ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
וְהַטַּעַם שֶׁהִצְרִיכוֹ לִכְתֹּב הַמַּחֲלוֹקוֹת הַנּוֹפְלוֹת בֵּין שְׁתֵּי הַדֵּעוֹת — הוּא מַה שֶׁאוֹמַר: אִלּוּ נִכְתְּבוּ הֲלָכוֹת אֵלּוּ פְּסוּקוֹת שֶׁאֵין בָּהֵן מַחֲלֹקֶת, וְנִדְחוּ דִּבְרֵי הֶחָכָם שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ — אֶפְשָׁר שֶׁיָּבֹא אַחַר כֵּן מִי שֶׁקִּבֵּל הֵפֶךְ הַדָּבָר שֶׁעָלָיו נִפְסְקָה הַהֲלָכָה•, מֵהֶחָכָם הַחוֹלֵק עַל הַדַּעַת הַהִיא, אוֹ מִמִּי שֶׁהוּא נוֹטֶה לְדַעְתּוֹ, וְיִכָּנֵס סָפֵק בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ וְנֹאמַר: אֵיךְ יְקַבֵּל זֶה הָאִישׁ — וְהוּא אִישׁ אֱמֶת — שֶׁדָּבָר פְּלוֹנִי אָסוּר, וְהַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת שֶׁהוּא מֻתָּר, אוֹ הֶפֶךְ הָעִנְיָן הַזֶּה? וּבִשְׁבִיל זֶה, כְּשֶׁיִּהְיוּ לָנוּ כְּתוּבוֹת אֵלּוּ הַדֵּעוֹת, יִהְיֶה נִגְדָּר זֶה הַפֶּרֶץ. כִּי כְּשֶׁיֹּאמַר הַמְקַבֵּל: 'שָׁמַעְתִּי שֶׁכָּךְ וְכָךְ אָסוּר', נֹאמַר לוֹ: כֵּן דִבַּרְתָּ, וְזוֹהִי דַעַת פְּלוֹנִי, אֲבָל רַבִּים חוֹלְקִים עָלָיו, אוֹ פְּלוֹנִי חוֹלֵק עָלָיו — וְהַהֲלָכָה כְּדַעַת הַחוֹלֵק, מִפְּנֵי שֶׁסְּבָרָתוֹ יוֹתֵר נְכוֹנָה, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁמָּצָאנוּ דָּבָר מְסַיְּעֵהוּ.
השארת דעת היחיד
אֲבָל הַטַּעַם שֶׁהִצְרִיכוֹ לִקְבֹּעַ דִּבְרֵי יָחִיד וְרַבִּים, הוּא: מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר לִהְיוֹת הֲלָכָה כְּיָחִיד, וְעַל כֵּן בָּא לְלַמֶּדְךָ: כְּשֶׁתִּהְיֶה סְבָרָא פְּשׁוּטָה, וַאֲפִלּוּ לְיָחִיד — שׁוֹמְעִים לוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁחוֹלְקִין עָלָיו רַבִּים.
