ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מעוז נריה בן הדס
דַּע, כִּי הַקַּדְמוֹנִים חָקְרוּ חֲקִירָה עֲצוּמָה — בַּאֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם מִן הַחָכְמָה וְטוֹב הַמַּחְשָׁבָה — עַד שֶׁנִּתְקַיֵּם אֶצְלָם•: שֶׁכָּל דָּבָר נִמְצָא יִצְטָרֵךְ עַל-כָּל-פָּנִים לִהְיוֹת לוֹ תַּכְלִית• אֲשֶׁר בִּשְׁבִילָהּ הָיְתָה מְצִיאוּתוֹ, כִּי לֹא לְדָבָר רֵיק נִמְצְאוּ הַנִּמְצָאִים. וְכַאֲשֶׁר נִתְקַיֵּם לָהֶם זֶה הַדִּין הַכְּלָלִי•, הִתְחִילוּ לְחַלֵּק כָּל הַנִּמְצָאִים לָדַעַת תַּכְלִית כָּל מִין מִן הַמִּינִים. וְרָאוּ כִּי כָל נִמְצָא שֶּׁהוּא מְלָאכוּתִי•, רְצוֹנִי לוֹמַר: הֶעָשׂוּי עַל-יְדֵי מְלָאכָה, תַּכְלִיתוֹ יְדוּעָה וְאֵין צֹרֶךְ בָּעִנְיָן הַהוּא לַחֲקִירָה. שֶׁהָאֻמָּנִי לֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה אִם אֵין תַּכְלִיתָהּ מְצֻיָּרָה בְנַפְשׁוֹ. וְהַמָּשָׁל בַּזֶּה, כְּמוֹ שֶׁאֹמַר, שֶׁהַמַּשּׂוֹר לֹא עֲשָׂאוֹ הַנַּפָּח אֶלָּא אַחֲרֵי אָשֵׁר חָשַׁב בְּלִבּוֹ: אֵיךְ יוּכָל לְהַפְרִיד דִּבְקֵי הָעֵץ? עַד שֶׁנִּגְלָה לְלִבּוֹ צוּרַת הַמַּשׂוֹר, וְהֵחֵל לַעֲשׂוֹתוֹ כְּדֵי לַחְתֹּךְ בּוֹ. אִם-כֵּן נֵדָע, כִּי כַוָּנַת הַמַּשׂוֹר — לַהֲנִיפוֹ עַל הָעֵץ, וְכַוָּנַת הַקַּרְדֹּם – לַחְתָּךְ בּוֹ, וְכַוָּנַת הַמַּחַט — לְהַחְבִּיר בּוֹ בֶּגֶד לְבֶגֶד, וְכֵן לְכָל הַדְּבָרִים הַנִּמְצָאִים מְצִיאָה מְלָאכִית. אֲבָל מַה שֶׁהִמְצִיאַתּוּ הַמְּלָאכָה הָאֱלֹהִית וְהַחָכְמָה הַטִּבְעִית, כְּגוֹן מִינֵי הָאִילָנוֹת וְהָעֲשָׂבִים, וּמִינֵי מַחְצְבֵי הָאֲדָמָה, וּמִינֵי הָאֲבָנִים וּמִינֵי הַחַיּוֹת, יֵשׁ מֵהֶם — אָשֶׁר תַּכְלִית מְצִיאוּתוֹ נֶעֱלֶמֶת וְאֵין יוֹדֵעַ אוֹתָהּ כְּלָל, אֶלָּא אִם-כֵּן תִּוָּדַע בַּנְּבוּאָה, אוֹ בְּכֹחַ הָעֲתִידוֹת•; אֲבָל בַּחֲקִירַת הַדַּעַת אִי-אֶפְשָׁר, מִפְּנֵי שֶּׁאֵין בִּיכֹלֶת הָאָדָם לַחְקֹר עַד שֶׁיָּבִין וְיֵדַע לְאֵיזֶה טַעַם הִמְצִיא הַטֶּבַע קְצָת הַנְּמָלוֹת בִּכְנָפַיִם, וּמֵהֶן — בְּלִי כְנָפַיִם, וּלְאֵיזֶה טַעַם הִמְצִיא גַם-כֵּן תּוֹלָעִים מְרֻבֵּי רַגְלַיִם, וַאֲחֵרִים מְעֻטֵּי רַגְלַיִם, וּמַה הִיא תַּכְלִית זֹּאת הַתּוֹלָעַת וְזֹאת הַנְּמָלָה? אֲבָל• בִּדְבָרִים שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מֵאֵלֶּה, וּפָעֳלָם יוֹתֵר גָּלוּי — אָמְנָם בִּידִיעַת תַּכְלִית בְּרִיאָתָם יִגָּלֶה יִתְרוֹן אַנְשֵׁי הַחָכְמָה; וְעַל-פִּי• שֶּׁיִּהְיֶה יוֹתֵר חָכָם וּגְדָל הַתְּשׁוּקָה וְזַךְ הָרַעְיוֹן לִלְמֹד — כֵּן תִּהְיֶה יְדִיעָתוֹ יוֹתֵר גְּמוּרָה. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לִשְׁלֹמֹה מִן הַחָכְמָה מַה שֶׁהִבְטִיחוֹ בָהּ — יָדַע מִסּוֹדוֹת בְּרִיאַת אֵלֶּה הַמִּינִים מַה שֶׁאֶפְשָׁר לְאָדָם לָדַעַת מִדֶּרֶךְ• שֶּׁהוּא אָדָם, וְדִבֵּר עַל תַּכְלִית יְצִירַת הָאִילָנוֹת וְהָעֲשָׂבִים וּמִינֵי הַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וַיְדַבֵּר עַל-הָעֵצִים מִן-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר וַיְדַבֵּר עַל-הַבְּהֵמָה וְעַל-הָעוֹף וְעַל-הָרֶמֶשׂ וְעַל-הַדָּגִים" (מלכים א ה, יג). וְהָיָה זֶה לְעֵד שֶׁהָיְתָה בוֹ רוּחַ אֱלֹהִית. וְאָמַר אַחַר-כָּךְ: "וַיָּבֹאוּ מִכָּל-הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה" (שם יד).
___________________________________
נִּתְקַיֵּם אֶצְלָם – הגיעו למסקנה. תַּכְלִית – מטרה. הַדִּין הַכְּלָלִי – הקביעה הזו המקיפה את כל המציאות. מְלָאכוּתִי – העשוי בידי אדם. בְּכֹחַ הָעֲתִידוֹת – באמצעות מגידי העתידות. אֲבָל – אלא. וְעַל-פִּי – כפי. מִדֶּרֶךְ – כפי (מגבלות) טבעו.
ביאורים
בפרק זה משיב הרמב"ם על השאלה שהציב בסוף הפרק הקודם – מהי כוונת חז"ל במאמר 'אין לקב"ה אלא ארבע אמות של הלכה'. כל הפרק בנוי ממספר הקדמות הדרגתיות שעוזרות לנו להבין את התשובה שתגיע רק בסופו. על פי בירורים נוקבים של גדולי הפילוסופים מניח הרמב"ם הנחת יסוד בסיסית והיא שלכל נברא יש תפקיד שלשמו הוא נוצר, וגם ניתנו לו הכלים והיכולת לבצע את שליחותו. כשם שלכל כלי יש תפקיד ייעודי והוא נעשה בצורה המתאימה למילוי תפקידו, כך כל פרט בבריאה הוא כלי שרת בידי הקב"ה. ישנם חלקים בבריאה שאנו רואים באופן מוחשי את תפקידם ואת הצורך שיש בהם, וישנם חלקים שבינתיים נעלם מאיתנו פשר קיומם. במרוצת השנים אנו נחשפים לעוד ועוד סגולות הגנוזות בטבע, ומגלים תפקידים שבעבד היו כמוסים. לאחר הבנה בסיסית זו נשאלת שאלה מהותית הקשורה גם לעצם קיומנו – אם לכל נברא יש מטרה ותכלית, מהי אם כן מטרת האדם בעולם? כאשר נתבונן במין האדם נראה שבניגוד לשאר הברואים הוא ניחן בכישרונות רבים ומגוונים, אם כן התשובה לשאלת תכלית האדם בעולם היא תשובה מורכבת שנתונה לפרשנויות רבות. התשובה לשאלה תנבע בהכרח מתוך השקפת עולם, ותכלול בתוכה גם מענה לשאלות מוסריות ותרבותיות הנוגעות לאדם ולחברה. אין כאן התמודדות עם שאלת 'מהו תפקידו של האדם?' בלבד, אלא עם השאלה 'למה נוצר האדם?'