ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חודשי השנה
והגיבורים מגוש קטיף ומצפון השומרון
בברכת שנה טובה ומבורכת בכל מילי דמיטב
דומני שזה כבר יותר משנתיים שלא כתבתי לכם, והאמת ניתנת להיאמר, שחשבתי שאין מקום יותר להלאות אתכם במכתבי... אך דווקא בימים אלו הרהרתי על מהלך הקשור לעקידת יצחק ולראש השנה, שכ"כ שייך למצבכם המיוחד, ואמרתי לעצמי שאני אשתף אתכם במחשבותי.
הרהרתי למה ענין עקידת יצחק תופס מקום כה מרכזי בתפילות ובתקיעות של ראש השנה.
והנה, שמעתי פעם הערה נפלאה מתלמיד, ר' שלמה פטיט נ"י. על דברי משה להקב"ה לאחר חטא העגל: "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך" (שמות ל"ב, י"ג) נאמר ברש"י: "לא נשבעת להם בדבר שהוא כלה, לא בשמים ולא בארץ, לא בהרים ולא בגבעות, אלא בך, שאתה קיים ושבועתך קיימת לעולם, שנאמר (בראשית כ"ב, ט"ז) בי נשבעת נאם ד'". ופלא הוא שעל הפסוק בי נשבעתי רש"י לא אומר מאומה, ורק כאן, הוא מפרש שהשבועה קיימת לעולם. וכך יש להבין את הדברים. "בי נשבעתי" נאמר לאברהם לאחר עקידת יצחק. והנה אברהם יכול היה, כשנתבקש לעקוד את בנו, להתמקח, לדקדק עם הקב"ה, ולטעון שבקשה זו סותרת את ההבטחה "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כ"א, י"ב). אך לא נהג כך, ואמר להקב"ה אני הולך אתך עד הסוף, גם אם כביכול הכל מראה שההבטחה לא מתקיימת. ואז אומר לו הקב"ה: "בי נשבעתי", כלומר גם אני אלך עמכם עד הסוף, למרות שאינכם עונים על הציפיות שלי. והנה, עתה, בחטא העגל, הגיע "זמן הפירעון" של השטר (והשווה עם מש"כ הרמב"ן בראשית ט"ו, ו' ובראשית ט"ו, ז').
מהות נסיון העקידה
עפי"ז ניתן להבין שנסיון העקידה של אברהם אבינו אינו כ"כ בגילוי נכונות של אברהם לעקוד את בנו, אלא בנכונותו ללכת עם הקב"ה עד הסוף. כלומר, כאן בא לביטוי האמונה הבלתי מותנית של אברהם אבינו, תהא אשר תהא הדרישה של הא-ל, או "התנהגותו" כפי שמצטיירת בעיני בשר ודם, הן בפועליו הן בשתיקתו מול מעשיהם האכזריים של בני אדם.
תוקף מוסרי לנסיון העקידה
והנה, כדי שלנסיון העקידה יהיה תוקף מוסרי, ולא יצטייר ח"ו ח"ו כהליכה עיוורת אחרי "גורו", חייבים להתייחס למה שקדם לנסיון העקידה. אברהם אבינו החל את דרכו ע"י שהכיר שיש מנהיג לבירה. אך לא די בכך. הפסוק מציין את סוד בחירתו של אברהם אבינו: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית י"ח, י"ט). אברהם אבינו מכיר ומפנים שזוהי דרך ד' – לעשות צדקה ומשפט, וכל פעולתו של אברהם עלי אדמות – זוהי ההליכה בדרך זו. והדברים מגיעים לשיאם, כשמתווכח עם בוראו בענין סדום: "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע ... השופט כל הארץ לא יעשה משפט" (בראשית י"ח, כ"ה)?