השארת דעת החוזר בו
וְהַטַּעַם שֶׁהִצְרִיכוֹ לִכְתֹּב דַעַת אִישׁ אֶחָד וְאַחַר כֵּן חוֹזֵר הוּא מִן הַדַּעַת הַהִיא, כְּגוֹן שֶׁאָמְרוּ: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כָּךְ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כָּךְ וְכָךְ, וְחָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי (עדויות א יב) — כְּדֵי לְהוֹדִיעֲךָ אַהֲבַת הָאֱמֶת וְהַגְבָּרַת הַצֶּדֶק וְהָאֱמוּנָה. שֶׁהֲרֵי אֵלּוּ אֲנָשִׁים הַנִּכְבָּדִים, הַחֲסִידִּים, הַנְּדִיבִים, הַמֻּפְלָגִים בְּחָכְמָה, כְּשֶׁרָאוּ דִּבְרֵי הַחוֹלֵק עֲלֵיהֶם טוֹבִים מִדִּבְרֵיהֶם, וְעִיּוּנוֹ נָכוֹן — הוֹדוּ לוֹ וְחָזְרוּ לְדַעְתּוֹ. כָּל שֶׁכֵּן שְׁאָר הָאֲנָשִׁים, בִּרְאוֹתָם הָאֱמֶת נוֹטָה עִם בַּעַל מַחֲלֻקְתָּם — יִהְיוּ כְּמוֹ כֵן נוֹטִים לָאֱמֶת וְאַל יַקְשׁוּ עֹרֶף. וְזֶהוּ דִּבְרֵי הַכָּתוּב: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" (דברים יד טז). וְעַל זֶה אָמְרוּ חֲכָמִים: "הֱוֵי מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת" (אבות ה ז). רְצוֹנָם לוֹמַר: אַף עַל פִּי שֶׁתּוּכַל לְהַצִּיל נַפְשְׁךָ בִּטְעָנוֹת תּוֹכָחִיּוֹת•, כְּשֶׁתֵּדַע שֶׁדִּבְרֵי חַבֵרְךָ, אֲשֶׁר טַעֲנָתְךָ עָלָיו גְּלוּיָה מִפְּנֵי חֻלְשָׁתוֹ אוֹ מִפְּנֵי יְכָלְתְּךָ לְהַטְעוֹת הֵם הָאֱמֶת — חֲזֹר לִדְבָרָיו וְהָרִיב נְטוֹשׁ.
___________________________________
שֶׁקִּבֵּל הֵפֶךְ וכו' – שקיבל מרבו כדעה החולקת שלא כפסיקת ההלכה. תּוֹכָחִיּוֹת – בהוכחות שונות.
ביאורים
כשרבנו הקדוש כתב במשנה את ההלכות שבהם ישנה מחלוקת הוא ציין את דעות ושמות החולקים, ולא הכריע כמו מי ההלכה. אין הדבר נובע מחוסר יכולתו של רבי להכריע. גם להשארת המחלוקות ככתבן יש טעם מוסרי נפלא. הדבר המרכזי בלימוד התורה הוא בקשת האמת. בירור דברי ה' ללא משוא פנים מתוך רצון, הנקי מכל פניות, להגיע לאמיתתה של תורה. זו הגישה שאנו צריכים לגשת בה ללימוד התורה וכך אנו צריכים להתייחס לבעלי מחלוקתינו, שגם הם אומרים את דעתם מתוך כוונה טהורה לרדת לעומקה של הלכה. אם המשנה לא היתה כותבת את המחלוקות, היינו חושבים שכל ההלכות הם מאותו הסוג, שקיבלנו אותם מן השמים ואין בהם מחלוקת. אם כן, אם יבוא אחד מחכמי ישראל ויאמר שקיבל מרבותיו שהלכה מסוימת היא כזאת כאשר כתוב במשנה את ההפך, נטיל דופי באותו אדם ונאמר שמשקר וטועה. הדבר יגרום לערעור מעמדם של חכמי ישראל, עמודי התורה שבעל פה. כתיבת המחלוקת מגלה לנו שזו הלכה שלא נמסרה ממשה רבנו אלא ניתנה להדרש על ידי חכמי ישראל וממילא יכולה להמצא בה מחלוקת. אותו חכם מישראל אינו טועה אלא כך קיבל מרבותיו שפירשו כן את ההלכה. לאחר ששתי הדעות נאמרו ניתן לברר את ההלכה מתוך בירור האמת שבכל אחד מהצדדים ולהגיע למסקנה הלכתית.
גם במחלוקת בין יחיד לרבים, אשר הוכרעה ההלכה כמותם, רבנו הקדוש כתב את דעת החולקים. הסיבה לכך היא שקביעת ההלכה בהלכות שלא נמסרו במסורת היא רק לזמן הנתון. יתכן שכיום דעת הרבים היא שנפסקה להלכה, אך יתכן שיבוא בית דין ויאמר שדעתו של היחיד מסתברת יותר וההלכה תשתנה כמותו. הכלל יחיד ורבים הלכה כרבים הוא אמצעי עזר לבירור האמת. אך האמת מעל הכל ואם יתברר שהאמת כמו דברי היחיד נפסוק כמותו.
