מה שאול ודוד עושים בפרשת לך-לך | הרב יוסף כרמל | בית המדרש

מדורים
חמדת ימים

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
לך לך

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

הרב חנוך בן רבקה

4 דק' קריאה

האדם שמופיע בסיפור הבריאה הראשון נברא ב"צלם אלהים", כמתואר בכתוב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ ... וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א, כו-כז). אדם זה, הכולל גם את בחינת הזכר וגם את בחינת הנקבה, הוא בריאה אלוהית מושלמת שבריאתו מתוארת ביום השישי, לקראת כניסת השבת. אומנם סביבו עולם חומרי, שבריאתו מתוארת מהדומם דרך הצומח אל החי, אך רק מי שמופיע בפסגת ה'מדבר' הוא גם רוחני.
עיון בסיפור הראשון מגלה שעולם הדומם, הצומח והחי טומן בחובו דווקא פוטנציאל של קלקולים גדולים. שמחייבים עבודה רבה כדי לתקנם.
נבאר: ביום הראשון נברא האור, והוא נגנז מיד ונשמר עבור הצדיקים שייהנו ממנו לעתיד לבוא, כמבואר בגמרא: "דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון – אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים – עמד וגנזו מהן, שנאמר 'וימנע מרשעים אורם' (איוב לח, טו). ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר 'וירא אלהים את האור כי טוב', ואין טוב אלא צדיק, שנאמר 'אמרו צדיק כי טוב' (ישעיהו ג, י)" (חגיגה יב, ע"א). אם כך, גם ביום הראשון הרֶשע עומד ברקע ומחייב התייחסות, וכנכתב לעיל, החטא כבר נמצא באופן סמוי ומחייב טיפול.
ביום השני, מעצם היותו שני, כבר קיים חשש לשניות, אויבתה של האחדות; המעבר מיום אחד ליום שני טומן בחובו זרע פורענות. גם המלאכים נבראו לכל המוקדם ביום השני, כמפורש בסיפור הבריאה המצוי במזמור ברכי נפשי בתהילים, וכאמור במדרש: "יום אחד. אמר רבי יודן: שבו היה הקדוש ברוך הוא יחידי בעולמו, שלא היה בעולמו אלא הוא. ...רבי יוחנן אמר: בשני נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב 'המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח. עושה מלאכיו רוחות...' (תהלים קד, ג-ד). ביום השני נוצר הרקיע וזאת באמצעות "מחלוקת לשם שמים" - הבדלה בין מים עליונים למים תחתונים, כמתואר בכתוב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן" (בראשית א, ו-ז). ברגע ההבדלה בין מים למים נבראה בפוטנציאל גם המחלוקת שלא לשם שמים. ביום השני נברא גם הגיהינום, כמבואר במדרש וכרמוז בפסוק: "למה אין כתיב בשני 'כי טוב'? רבי יוחנן תני לה בשם רבי יוסי ב"ר חלפתא: שבו נבראת גיהנם, שנאמר 'כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה' (ישעיה ל, לג), יום שיש בו אתמול ואין בו שלשום" (בראשית רבה [וילנא] פרשת בראשית, פרשה ד). כמובן, ללא חוטאים וחטאים, ברור שאין כל משמעות לבריאתו של הגיהינום, אלא שהם כבר נכחו מבחינה פוטנציאלית.
ביום השלישי מופיע החטא בצורה מפורשת יותר, אך גם כאן עדיין כשהוא רק בפוטנציאל (זו כנראה אחת הדרכים היחידות להבין את פשר חטא הארץ שאין לה בחירה חופשית); הקב"ה מצווה על הארץ: "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ... עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ" (בראשית א, יא), ומה שקורה בפועל הוא שהארץ מוציאה "וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ..." (שם, יב). כלומר, הארץ אינה מבצעת את שנצטוותה. מאז טעם העץ איננו כטעם הפרי, ומרי זה משמש סימן מבשר רע לעתיד האנושות.
ביום הרביעי מופיעים לראשונה הרצון והשאיפה לשררה ולכבוד, שתי רעות חולות שתפסו מקום מרכזי בתולדות החטא בהיסטוריה העולמית. הוויכוח בין השמש והירח, שהחל במציאות "שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" והסתיים בציווי "לכי ומעטי את עצמך" (חולין ס, ע"ב). שתוצאתו היא "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" (בראשית שם, טז), משמש כ'אב טיפוס' וכשורש לחטאים רבים.

חמדת ימים (1924)

הרב יוסף כרמל

1 - את פניך ה' אבקש

2 - קרבן פסח

3 - שירת המושלים

טען עוד

הרוע המופיע ביום החמישי מקבל צורה הרבה יותר מוחשית; הכתוב מסכם את תולדות הבריאה ביום זה בדרך הבאה: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" (שם, כא). התנין מזוהה במקומות רבים בכתוב, עם הנחש והלוויתן, והדברים מפורשים בדברי הנביא ישעיהו: "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם" (כז, א). נדגים זאת גם באמצעות דברי המשורר בתקבולת המופיעה בספר תהילים: "עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ, תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין" (תהלים צא, יג). הכתוב מדגיש את שליטתו של הקב"ה ביצורים אלו, וגם תולה את תיקון העולם בהשמדתם לעתיד לבוא. הדברים מפורשים ומבוארים עוד יותר במענה של הקב"ה מן הסערה לאיוב (כמופיע בפרקים מ-מא של הספר) ובדברי הגמרא הבאים: "'ויברא אלהים את התנינים הגדולים'. ...ר' יוחנן אמר: זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון, שנאמר: 'ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה' וגו'. אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו – זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון – זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה – מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקדוש ברוך הוא? סירס את הזכר, והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: 'והרג את התנין אשר בים' (ישעיהו שם)" (בבא בתרא עד, ע"ב). הכתוב רמז לנו על אודות הבעיה בכתיב החסר של המילה "הַתַּנִּינִם". בעלי הטעמים רמזו על כך כשמיקמו את האתנחתא בפסוק תחת המילה "הַגְּדֹלִים" ולא במקומה הטבעי תחת המילה "לְמִינֵהוּ" ובכך ניתקו את הקשר בין בריאת התנינים לסיכום "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב".
בשבוע הבא נמשיך לברר את הדברים, ונעמוד על הדגשים בסיפור הבריאה השני. (הדברים יופיעו בהרחבה בע"ה, בקרוב בספרי החדש 'צפנת שמואל' מלכות דוד)

בינתיים, נאחל לכל בית ישראל המשך ירידה בתחלואה, יותר לימוד תורה בשמחה ובטוב לבב, תוך הקפדה מדוקדקת על הוראות הממשלה.

לך לך

חמדת ימים