ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- שמונה פרקים לרמב"ם
בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם וְכֹחוֹתֶיהָ
נפש האדם אחת
דַּע, כִּי נֶפֶשׁ• הָאָדָם נֶפֶשׁ אַחַת, וְלָהּ פְּעֻלּוֹת רַבּוֹת חֲלוּקוֹת•, יִקָּרְאוּ קְצָת הַפְּעֻלּוֹת הָהֵן: 'נְפָשׁוֹת'. וְיֵחָשֵׁב בַּעֲבוּר זֶה, שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם נְפָשׁוֹת רַבּוֹת, כְּמוֹ שֶׁחוֹשְׁבִים הָרוֹפְאִים, עַד שֶׁפָּתַח רֹאשׁ הָרוֹפְאִים וְאָמַר, שֶׁהַנְּפָשׁוֹת שָׁלוֹשׁ: טִבְעִית, וְחִיּוּנִית, וְנַפְשִׁית•. וּפְעָמִים יִקָּרְאוּ•: 'כֹּחוֹת' וַ'חֲלָקִים', עַד שֶׁיֵּאָמֵר: 'חֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ', וְזֶה הַשֵּׁם יִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ הַפִּילוֹסוֹפִים הַרְבֵּה. וְאֵינָם מִתְכַּוְּנִים בְּאָמְרָם 'חֶלְקֵי', שֶׁהִיא מִתְחַלֶּקֶת כְּהֵחָלֵק הַגּוּפוֹת•, וְאָמְנָם הֵם מוֹנִים פְּעֻלּוֹתֶיהָ הַחֲלוּקוֹת, אֲשֶׁר הֵן לִכְלַל הַנֶּפֶשׁ - כַּחֲלָקִים לַכֹּל• הַמְחֻבָּר מֵהַחֲלָקִים הָהֵם.
תיקון המידות הוא ריפוי הנפש
וְאַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁתִּקּוּן הַמִּדּוֹת אָמְנָם הוּא רִפּוּי הַנֶּפֶשׁ וְכֹחוֹתֶיהָ. וּכְמוֹ שֶׁהָרוֹפֵא אֲשֶׁר יְרַפֵּא הַגּוּפוֹת, צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע תְּחִלָּה הַגּוּף אֲשֶׁר יְרַפְּאֵהוּ בִּכְלָלוֹ, וְחֶלְקֵי הַגּוּף מָה הֵם, רְצוֹנִי לוֹמַר: גּוּף הָאָדָם, וְצָרִיךְ שֶׁיֵּדַע אֵילוּ דְּבָרִים יַחֲלוּהוּ, וִירֻחַק מֵהֶם, וְאֵילוּ דְּבָרִים יַבְרִיאוּהוּ, וִיכֻוַּן אֲלֵיהֶם - כֵּן אֲשֶׁר יְרַפֵּא הַנֶּפֶשׁ וְיִרְצֶה לְתַקֵּן הַמִּדּוֹת, צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע נֶפֶשׁ הָאָדָם בִּכְלָלָהּ וּבַחֲלָקֶיהָ, וּמַה יַּחֲלֶה אוֹתָהּ, וּמַה יַּבְרִיאָהּ.
שמונה פרקים לרמב"ם (50)
בשביל הנשמה
18 - הקדמה
19 - פרק א'
20 - לימוד שבועי באמונה ז- יג כסלו
טען עוד
וּמִפְּנֵי זֶה אֹמַר, שֶׁחֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ חֲמִשָּׁה: הַזָּן, וְהַמַּרְגִּישׁ, וְהַמְדַמֶּה, וְהַמִּתְעוֹרֵר, וְהַשִּׂכְלִי•.
