹלְקִים זֶה עַל זֶה בְּמַעֲרֶכֶת הָעִיּוּן, וּמְבִיאִין רְאָיוֹת עַל אֶחָד מֵאֵלּוּ הַפֵּרוּשִׁים וְהַדּוֹמֶה לָהֶם, כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ בְּמַּאֲמָר הַכָּתוּב: "פְּרִי עֵץ הָדָר": אוּלַי יִהְיֶה רִמּוֹנִים, אוֹ חֲבוּשִׁים, אוֹ זוּלָתָם? עַד שֶׁהֵבִיאוּ רְאָיָה עָלָיו מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר: "פְּרִי עֵץ הָדָר" וְאָמְרוּ: "עֵץ שֶׁטָּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוִין", וְאָמַר אַחֵר: "פְּרִי הָדָר בְּאִילָנוֹת מִשָּׁנָה לְשָׁנָה"•, וְאָמַר אַחֵר: "פְּרִי הָדָר עַל כָּל מָיִם"• — אֵלּוּ הָרְאָיוֹת לֹא הֱבִיאוּן מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁתַּבֵּשׁ עֲלֵיהֶם הָעִנְיָן•, עַד שֶׁנּוֹדַע לָהֶם מֵהָרְאָיוֹת הָאֵלֶּה, אֲבָל רָאִינוּ בְּלֹא סָפֵק, מִיהוֹשֻׁעַ עַד עַתָּה, שֶׁהָאֶתְרוֹג הָיוּ לוֹקְחִים עִם הַלּוּלָב בְּכָל שָׁנָה וְאֵין בּוֹ מַחֲלֹקֶת. אֲבָל חָקְרוּ עַל הָרֶמֶז הַנִּמְצָא בַכָּתוּב לְזֶה הַפֵּרוּשׁ הַמְקֻבָּל. וְכֵן הִיא רַאֲיָתָם עַל הַהֲדַס, וְרַאֲיָתָם עַל דִּינֵי אֲבָרִים בְּעֹנֶשׁ מָמוֹן•, וְהוּא מַה שֶׁחַיָּב מִי שֶׁהִשְׁחִית אֵבֶר מֵאֶבְרֵי חֲבֵרוֹ. וְרַאֲיָתָם גַּם כֵּן עַל בַּת אִישׁ כֹּהֵן הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, שֶׁהִיא — אֵשֶׁת אִישׁ, וְכָל הַדּוֹמֶה לְזֶה נוֹהֵג רַק עַל הָעִקָּר• הַזֶּה. וְזֶה עִנְיַן מַה שֶׁאָמְרוּ: "כְּלָלוֹתֶיהָ וּפְרָטוֹתֶיהָ", רָצוּ לוֹמַר: הָעִנְיָנִים שֶׁנּוּכַל לְהוֹצִיאָם בִּכְלָל וּפְרָט וּבִשְׁאָר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְהֵם מְקֻבָּלִים מִפִּי מֹשֶׁה מִסִּינַי.
על מה אומרים הלכה למשה מסיני
וְכֻלָּם, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְקֻבָּלִים מִפִּי מֹשֶׁה, לֹא נֶאֱמַר בָּהֶם: 'הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי'. שֶׁאֵין לוֹמַר: "פְּרִי עֵץ הָדָר", הוּא: 'אֶתְרוֹג' — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. אוֹ 'חוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן' — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, שֶׁכְּבָר נִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאֵלּוּ הַפֵּרוּשִׁים כֻּלָּם מִפִּי מֹשֶׁה, וְיֵשׁ לָהֶם רְמָזִים בַּמִּקְרָא, אוֹ יוֹצִיאוּ אוֹתָם בְּדֶרֶךְ מִדַּרְכֵי הַסְּבָרָא, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְעַל כֵּן: כָּל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ רֶמֶז בַּמִּקְרָא, וְאֵינוֹ נִקְשָׁר בּוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיאוֹ בְּדֶרֶךְ מִדַּרְכֵי הַסְּבָרָא — עָלָיו לְבַדּוֹ נֶאֱמַר: 'הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי'. וּבִשְׁבִיל זֶה, כְּשֶׁאָמַרְנוּ: "שִׁיעוּרִין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי" (ברכות מא ב), הִקְשׁוּ עָלֵינוּ וְאָמְרוּ: "מִפְּנֵי מַה אַתָּה אוֹמֵר שֶׁהֵם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי — וְהִנֵּה 'שִׁיעוּרִין' נִרְמַּז עֲלֵיהֶם בַּפָּסוּק, בְּאָמְרוֹ: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח ח)?! תִהְיֶה הַתְּשׁוּבָה: שֶׁהִיא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, וְאֵין לְשִׁיעוּרִין עִקָּר לְהוֹצִיא אוֹתָם מִמֶּנוּ בְּדֶרֶךְ סְבָרָא, וְאֵין לָהֶם רֶמֶז בְּכָל הַתּוֹרָה, אֲבָל נִסְמְכָה זֹאת הַמִּצְוָה לְזֶה הַפָּסוּק לְסִמָּן, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹדַע וְנִזְכַּר, וְאֵינוֹ מֵעִנְיָן הַכָּתוּב. וְזֶה עִנְיַן מַה שֶׁאָמְרוּ: "קְרַא אַסְמַכְתָּא בְּעַלְמָא•" (סוכה ו א), בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּזְכְּרוּהָ.