זו גם הסיבה שבגללה כתב רבנו הקדוש את דברי החכמים שאמרו דבר אך חזרו בהם, לחנך אותנו עד כמה אהבת האמת היתה נר לרגליהם של חכמינו. ידיעה זו ביחס לחז"ל היא יסוד האמונה שלנו בחכמי ישראל, אשר מסרו לנו את דבר ה' מדור לדור. לדעת שאין בהם כל דופי, וכל מחלוקתם היתה רק לבירור האמת לאמיתתו. דבר זה מלמדנו לא לנהל ויכוח בחוסר יושר אינטלקטואלי אלא להודות על האמת גם כשהיא אצל בר הפלוגתא שלנו.
הרחבות
אלו ואלו דברי אלוהים חיים
וְנִדְחוּ דִּבְרֵי הֶחָכָם שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. למרות שאין הלכה כאותו חכם, אמרו חז"ל [עירובין יג.]: "אלו ואלו דברי אלוהים חיים והלכה כבית הלל". משמעות הדבר היא ששתי הדעות מבטאות עקרונות רוחניים שונים, אלא שמכל עקרון יוצאת דרך אחרת למעשה. לכן אי אפשר לעשות כמו שניהם ונקבע שנעשה רק כפי שנקבע בהלכה.
מדוע לפעמים אין הלכה כרבים?
כְּשֶׁתִּהְיֶה סְבָרָא פְּשׁוּטָה, וַאֲפִלּוּ לְיָחִיד — שׁוֹמְעִים לוֹ. אף על פי שאנו יודעים ש"יחיד ורבים הלכה כרבים" [ברכות ט.], יש מקרים יוצאי דופן שבהם הוכרעה ההלכה כיחיד. בדומה לכך קבעו חז"ל כללי הכרעה במחלוקות, כגון "הלכה כרב באיסורים וכשמואל בממונות", "הלכה כר' עקיבא מחברו", ועוד כללים רבים. הסיבה לכך היא שלפעמים הסברה נוטה לדעה זו, או שיש מקור שמסייע לאותה דעה [ריטב"א יבמות מב:].
מחלוקת לשם שמיים
הוֹדוּ לוֹ וְחָזְרוּ לְדַעְתּוֹ. המשנה במסכת אבות [ה, יז] אומרת: "איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים זו מחלוקת הלל ושמאי". מחלוקת שהיא לשם שמיים זוהי מחלוקת הנקייה לגמרי מנגיעות אישיות של כל צד, וכל מה שעומד לנגד עיניהם של הצדדים זו דרישת האמת. ממילא, כאשר צד מסוים משתכנע מדברי הצד השני מובן מאליו שאין לו עוד טעם לחלוק והוא חוזר להסכים לדעת חברו. מצאנו מעלה זאת של הודאה על האמת דורות רבים קודם הלל ושמאי. חז"ל אומרים [ברכות נה.] שמשה רבנו הודה לבצלאל לגבי סדר הכנת המשכן, למרות שבצלאל היה קטן ממנו כמובן.
שאלות לדיון
"כְּשֶׁתִּהְיֶה סְבָרָא פְּשׁוּטָה, וַאֲפִלּוּ לְיָחִיד, שׁוֹמְעִים לוֹ וכו". לכאורה קשה, הרי לעיל כתב הרמב"ם "וּכְשֶׁהָיְתָה נוֹפֶלֶת הַמַּחֲלֹקֶת, הָיוּ הוֹלְכִים אַחֲרֵי הָרֹב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת".
כיצד נוכל גם אנו, להודות על האמת, בעת ויכוחים ומחלוקות?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.

תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.

לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.

לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.