. שאלת ה'מה?' עוסקת בצד הפרקטי, ואילו שאלת ה'למה?' העמוקה יותר, עוסקת בצד המהותי של מטרת העל של האדם, אשר אוצרת בתוכה את כל תפקידיו. אמנם הרמב"ם התבסס על הנחת יסוד של הפילוסופים ומשם מגיע לברר את תכלית האדם בעולם, אך התשובה לשאלה מגיעה ממקור אמיתי ומוחלט. דווקא משום שזוהי שאלה מורכבת שהתשובה עליה ניתנת לפרשנות אישית מגמתית, לוקח הרמב"ם את תשובתו מן המקור המהימן ביותר, שאין לו פניות לשום צד. מקור זה הוא התורה הקדושה, ודברי חז"ל המוסרים לנו את דבר ה' במסורת מדור לדור. אך טבעי שה', בורא העולם ויוצר האדם, הוא שיאמר מהי מטרתו של האדם בעולמו.
הרחבות
מי הם הקדמונים
הַקַּדְמוֹנִים. כנראה שבכינוי זה הרמב"ם אינו מתכוון רק לחכמים מעם ישראל, אלא גם לחכמים ולפילוסופים מאומות העולם, כמו שלקמן [י' חשון], בקשר לתכלית האדם, הוא כותב: "זה הדבר לא נודע מאת הנביאים בלבד... חכמי האומות... ידעו גם הם..." (וכפי ביטויו המפורסם "קבל האמת ממי שאמרה" [פתיחה ל'שמונה פרקים']).
מניין לנו שלכל נמצא יש תכלית
תַּכְלִית אֲשֶׁר בִּשְׁבִילָהּ הָיְתָה מְצִיאוּתוֹ. מסקנה זו מבוססת על הנחה שכל דבר שקיים בעולם - עומדת מאחוריו חכמה. חכמה זו היא חכמתו של האלוה. ל'קדמונים' היה ברור שקיים אלוה, כיוון שניתן לראות בבירור חכמה רבה בטבע. הרי גם אם ניתן להעלות על הדעת שיש חומר שמעולם לא נברא ותמיד היה קיים, לא ניתן להעלות על הדעת חכמה , סדר ומורכבות שנתהוו מעצמם (עיין חובות הלבבות [שער הייחוד ו]; התשובה היחידה שהועלתה נגד הוכחה זו היא 'תיאוריית האבולוציה', אולם גם אם התיאוריה נכונה, הרי בכוחה להסביר רק את המורכבות שבבעלי החיים, ואין בה כדי להסביר את המורכבות והחכמה המופלאה שבכל עולם הדומם, בתא החי, בחוקי הטבע עצמם ועוד). בגלל הוכחה זו או הוכחות דומות הדעה המקובלת בין הפילוסופים הייתה שקיים אלוה (הם כפרו רק בהשגחה; מורה נבוכים [ב, סוף פרק יג]). אם כן, כיוון שברור שהעולם בנוי כולו בחכמה מאת האלוה, ממילא יש לו גם תכלית.
שאלות לדיון
האם אנו שואפים להבין כל פרט במציאות? מהו תפקיד כל תולעת? האם בכלל ראוי לשאוף לכך?
מדוע לא ייתכן שיהיו דברים פעוטים שאין להם תכלית ומטרה?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.

תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.

לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.

לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.