___________________________________
הָדָר בְּאִילָנוֹת - פרי האתרוג יכול להישאר על העץ עד לשנה הבאה. עַל כָּל מָיִם – האתרוג זקוק להשקיה בימות הקיץ. שֶׁנִּשְׁתַּבֵּשׁ עֲלֵיהֶם הָעִנְיָן – שנסתפק להם שאולי התורה לא התכוונה לאתרוג. בְּעֹנֶשׁ מָמוֹן – ולא עין תחת עין. עַל הָעִקָּר – על פי העקרון הנ"ל. קְרַא אַסְמַכְתָּא בְּעַלְמָא – הפסוק 'סמך' (רמז) בלבד.
ביאורים
למדנו שישנם הלכות שנדרשות בתלמוד מפסוקי התורה, שגם הם נמסרו למשה בסיני. לעומת זאת מצינו שחז"ל קוראים רק למספר הלכות בתלמוד שהם 'הלכה למשה מסיני'. מדבריהם משמע שרק את אלו קיבלנו בהר סיני. דבר זה מעורר תמיהה גדולה. איך יתכן שרק הלכות בודדות קיבלנו מסיני?! אלא שקיבלנו הלכות רבות בסיני שלא קרויות בפי חז"ל 'הלכה למשה מסיני'.
כדי להבין את ההבדל בין ההלכות שנקראות בתלמוד 'הלכה למשה מסיני', ובין אלו שלא נקראו כך צריך להבין שיש שני סוגי לימוד;
א. דרשה - לימוד זה הוא מפשוטו של הפסוק או מהבנה עמוקה במילים שהתורה בחרה להגדיר את המצווה. למשל התורה בחרה לציין שאתרוג הוא 'פרי עץ הדר'. מילים אלו אינם מובנות כשלעצמם. הם דורשות הסבר והבהרה למה בדיוק התורה התכוונה. הלימוד של חכמים שמשמעות הכתוב 'פרי הדר באילנו משנה לשנה' מנסות לקלוע לעומק הבנת התורה בכתוב זה. הפירוש של הפסוק נמסר לנו בהר סיני. כל חכמי ישראל יודעים שהפירוש של המילים הללו הוא אתרוג. התורה נתנה לחכמים כלים לדרוש וללמוד זאת ממה שכתבה. לכן לא תתכן מחלוקת על המסקנה אלא רק על הדרך שממנו ניתן לדרוש את הפסוק. הרמב"ם מחדש שרק על מצוות אלו נאמר "כָּל הַתּוֹרָה נֶאֶמְרוּ כְּלָלוֹתֶיהָ וּפְרָטוֹתֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ מִסִּינַי" . דהיינו שההלכה נמסרה וכן ניתנו הכלים, שהם י"ג מידות, כלל ופרט ועוד, כדי לדרוש את ההלכה מתוך הכתוב.
