בית המדרש

  • מדורים
  • פרשת שבוע
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • קרח
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
3 דק' קריאה
התורה מדגישה פעמיים רבות את השורש קָּהָל, בסיפור מחלוקתו של קרח.
הדבר בולט מאוד בהנגדה של מִתּוֹךְ הַקָּהָל מול אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל, ננסה להסביר מה המסר?
קרח ועדתו נקהלו על משה ואהרון וערערו על מנהיגותם:
"וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְקֹוָק וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְקֹוָק" (במדבר ט"ז ג).
בשלב השני קרח מקהיל עליהם את כל העדה:
"וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (שם, שם יט).
משה מציל את עם ישראל מכילוי, האדמה פתחה את פיה ובלעה אותם. הכתוב מסכם:
"וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" (שם, שם לג).
למחרת העדה מלינה על משה ואהרון ונקהלת עליהם: "וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן" (שם, י"ז ז).
סכנת הכליה שוב מרחפת באוויר, משה מרגיש שהזמן דוחק והוא מצווה על אהרון:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְקֹוָק הֵחֵל הַנָּגֶף". אהרון נענה מיד: "וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם: וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה" (שם, שם יא-יג).
קרח ועדתו אבדו מִתּוֹךְ הַקָּהָל. חז"ל נחלקו עד כמה חמור היה עונשם?
לפי התוספתא, בדעת רבי עקיבא, עוונם היה כל כך חמור שהם איבדו גם את העולם הבא שלהם.
לדעת ר' יהודה בן פתירא הם אבדו רק מן העולם הזה (סנהדרין פרק י"ג ה"ט).
באבות דרבי נתן מצאנו הגדרה אחרת: "קרח ועדתו לא חיין ולא נידונין שנאמר "וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" דברי רבי אליעזר. אומנם, גם רבי אליעזר מודה שלעתיד לבא – לעולם הבא, הם יעלו. כך מבואר במסכת סנהדרין (דף קח ע"א): "רבי אליעזר אומר: עליהם הוא אומר 'ד' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל' (תפילת חנה שמו"א ב' ו)".
לכולי עלמא, קורח ועדתו הוציאו עצמם מהכלל – מקהל ישראל, לכן הם אבדו. עומק האבדון תלוי בדעות השונות.
לעומתם, אהרון הכהן שאיבד את שני בניו, בניסיון להקטיר קטורת, איננו מהסס. וכשיש צורך, הוא ממהר להתחבר עם כלל ישראל, ורץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל. כך מסמן אהרון לדורות הבאים מהי מנהיגות, מסירות נפש עבור כלל ישראל.
המדרש מתאר זאת כך: "בשעה שיצא הקצף מלמעלה לחבל שונאיהם של ישראל (בלשון סגי נהור), וכיון שראה משה אמר לו מה אתה עומד 'קח את המחתה ותן עליה אש' (שם י"ז יא): אמר אהרן למשה אחי אתה רוצה להרגני, בני מפני שהקריבו לפניו אש מן הדיוט נשרפו, שנאמר 'ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם' (ויקרא י' א), מה כתיב בתריה, 'ותצא אש מפני ה' ותאכל אותם' (שם, שם ב), ואתה אומר לי קח את המחתה?! אמר לו משה לך עשה מהרה, שנאמר 'והולך מהרה ...' (במדבר י"ז יא), כיון ששמע אהרן כך (הבין שמדובר בפיקוח נפש של הציבור), אמר אפילו אני מת על ישראל (כדי להציל את עם ישראל) איני מתאחר, מיד 'ויקח אהרן כאשר דבר משה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל (שם שם יב), הלך בשביל ישראל" (מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרק ח פסוק ב).
מדברי המדרש קיבלנו שיעור חשוב בהנהגה, מי הוא המנהיג האידאלי? מי שרץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל, שם את ענייניו האישיים בצד ומתחבר לכלל ישראל, בדרך זו הוא גם מאחד אותם. זאת, לעומת קורח, שעליו ועל עדתו נאמר 'וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל'.
מסכם את הדברים בעל הכלי יקר על פרשתנו: "לכך נאמר ויאבדו מתוך הקהל, מתוך שרצה ד' שיהיו כל ישראל בקהילה אחת ובאגודה אחת ...והמה (קרח ועדתו) לא רצו בזה, על כן נאבדו".
הבה נתפלל כי נזכה להנהגה שתאחד את כל חלקי האומה ותרוץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il