ורק לאחר שיודע ומכיר את בוראו כמקור הצדקה והמשפט בעולם, יכול הוא לומר יש לי אמון בלתי מסוייג בו, ואם דורש ממני ומצווה עלי לעשות מעשה שבעיני הוא בלתי מובן מההיבט המוסרי – מאמין אני באמונה שלמה שבעיניו ית' יש למעשה זה את מלוא המשמעות [ואינו בא להתווכח עם בוראו כמו שעשה לגבי סדום, כי שם לא היה מצווה, והיה כצופה מן הצד, ואם מודיעים לו, הרי זה למען יחווה גם את דעתו, אך כאן עומד הוא בפני מצוות בוראו, ואדרבה עליו לרוץ לעשות רצון קונו ולא לערער על יושרה ותוקפה של המצוה!]. כמובן שגישה זאת היא רק כלפי בורא עולם, מקור החסד והמוסר, אך אם ח"ו מישהו יעמוד לפתע מול דרישה לא מוסרית של בן אדם, הוא יתנגד בתוקף לדרישה זו, ועל כגון זה נאמר "ייהרג ואל יעבור", גם אם הדרישה באה לכאורה מאיש מוסרי, חכם ונבון!
ולאחר שאברהם מגלה את אמונתו הבלתי מסוייגת, יכול הקב"ה לומר לו: הברית שלי היא סופית ובלתי תלוייה – "בי נשבעתי".
ה"שברים" שבדרך
והנה יש בעקידת יצחק הרבה "שברים". כך מספר לנו המדרש שדמעות נשרו מעיניו לעיניים של יצחק. ומורי ורבי הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל, בעל ה"שרידי אש", היה מבאר כוונת המדרש: למרות שאברהם אבינו רץ כצבי לעשות את רצון קונו, הוא לא איבד בו בזמן את אישיותו ואת רגשותיו, אדרבה! ומכאן, שהנסיון קשה בכפליים. והשבר הנוסף, היא היא הטרגדיה הנוראה שפקדה את אשתו האהובה, את שרה. עפ"י המדרש, השטן בא להודיע לה שאברהם הלך לעקוד את בנה, ולא הספיקו לבשר לה שהיה זה רק נסיון, והיא מתה מבהלה ומצער.
אך אברהם אבינו אינו נרתע מלעשות את רצון קונו, גם אם ה"שברים" קשים מנשוא. והרי זה כמו אותו יהודי שב"חדר המתנה" לתאי הגזים, פנה אל הקב"ה ואמר לו: רבונו של עולם, אתה עושה את הכל כדי שלא אאמין בך, רצוני להודיע לך שלא תצליח! (סיפור ששמעתי מדודי הרב משה בוצ'קו זצ"ל).
תקיעה – שברים - תקיעה
נמצאנו למדים שסיפור עקידת יצחק הוא הסיפור של תקיעות של ראש השנה. הוא פותח עם קול פשוט, והיא האמונה של אברהם אבינו בבורא עולם, מקור הצדקה והמשפט. הוא ממשיך בקול שבור, והיא היא עקידת יצחק עם ה"שברים" שלה, והוא מסתיים עם תקיעה, אך זוהי בחינה של תקיעה גדולה, כי יש בה מן הצירוף של התקיעה הראשונה עם ה"שברים" שבאמצע, וע"כ היא בעלת עוצמה אדירה ונצחית, ואליה מצטרף עתה "תקיעתו" של בורא עולם: "בי נשבעתי"!
"כי למחיה שלחנו אלוקים לפניכם"
והנה, שמעתי פעם מהרב מרדכי סבתו שליט"א שסוף העקידה, כשקורא מלאך אלוקים לאברהם ואומר לו "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" (בראשית כ"ב, י"ב) היא היא הנקודה המרכזית של העקידה. כי אז, מתברר שאין רצון הא-ל בהקרבת בני אדם, ובעיקר מתברר שאין סתירה בין המוסר האלוקי והמוסר האנושי. הנסיון הוא בדרך, באמצע, בשעה שנראה כאילו יש סתירה.