שיתוף השם
וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ בְּזֶה הַפֶּרֶק, שֶׁדְּבָרֵינוּ אֵינָם אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם. כִּי כֹּחַ הַמָּזוֹן•, עַל דֶּרֶך מָשָׁל, אֲשֶׁר לָאָדָם, אֵינֶנּוּ כֹּחַ הַמָּזוֹן אֲשֶׁר לַחֲמוֹר וְלַסּוּס. כִּי הָאָדָם נִזּוֹן בַּחֵלֶק הַזָּן מִן הַנֶּפֶשׁ הָאֱנוֹשִׁית, וְהַחֲמוֹר נִזּוֹן בַּחֵלֶק הַזָּן מִן הַנֶּפֶשׁ הַחֲמוֹרִית, וְהַדֶּקֶל נִזּוֹן בַּחֵלֶק הַזָּן מִן הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לוֹ. וְאָמְנָם יֵאָמֵר עַל כֹּל אֵלּוּ הָאִישִׁים•: 'נִזּוֹן' - בְּשִׁתּוּף הַשֵּׁם• בִּלְבָד, לֹא שֶׁהָעִנְיָן אֶחָד בְּעֵינוֹ•. וְכֵן יֵאָמֵר עַל אִישׁ הָאָדָם וּבַעַל הַחַיִּים: 'מַרְגִּישׁ' - בְּשִׁתּוּף הַשֵּׁם בִּלְבָד, לֹא שֶׁהַהַרְגָּשָׁה אֲשֶׁר בִּרְאוּבֵן הִיא הַהַרְגָּשָׁה אֲשֶׁר בְּזֶה הַסּוּס, וְלֹא הַהַרְגָּשָׁה אֲשֶׁר בְּזֶה הַמִּין הִיא הַהַרְגָּשָׁה בְּעֵינָהּ אֲשֶׁר בְּזֶה הַמִּין הָאַחֵר. אֶלָּא כֹּל מִין וָמִין מֵאֲשֶׁר לוֹ נֶפֶשׁ - יֵשׁ לוֹ נֶפֶשׁ אַחַת זוּלַת נֶפֶשׁ הָאַחֵר•, וְיִתְחַיְּבוּ מִנֶּפֶשׁ זֶה פְּעֻלּוֹת, וּמִנֶּפֶשׁ זֶה פְּעֻלּוֹת, וְאֶפְשָׁר שֶׁתִּדְמֶה פְּעֻלָּה לִפְעֻלָּה, וְיֵחָשֵׁב בִּשְׁתֵּי הַפְּעֻלּוֹת שֶׁהֵן דָּבָר אֶחָד בְּעֵינוֹ, וְאֵין הַדָּבָר כֵּן. וּמְשָׁלוֹ מְשַׁל שְׁלוֹשָׁה מְקוֹמוֹת חֲשׁוּכִים, אֶחָד מֵהֶם זָרְחָה עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ וְהֵאִיר, וְהַשֵּׁנִי עָלָה עָלָיו הַיָּרֵחַ וְהֵאִיר, וְהָאַחֵר הֻדְלַק בּוֹ נֵר וְהֵאִיר. הִנֵּה כֹּל אֶחָד מֵהֶם כְּבָר נִמְצָא בּוֹ הָאוֹר, אֲבָל סִבַּת זֶה הָאוֹר וּפוֹעֲלוֹ - הַשֶּׁמֶשׁ, וּפוֹעֵל הָאַחֵר - הַיָּרֵחַ, וּפוֹעֵל הָאַחֵר - הָאֵשׁ. כֵּן פּוֹעֵל הַרְגָּשַׁת הָאָדָם הוּא נֶפֶשׁ הָאָדָם, וּפוֹעֵל הַרְגָּשַׁת הַחֲמוֹר - נֶפֶשׁ הַחֲמוֹר, וּפוֹעֵל הַרְגָּשַׁת הַנֶּשֶׁר - נֶפֶשׁ הַנֶּשֶׁר, וְאֵין לָהֶם עִנְיָן יְקַבְּצֵם•, אֶלָּא שִׁתּוּף הַשֵּׁם בִּלְבָד. וְהַשֵּׂג זֶה הָעִנְיָן, שֶׁהוּא נִפְלָא מְאֹד, יִכָּשְׁלוּ בּוֹ הַרְבֵּה מִן הַמִּתְפַּלְסְפִים, וִיחַיְּבוּ מִזֶּה דְּבָרִים מְגֻנִּים וְדֵעוֹת בִּלְתִּי נְכוֹנוֹת.
___________________________________
נֶפֶשׁ – כוח החיים. חֲלוּקוֹת – שונות זו מזו. טִבְעִית, וְחִיּוּנִית, וְנַפְשִׁית – אפשר לחלק את התפקודים של האדם לשלוש מערכות: טבעית (המקבילה לתפקודי הצומח), חיונית (המקבילה לתפקודי בעלי חיים), נפשית (המיוחדת לבני אדם). וּפְעָמִים יִקָּרְאוּ – התפקודים השונים של האדם. כְּהֵחָלֵק הַגּוּפוֹת – עצמים שונים הנפרדים זה מזה. כַּחֲלָקִים לַכֹּל – חלקים של דבר אחד שלם. חֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ חֲמִשָּׁה וכו' – הרמב"ם בהמשך הפרק יבאר כל אחד מחלקים אלו. כֹּחַ הַמָּזוֹן – מערכת התזונה והעיכול. הָאִישִׁים – הפרטים. בְּשִׁתּוּף הַשֵּׁם – ביטוי משותף בעל משמעויות שונות. בְּעֵינוֹ – בעצמו. זוּלַת נֶפֶשׁ הָאַחֵר – הנבדלת ושונה בכוחותיה מנפש מסוג אחר. וְאֵין לָהֶם עִנְיָן יְקַבְּצֵם – מבחינת התוכן אינם זהים.
ביאורים
הרמב"ם פותח ואומר שנפש האדם היא אחת. יש באדם כוח מרכזי שכל הפעולות, התחושות והרגשות נובעים ממנו. אין באדם כמה מרכזי פעילות שונים אלא רק מרכז אחד והוא הנפש . למה כל כך חשוב לרמב"ם להדגיש לנו ש"נפש האדם אחת"? מה זה משנה אם יש לנו שלוש נפשות או נפש אחת שמורכבת מכמה חלקים?
