ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אמור
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ד' אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי. ששת ימים תעשה מלאכה" (ויקרא כ"ג ב-ג). ומיד אחר כך: "אלה מועדי ד' מקראי קדש אשר תקראו אתם במועדם" (שם, שם ד). הכפילות מצד אחד ומאידך גיסא הכללת השבת תחת הכותרת של "מועדי ד'" עוררה את תמיהתם של חז"ל והפרשנים בכל הדורות.
רש"י במקום מתרץ את הכפילות בכך שהפתיחה הראשונה קוראת לבית הדין לעבר שנים ובכך לדאוג שהמועדים יוחגו בזמנם ובמועדם הרצוי. לעומת זאת הפתיחה השניה באה להזהיר את בית הדין לקדש את החודש על פי ההלכה ובכך לקבוע את הזמן למועד. על השאלה השניה עונה רש"י בעקבות חז"ל בדרך זו "מה ענין שבת אצל מועדות ללמדך שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאלו חלל את השבתות וכל המקיים את המועדות מעלין עליו כאלו קיים את השבתות".
בעל ה"כלי יקר" רוצה ללמוד מכך גם ענין הלכתי. רש"י בפרשת ויקהל (שמות ל"ה א-ג) מסביר למה קדמה פרשת שבת למלאכת המשכן לומר לך שאין מלאכת המשכן דוחה שבת. אצלנו "קריאת המועדים", גם קודמת לפרשת השבת וגם מאוחרת לה ואם כן לא ברור מי דוחה את מי. מתרץ ה"כלי יקר" שמכאן נלמד שהשליחים הבאים להעיד בפני בית הדין על המולד רשאים לחלל את השבת ולכן קדם הציווי על השבת לציווי על המועדים. הפניה השניה היא לבית הדין ששלוחיו הם היוצאים להודיע על המועדות, ולהם אסור לחלל את השבת. הסבר זה מתיישב עם פשט הפסוקים שהפניה הראשונה היא לבני ישראל והם אלה שאמורים לבא ולהעיד לפני בית הדין.
אם נעיין ברש"י נגלה שרש"י התייחס לתופעה והסבירה בדרך שיש לה נפקא מינא גדולה גם לדורנו. רש"י ד"ה "דבר אל בני ישראל" אומר "עשה מועדות שיהיו ישראל מלומדין בהם שמעברים את השנה על גלויות שנעקרו ממקומם לעלות לרגל ועדיין לא הגיעו לירושלים".
מה רוצה רש"י ללמדנו. הלכתית, ישנן שתי סיבות לעיבור השנה. האחת כדי לקיים את ציווי הבורא שהחגים יחולו בעונות השנה המתאימות, פסח באביב וכו'. השניה היא כאשר נוצרה בעיה לחלק מסוים של עם ישראל והוא איננו יכול להגיע בזמן לירושלים כדי לחגוג את פסח אזי דוחים את פסח על ידי עיבור השנה, למענם.
אם כך הפתיחה הראשונה באה ללמד שצריך לעבר את השנה מפני צרכיו של עם ישראל ולכן מודגש בה "דבר אל בני ישראל". הפתיחה השניה באה ללמד שצריך לעבר את השנה כדי שיהיו ב"מועדם" כפי שהקב"ה ציוה "שמור את חודש האביב". לפי הכלל שקבעו חז"ל ובעקבותיהם רש"י וה"כלי יקר" נוכל ללמוד מכאן שגם בהלכות שבת יש משמעות לצרכי עם ישראל ולהלכות ציבור.
כשם שבענייני קביעת המועד יש לצורכי רבים השפעה והמועד יקבע על פי צרכי הכלל כך גם בהלכות שבת שאיננה נדחית מפני צרכי היחיד אבל היא תדחה מפני צרכי ציבור. כאשר הכותרת היא "דבר אל בני ישראל" הכוונה היא להלכות צבור בשבת. לעומת זה כאשר הכותרת היא "אלה מועדי ד', הכוונה להלכות שבת שכל אדם חייב לשמרם. מי שביסס רעיון זה מבחינה הלכתית הוא מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל שהניח את היסודות ההלכתיים לפעולותיה הציבוריות של מדינת היהודים בשבת שלא באמצעות הפתרון של גוי של שבת.לכן עודד הוא שירותם של יהודים שומרי מצוות דווקא, בכוחות הביטחון של המדינה היהודית.
הבה נתפלל כולנו שמדינת ישראל מדינת היהודים תתחזק ותתנהל על פי הלכות ציבור של מדינה שומרת הלכה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