ודומני שניתוח זה הוא חלקי בלבד. כי אמנם מתברר שאין הקב"ה מבקש מן האדם שיעשה מעשים כדוגמת עובדי אלילים המקריבים למולך, ואדרבה עבודה כזאת שנואה לפניו. אך סוף סוף התמונה לא התבררה כל צרכה. ראשית כל, הדמעות שנשרו מעיני אברהם לתוך עיני יצחק לא ניתנים ל"ניגוב". כלומר, נוצר איזשהו שבר במערכת היחסים בין אב לבן. אמנם האב אוהב אהבת נפש את הבן, וכן הבן את האב, ויודעים הם שמה שעמדו לעשות, זה היה מסירות נפש טוטלית למען השי"ת, אך מבחינת אנוש לא ניתן למחוק את התחושה הדו-כיוונית, של אב שביקש לעקוד את בנו, ושל בן שהסכים להיעקד על ידי האב. ואולי חז"ל נתנו ביטוי לדבר כשאמרו שיצחק התעוור מכוח הדמעות שנשרו לתוך עיניו, כלומר הרושם נשאר לתמיד. והעיקר, שסוף סוף, בעקבות פרשת העקידה, שרה הלכה ואיננה. וקושי זה הוא עצום, כי הרי זה כאילו היא מתה על חינם, מיתה לכאורה אבסורדית לחלוטין. והרי זה כמו אלו שלא מסוגלים להתנחם על תאונה אבסורדית, שיכלו בקלות למנוע...
ומכאן למדנו שגם בסוף הדרך, אין התמונה מתבררת אלא בחלקה בלבד. והרי זה כמו שחמי, הרב יצחק לוי זצ"ל (מחבר ספרי "פרשיות בספרי הנביאים"), היה מסביר את דברי יוסף אל אחיו: "ועתה אל תעצבו ... כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם" (בראשית מ"ה, ה'), וכן "אלוקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב" (בראשית נ', ב') – דגם יוסף, שעמד כביכול בסוף הדרך, אינו רואה אלא חלק מהתמונה, שחושב שכל גלגוליו היו למען הציל את משפחתו מן הרעב. והאמת היא רחבה הרבה יותר, זה היה למען שישתעבדו במצרים, למען שיצאו ממנה, שיקבלו את התורה, שייכנסו לארץ ישראל ועוד, ועוד (ואולי כל זה כלול ב"להחיות עם רב", יש חיות ויש חיות, והוא ניבא ולא ידע עד הסוף מה שניבא).
ושמעתי פעם מהרב פרופ' נהר זכרונו לברכה, דכן הוא באיוב, למרות שלכאורה קיבל בחזרה כל מה שאיבד, א"א לו למחוק מלבו ומנפשו את מה שהיה לו מקודם. אולי הרכוש ניתן לקבל בתמורה, אך את הנפש אי אפשר... ולכן הנחמה היא רק כביכול, והמסתורין של ספר איוב נשאר. וכן הוא ביהודים שבנו את עצמם מחדש לאחר אושוויץ, הגם שיש תקומה, אין זה מחזיר את האפר שהצטבר. אך אם העם היהודי בכוחו להמשיך למרות הכאב, ולמרות התעלומה, יש בתקומתו עוצמה אדירה כאמור, היא כוללת בתוכה את התקיעה ואת השברים...
*
והנה, אחרי ה"שברים" שליוו אתכם בשנים אחרונות, למדתם לאט לאט לקום מחדש, למרות השברים, ולעיתים בזכות השברים. שברים אלו נראים לעיתים אבסורדיים, כעין מותה של שרה, אך גדלותכם שאתם מסגלים לעצמכם תקיעה חדשה, שיש בה מן ה"תקיעה" הראשונית ומן ה"שברים" גם יחד. ויה"ר שבזכות אותם שברים שאתם נושאים בלבכם, תשכילו ג"כ למנוע שברים חדשים מעם ישראל, וכך תזכו שתקיעתכם תהיה תקיעה גדולה לעם ישראל כולו.
בברכת שנה טובה ומבורכת
כתיבה וחתימה טובה
אברהם אבא וינגורט
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