ב. אסמכתא - יש הלכות שלא ניתנו להדרש. הלכות שנמסרו למשה רבנו בהר סיני אך אין שום פסוק בתורה שנוכל ללמוד מפשוטו או ממשמעותו את ההלכה. אך יתכן לימוד מסוג 'אסמכתא'. זהו אינו לימוד ישיר מהפסוק אלא יש בפסוק מין רמז לנושא של ההלכה. שיעורים, למשל, השיעור המינימלי של מאכל אסור שאדם צריך לאכול כדי לעבור על איסור אכילה, הוא כזית. כל שיעורים אלו הם הלכה למשה מסיני, אבל חז"ל הסמיכו אותם על הפסוק "ארץ חטה ושעורה..." הפסוק אינו מתייחס כלל לשיעורים וכן לא יכולים היינו לדעת איזה שיעור משתייך לאיזה דין. ברור שהנושא מסתמך על המסורת, חז"ל רצו להקל על זכרוננו, ולכן הסמיכו העניין על הפסוק. להלכות אלו קראו חז"ל 'הלכה למשה מסיני' מכיוון שהמקור היחידי שיש לנו לדעת שזו ההלכה היא רק המסורת, שלא כמו הלכות שנמסרו למשה בסיני אך ניתן ללמדם גם ממשמעות הפסוק.
הרחבות
מידות שהתורה נדרשת בהן
שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת. שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן הן שלושה עשר אופנים של דרישת הכתוב, שעל ידיהם לומדים חכמים מהתורה שבכתב דינים שאינם כתובים בה במפורש. המידות מוזכרות בברייתא דר' ישמעאל הנאמרת לפני תפילת שחרית. חלקן שייכות רק כשישנה מסורת מרב לתלמיד, כגון 'גזירה שווה', שמשמעותה השוואה בין מילים זהות המוזכרות בפסוקים שונים, וחלקן יכולות להידרש על ידי כל תלמיד חכם גם ללא מסורת שקדמה לו, כגון 'קל וחומר'. הרב גדליה נדל , מתלמידי ה'חזון איש', הסביר שההבדל נעוץ בכך שמידת 'גזירה שווה' דורשת דיוק רב בהבנת הכתוב, ולא בכל הדורות ידעו לדקדק עד כדי כך שיהיה אפשר לדרוש את המילים ולהשוותן זו לזו בצורה מדויקת, ולכן רק דרשה שעברה במסורת מתקבלת, לעומת זאת 'קל וחומר' היא מידה המבוססת על ההיגיון והיגיון קיים בכל דור [בתורתו של ר' גדליה עמודים 24-25]. ישנם שיטות נוספות למניין המידות, כגון המניין של ר' אליעזר בן ר' יוסי הגלילי שיש בו ל"ב מידות [ילקוט שמעוני כ], אך השיטה המקובלת ביותר היא שיטתו של ר' ישמעאל שהזכרנו לעיל.
מהי אסמכתא?
קְרַא אַסְמַכְתָּא בְּעַלְמָא . הרמב"ם והריטב"א נחלקו במושג אסמכתא. לפי הרמב"ם הכוונה היא למה שנסמך על ידי חכמים לפסוק, אפילו אם מדובר ב'הלכה למשה מסיני', אך לריטב"א [ר"ה טז.] הכוונה לרובד נוסף שה' הסמיך בתוך הפסוק, וכוונת התורה לומר שאין זה דין מהתורה אלא הוא מסור בידי חכמים לקבוע אותו אם ירצו.
שאלות לדיון
מדוע לא נכתב הכול בתורה? למה יש צורך להלכות שיעברו בתור 'הלכה למשה מסיני'?
"אֲבָל רָאִינוּ בְּלֹא סָפֵק, מִיהוֹשֻׁעַ עַד עַתָּה...". לאור קביעה זו, מה ניתן להסיק על חשיבות המנהגים?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.

תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.

לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.

לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.