שמונה פרקים לרמב"ם בריאות הנפש והגוף בראי הרמב"ם
שיעור 7
השיעור עוסק בהקבלת הרמב"ם בין בריאות וחולי הגוף לבין כוחות ותכונות הנפש, ומסביר כיצד סטייה מדרך השכל פוגעת בחוש הבריא של האדם. מתוך כך מודגשת חשיבותם של תיקון המידות, התורה והשמחה כרפואה נפשית מהותית המחזירה את האדם לתפקוד ולחיות אמת.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז לא לחכות להיות מלאך: לקדש את המציאות שלך
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב עופר אונגר, ר״מ בישיבת שעלבים, פותח את הערב (במקום ראש הישיבה, הרב מיכאל ימר, שלא יכול היה להגיע). הוא שואל למה דווקא ביום שבו רבי אלעזר בן עזריה פתח את שערי בית המדרש לכל תלמיד — גם למי ש״אין תוכו כברו״ — הוכרע שספר קהלת, המלא בסתירות, הוא ספר קדוש. משם, בעקבות רבי צדוק הכהן, למעמד הסנה: משה רוצה ״לסור״ לגמרי מכל המידות הרעות, והקדוש ברוך הוא עונה לו ״של נעליך״ — אי אפשר לשרוף הכל בבת אחת; המקום שאתה עומד עליו, כמו שהוא, הוא אדמת קודש. ובסוף, סיפור אישי: נער מתל אביב שהתחיל ללבוש ציצית, החבר׳ה שצחקו עליו, והמשפט שאמר לו הרב נריה ושינה לו את הדרך. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז מלאכים ביום כיפור, בני אדם בסוכות — האתגר של דורנו
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ד״ר יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, שואל שאלה שכל מי שעבר את החגים מכיר: אחרי אלול, ראש השנה ויום כיפור, האם סוכות — עם האוכל והטיולים — הוא נפילה? ותשובתו: דווקא סוכות הוא עליית המדרגה. כמו שהיה הרב דרוקמן אומר בסוף יום כיפור: ״יום שלם הייתם מלאכים. הגיע הזמן להיות בני אדם.״ בהמשך, סיפור מחדר ההמתנה לפני ניתוח: משפחה שלמה אומרת תהילים, ואז נכנסים שני רופאים גלויי ראש. ״זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה? שהדתיים יגידו רק תהילים?״ — הרופא שיגיד תהילים וילך לנתח, והמהנדס שיגיד תהילים וימציא את כיפת הברזל. זה האתגר הגדול שלקחנו על עצמנו: חיבור של קודש וחול, גם ביום שאחרי החגים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז סוכות הוא חג של חיבוק — חינוך בין אהבה לגבולות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
ראש ישיבת בני עקיבא הדרום, הרב דוד טברסקי, פותח בדיני חינוך של חג הסוכות: שמאי הזקן שסיכך מעל מיטת נכדו התינוק, הילד שחייב בלולב ״משיודע לנענע״, והריטב״א שקובע שגיל החינוך אינו אחיד — הוא תלוי במצווה ובילד. משם, בעקבות המשנה ברורה והרב קוק: החינוך מתחיל באווירה של הבית ובחינוך העצמי של ההורים. ואחר כך, החגים כדרכים של קשר: פסח הוא דיבור, שבועות נשיקה, הימים הנוראים מבט — וסוכות הוא חיבוק, שאינו בודק מי אתה ומה עשית. בסוף, הציפור של ר׳ זושא שצריכה שתי כנפיים, וחבטת הערבה בהושענא רבה: גבול, ומיד אחריו חסד. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז למה המשיח נקרא ״בר נפלי״? סוכת דוד הנופלת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ערן טמיר, ראש ישיבת אורות אשקלון, יוצא מגמרא תמוהה: למה המשיח נקרא ״בר נפלי״ — בן הנופל — ולמה מלכות בית דוד נקראת ״סוכת דוד הנופלת״? בעקבות המהר״ל, ״העדר קודם להוויה״: כל קומה חדשה נבנית רק אחרי שהמציאות הקודמת מפנה לה מקום. עם דוגמאות מהחיים — מהרווק שהופך לנשוי ועד מלכות שאול ודוד. ולמה דווקא סוכה ולא בית? בית שנפל ונבנה מחדש הוא בית חדש; סוכה נועדה מראשיתה להתפרק ולהיבנות שוב, ולכן גם בשעת נפילתה היא נשארת סוכה. המסר החינוכי: לא להיבהל מנפילות — לא בחיים הפרטיים ולא בחיי האומה, מאז שמחת תורה של לפני שלוש שנים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.