שמונה פרקים לרמב"ם בריאות הנפש והגוף בראי הרמב"ם
שיעור 7
השיעור עוסק בהקבלת הרמב"ם בין בריאות וחולי הגוף לבין כוחות ותכונות הנפש, ומסביר כיצד סטייה מדרך השכל פוגעת בחוש הבריא של האדם. מתוך כך מודגשת חשיבותם של תיקון המידות, התורה והשמחה כרפואה נפשית מהותית המחזירה את האדם לתפקוד ולחיות אמת.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז לא לחכות להיות מלאך: לקדש את המציאות שלך
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב עופר אונגר, ר״מ בישיבת שעלבים, פותח את הערב (במקום ראש הישיבה, הרב מיכאל ימר, שלא יכול היה להגיע). הוא שואל למה דווקא ביום שבו רבי אלעזר בן עזריה פתח את שערי בית המדרש לכל תלמיד — גם למי ש״אין תוכו כברו״ — הוכרע שספר קהלת, המלא בסתירות, הוא ספר קדוש. משם, בעקבות רבי צדוק הכהן, למעמד הסנה: משה רוצה ״לסור״ לגמרי מכל המידות הרעות, והקדוש ברוך הוא עונה לו ״של נעליך״ — אי אפשר לשרוף הכל בבת אחת; המקום שאתה עומד עליו, כמו שהוא, הוא אדמת קודש. ובסוף, סיפור אישי: נער מתל אביב שהתחיל ללבוש ציצית, החבר׳ה שצחקו עליו, והמשפט שאמר לו הרב נריה ושינה לו את הדרך. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז מלאכים ביום כיפור, בני אדם בסוכות — האתגר של דורנו
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ד״ר יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, שואל שאלה שכל מי שעבר את החגים מכיר: אחרי אלול, ראש השנה ויום כיפור, האם סוכות — עם האוכל והטיולים — הוא נפילה? ותשובתו: דווקא סוכות הוא עליית המדרגה. כמו שהיה הרב דרוקמן אומר בסוף יום כיפור: ״יום שלם הייתם מלאכים. הגיע הזמן להיות בני אדם.״ בהמשך, סיפור מחדר ההמתנה לפני ניתוח: משפחה שלמה אומרת תהילים, ואז נכנסים שני רופאים גלויי ראש. ״זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה? שהדתיים יגידו רק תהילים?״ — הרופא שיגיד תהילים וילך לנתח, והמהנדס שיגיד תהילים וימציא את כיפת הברזל. זה האתגר הגדול שלקחנו על עצמנו: חיבור של קודש וחול, גם ביום שאחרי החגים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז סוכות הוא חג של חיבוק — חינוך בין אהבה לגבולות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
ראש ישיבת בני עקיבא הדרום, הרב דוד טברסקי, פותח בדיני חינוך של חג הסוכות: שמאי הזקן שסיכך מעל מיטת נכדו התינוק, הילד שחייב בלולב ״משיודע לנענע״, והריטב״א שקובע שגיל החינוך אינו אחיד — הוא תלוי במצווה ובילד. משם, בעקבות המשנה ברורה והרב קוק: החינוך מתחיל באווירה של הבית ובחינוך העצמי של ההורים. ואחר כך, החגים כדרכים של קשר: פסח הוא דיבור, שבועות נשיקה, הימים הנוראים מבט — וסוכות הוא חיבוק, שאינו בודק מי אתה ומה עשית. בסוף, הציפור של ר׳ זושא שצריכה שתי כנפיים, וחבטת הערבה בהושענא רבה: גבול, ומיד אחריו חסד. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז למה המשיח נקרא ״בר נפלי״? סוכת דוד הנופלת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ערן טמיר, ראש ישיבת אורות אשקלון, יוצא מגמרא תמוהה: למה המשיח נקרא ״בר נפלי״ — בן הנופל — ולמה מלכות בית דוד נקראת ״סוכת דוד הנופלת״? בעקבות המהר״ל, ״העדר קודם להוויה״: כל קומה חדשה נבנית רק אחרי שהמציאות הקודמת מפנה לה מקום. עם דוגמאות מהחיים — מהרווק שהופך לנשוי ועד מלכות שאול ודוד. ולמה דווקא סוכה ולא בית? בית שנפל ונבנה מחדש הוא בית חדש; סוכה נועדה מראשיתה להתפרק ולהיבנות שוב, ולכן גם בשעת נפילתה היא נשארת סוכה. המסר החינוכי: לא להיבהל מנפילות — לא בחיים הפרטיים ולא בחיי האומה, מאז שמחת תורה של לפני שלוש שנים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.