היסוד של התורה כולה טמון כאן. ישנם כוחות שונים המתרוצצים בקרבנו. ישנם כוחות המנווטים לטוב ולנעלה, ומאידך כוחות המושכים לרע ולשפל. כל החיים הם מלחמה תמידית בין הנטיות השונות. אם נאמר שהאדם מורכב מכמה נפשות – מנפש טובה ומנפש רעה, יכול האדם לומר שהוא אינו אחראי למעשה הרע שעשה. הוא באמת רוצה טוב, אך ה'ילד הרע' שבו, הנפש השלילית, דחפה אותו לעשות את מה שעשה. אי אפשר לבוא בטענות כנגדו, זה לא הוא. אין גם אפשרות לתקן את אותו מעשה, מכיוון שהוא נובע מהנפש הרעה שהיא חלק מהותי מאישיותו של האדם.
לעומת זאת, הרמב"ם מבאר שנפש האדם היא אחת . יש מרכז אחד שממנו הכול יוצא, לטוב ולמוטב. כל המעשים שאני עושה נובעים מאותו אדם. יש לי אחריות מלאה על כל מה שאני עושה . לכן אני ראוי להתעלות אם התקדמתי ועבדתי את ה', ומנגד אני אחראי לשאת בתוצאות של מעשיי הרעים. ידיעה זו, שנפש האדם היא אחת, מגלה לנו שגם החלקים הפחות מרוממים, כמו כוח הזן, נובעים מאותה נפש. במבט חיצוני, כמו שהחמור אוכל כך גם האדם אוכל. אין הבדל ביניהם. הכוח שדוחף את האדם לאכול ולהתקיים הוא כוח בהמי שנמצא באדם. אך לפי הסבר הרמב"ם גם האכילה היא ביטוי של הנפש אנושית. ממילא זה אינו כוח בהמי אלא כוח אנושי שרוח המוסר יכולה לרחף עליו. הוא חלק מעולמו המוסרי של האדם ואינו כוח מנותק אשר פועל כבהמה.
הרחבות
איפה הנשמה?
נֶפֶשׁ . במשנת הרמב"ם כוונת המושג 'נשמה' היא כוח החיים התחתון שקשור לגוף, ואילו הנפש מציינת את כוח החיים המיוחד של האדם [הלכות תשובה ח, ג]. לכן הרמב"ם כאן מתייחס רק לנפש, ולא לנשמה.
נפש האדם אחת?
דַּע, כִּי נֶפֶשׁ הָאָדָם נֶפֶשׁ אַחַת. הרמב"ן מביא ראיה לדעת הרמב"ם מפשט הפסוק: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" [בראשית ב, ז] – "שיצר השם את האדם עפר מן האדמה, והיה מוטל גולם כאבן דומם, והקב"ה נפח באפיו נשמת חיים, ואז חזר האדם להיות 'נפש חיה''' [רמב"ן לבראשית ב, ז]. 'נפש האדם אחת היא' משמעו – נפש האדם היא כולה אלוהית, כפי שעולה מהדרכת הרמב"ם בהמשך הספר: "ראוי לאדם להעביד כוחות נפשו כולם לפי הדעת... ולשים לנגד עיניו תכלית אחת , והיא: השגת ה' " [פרק ה].
לעומת הרמב"ם המדגיש את אחדות הנפש, בעל התניא קבע ביסוד משנתו הרוחנית, שלאדם יש שתי נפשות , בהמית ואלוהית [לקוטי אמרים א-ב].
אמנם, גם הרמב"ם עורך הבחנה בין הנפש , המרכזת בתוכה את כוחות החיים, לבין השכל שמתווה להם את הדרך.
זוהי הנקודה המשותפת בין שתי השיטות: ' השכל ' של הרמב"ם וה'נפש האלוהית' של התניא השוכנת ' במוחין שבראש' [שם, ט], מסמנים את האידיאל שלפיו יש לנהל את החיים המתבטאים בנפש של הרמב"ם וב'נפש הבהמית' של התניא, השוכנת בלב [שם, שם].
מה ההבדל בין 'שמונה פרקים' לפסיכולוגיה?
שֶׁתִּקּוּן הַמִּדּוֹת אָמְנָם הוּא רִפּוּי הַנֶּפֶשׁ וְכֹחוֹתֶיהָ. העיסוק בנפש שייך לשני תחומים: הפסיכולוגיה מעוניינת בתפקוד התקין של המערכת, בדיוק כמו היחס של הרפואה לגוף. לעומתה, הפילוסופיה עוסקת במימד הערכי של הנפש. זו גם נקודת המבט של הרמב"ם: ה'מודל המוסרי הרצוי' של הנפש. הרופא או הפסיכולוג שמטפלים במכניקה של האדם, מעדיפים לפצל את הנפש מטעמי נוחות. לרמב"ם שדואג למהות האדם, חשוב לדייק במבנה הרוחני שלו.
שאלות לדיון
למה חשוב לנו להכיר את חלקי הנפש?
מהי משמעות הקביעה שנפש האדם אחת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