שמונה פרקים לרמב"ם בריאות הנפש והגוף בראי הרמב"ם
שיעור 7
השיעור עוסק בהקבלת הרמב"ם בין בריאות וחולי הגוף לבין כוחות ותכונות הנפש, ומסביר כיצד סטייה מדרך השכל פוגעת בחוש הבריא של האדם. מתוך כך מודגשת חשיבותם של תיקון המידות, התורה והשמחה כרפואה נפשית מהותית המחזירה את האדם לתפקוד ולחיות אמת.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז לא לחכות להיות מלאך: לקדש את המציאות שלך
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב עופר אונגר, ר״מ בישיבת שעלבים, פותח את הערב (במקום ראש הישיבה, הרב מיכאל ימר, שלא יכול היה להגיע). הוא שואל למה דווקא ביום שבו רבי אלעזר בן עזריה פתח את שערי בית המדרש לכל תלמיד — גם למי ש״אין תוכו כברו״ — הוכרע שספר קהלת, המלא בסתירות, הוא ספר קדוש. משם, בעקבות רבי צדוק הכהן, למעמד הסנה: משה רוצה ״לסור״ לגמרי מכל המידות הרעות, והקדוש ברוך הוא עונה לו ״של נעליך״ — אי אפשר לשרוף הכל בבת אחת; המקום שאתה עומד עליו, כמו שהוא, הוא אדמת קודש. ובסוף, סיפור אישי: נער מתל אביב שהתחיל ללבוש ציצית, החבר׳ה שצחקו עליו, והמשפט שאמר לו הרב נריה ושינה לו את הדרך. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז מלאכים ביום כיפור, בני אדם בסוכות — האתגר של דורנו
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ד״ר יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, שואל שאלה שכל מי שעבר את החגים מכיר: אחרי אלול, ראש השנה ויום כיפור, האם סוכות — עם האוכל והטיולים — הוא נפילה? ותשובתו: דווקא סוכות הוא עליית המדרגה. כמו שהיה הרב דרוקמן אומר בסוף יום כיפור: ״יום שלם הייתם מלאכים. הגיע הזמן להיות בני אדם.״ בהמשך, סיפור מחדר ההמתנה לפני ניתוח: משפחה שלמה אומרת תהילים, ואז נכנסים שני רופאים גלויי ראש. ״זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה? שהדתיים יגידו רק תהילים?״ — הרופא שיגיד תהילים וילך לנתח, והמהנדס שיגיד תהילים וימציא את כיפת הברזל. זה האתגר הגדול שלקחנו על עצמנו: חיבור של קודש וחול, גם ביום שאחרי החגים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז סוכות הוא חג של חיבוק — חינוך בין אהבה לגבולות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
ראש ישיבת בני עקיבא הדרום, הרב דוד טברסקי, פותח בדיני חינוך של חג הסוכות: שמאי הזקן שסיכך מעל מיטת נכדו התינוק, הילד שחייב בלולב ״משיודע לנענע״, והריטב״א שקובע שגיל החינוך אינו אחיד — הוא תלוי במצווה ובילד. משם, בעקבות המשנה ברורה והרב קוק: החינוך מתחיל באווירה של הבית ובחינוך העצמי של ההורים. ואחר כך, החגים כדרכים של קשר: פסח הוא דיבור, שבועות נשיקה, הימים הנוראים מבט — וסוכות הוא חיבוק, שאינו בודק מי אתה ומה עשית. בסוף, הציפור של ר׳ זושא שצריכה שתי כנפיים, וחבטת הערבה בהושענא רבה: גבול, ומיד אחריו חסד. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז למה המשיח נקרא ״בר נפלי״? סוכת דוד הנופלת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ערן טמיר, ראש ישיבת אורות אשקלון, יוצא מגמרא תמוהה: למה המשיח נקרא ״בר נפלי״ — בן הנופל — ולמה מלכות בית דוד נקראת ״סוכת דוד הנופלת״? בעקבות המהר״ל, ״העדר קודם להוויה״: כל קומה חדשה נבנית רק אחרי שהמציאות הקודמת מפנה לה מקום. עם דוגמאות מהחיים — מהרווק שהופך לנשוי ועד מלכות שאול ודוד. ולמה דווקא סוכה ולא בית? בית שנפל ונבנה מחדש הוא בית חדש; סוכה נועדה מראשיתה להתפרק ולהיבנות שוב, ולכן גם בשעת נפילתה היא נשארת סוכה. המסר החינוכי: לא להיבהל מנפילות — לא בחיים הפרטיים ולא בחיי האומה, מאז שמחת תורה של לפני שלוש שנים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.










