ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- שמונה פרקים לרמב"ם
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בַּמְּחִצּוֹת וְעִנְיָנָן
מחיצות הנבואה
הַרְבֵּה יִמָּצֵא בַּמִּדְרָשׁוֹת וּבַהַגָּדוֹת, וְיֵשׁ מִזֶּה בַּתַּלְמוּד, כִּי מִן הַנְּבִיאִים מִי שֶׁיִּרְאֶה אֵת ה' מֵאֲחוֹרֵי מְחִצּוֹת רַבּוֹת, וּמֵהֶם מִי שֶׁיִּרְאֵהוּ מֵאֲחוֹרֵי מְחִצּוֹת מְעַטּוֹת, לְפִי עֵרֶך קִרְבָתָם אֶל ה', וְעִלּוּי מַדְרֵגָתָם בַּנְּבוּאָה. עַד שֶׁאָמְרוּ, שֶׁמּשֶׁה רַבֵּנוּ רָאָה אֵת ה' מֵאֲחוֹרֵי מְחִצָּה אַחַת מְלֻטֶּשֶׁת, רְצוֹנִי לוֹמַר: שְׁקוּפָה, וְהוּא אָמְרָם: "הִסְתַּכֵּל בִּסְפֶּקְלֵרְיָא הַמְאִירָה עֵינַיִם". וּ'סְפֶּקְלֵרְיָא' שֵׁם הַמַּרְאָה הָעֲשׂוּיָה מִגֶּשֶׁם שָׁקוּף, כַּגָּבִישׁ וְכַזְּכוּכִית, כְּמוֹ שֶׁנְּבָאֵר בְּסוֹף כֵּלִים.
המחיצות הם הפחיתויות
שמונה פרקים לרמב"ם (50)
בשביל הנשמה
37 - פרק ו'
38 - פרק ז'
39 - פרק ז' חלק ב
טען עוד
מעלות הנביא
וְדַע, כִּי כֹּל נָבִיא לֹא יִתְנַבֵּא אֶלָּא אַחַר שֶׁיִּקָּנוּ לוֹ הַמַּעֲלוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת כֻּלָּן, וְרֹב מַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת וְהַחֲזָקוֹת שֶׁבָּהֶן, וְהוּא אָמְרָם: "אֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם גִּבּוֹר וְעָשִׁיר" (שבת צב ע"ב; נדרים לח ע"א). אָמְנָם 'חָכָם' הוּא כּוֹלֵל הַמַּעֲלוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת בְּלֹא סָפֵק. וְ'עָשִׁיר' הִיא מִמַּעֲלוֹת הַמִּדּוֹת, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַהִסְתַּפְּקוּת, לְפִי שֶׁהֵם יִקְרְאוּ הַמִּסְתַּפֵּק בְּחֶלְקוֹ 'עָשִׁיר', וְהוּא אָמְרָם בְּגֶדֶר הֶעָשִׁיר: "אֵי זֶה הוּא עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ", כְּלוֹמַר שֶׁהוּא מִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶׁהִמְצִיא לוֹ הַזְּמָן, וְאֵינוֹ מִצְטָעֵר עַל מַה שֶׁלֹּא הִמְצִיא לוֹ. וְכֵן 'גִּבּוֹר' הִיא גַּם כֵּן מִמַּעֲלוֹת הַמִּדּוֹת, רְצוֹנִי לוֹמַר, שֶׁהוּא יַנְהִיג כֹּחוֹתָיו לְפִי הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּפֶּרֶק הַחֲמִישִׁי, וְהוּא אָמְרָם: "אֵי זֶה הוּא גִּבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ" (אבות ד, א).
___________________________________
הַחֹק בִּידִיעָתָן – כללי ההגדרות של המידות.
ביאורים
הפרק השביעי בהקדמת הרמב"ם מזניק אותנו לתכלית הגבוהה של עבודת תיקון המידות. במבט ראשוני נראה שעבודת תיקון המידות מתמצה ביצירת חברה מתוקנת. חברה שכל השותפים בה הינם בעלי מידות טובות ונאצלות תהיה ללא ספק חברה שנעים יותר לחיות בה. אלא שזוהי רק הקומה הבסיסית. מעבר לשאיפה ליצור חברה מתוקנת יותר, מביאה עבודת המידות את האדם לקשר ודבקות בבורא. קשר שמגיע בשיאו להשגת הנבואה. הנביא יוצר קשר בלתי אמצעי עם הבורא. הנבואה, שלא כפי שנתפס בדרך כלל, איננה הגדת עתידות או ראיית נסתרות. אמנם הנבואה יכולה לכלול את ההשגות הללו אך כל אלה אינם אלא פועל יוצא של דבקות בבורא. בגלל הדבקות הזו מסוגל הנביא לקבל מן הבורא מידע אודות העתיד להתרחש. מה אם כן מאפשר לנביא להעפיל להשגה הנבואית? מהי העבודה הנפשית המאפשרת את הקשר הזה לריבונו של עולם? התשובה לכך, מלמד הרמב"ם, מתחלקת לשניים: שכל ומידות. מדרגות הנבואה השונות נובעות מהבדלים בין הנביאים – בתחום ההשגה השכלית ובתחום תיקון המידות. קושי בהבנה המעיד על חולשה שכלית או הבנה חלקית, יקשו על האדם בתפיסת מהות המעשים הטובים, האמת, הצדק ועוד. כמו שלא נצפה מילד קטן להגיע להשגה מוסרית גבוהה, כך גם לא נצפה זאת מאדם בעל קושי שכלי בתפיסה. בתחום הזה אין פשרות, הנביא צריך להיות בעל תפיסה שכלית בהירה מאד. בתחום תיקון המידות לעומת זאת, על האדם לחתור ככל יכולתו לשפר ולהעלות את הנטיות הגסות, האגואיסטיות: תאוותנות מוגזמת, גאווה, כעס, תאוות בצע ועוד. עבודה זו היא קשה מאד ונמשכת כל החיים. על כן, בתחום תיקון המידות, איננו מצפים מן האדם להגיע לתכלית השלמות. דרישה זו היא פשוט לא מציאותית.
הרחבות
מהם התנאים לנבואה?
נָבִיא לֹא יִתְנַבֵּא אֶלָּא אַחַר שֶׁיִּקָּנוּ לוֹ הַמַּעֲלוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת כֻּלָּן, וְרֹב מַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת. הרמב"ם מזכיר בהקדמה למשנה תנאי לנבואה: שלמות רוחנית בדעות ובמידות. במורה נבוכים [ב, לו] הזכיר הרמב"ם תנאי נוסף, והוא שלימות גופנית של הכוח המדמה. מסתבר שההבדל נובע ממטרת הספר: במורה נבוכים הרמב"ם עוסק ביסודות האמונה , שם הוא מרחיב בעניין הנבואה כנושא בפני עצמו, ולכן פירט את כל התנאים הנדרשים. ב'שמונה פרקים' הרמב"ם הזכיר את הנבואה במסגרת העיסוק בשלימות המוסרית של האדם . לכן ציין את התנאים הרוחניים הנתונים לבחירתו של האדם, בניגוד לשלימות הכוח המדמה שהוא יתרון מולד ואיננו ניתן לשינוי.
האם נביא צריך להיות גיבור ועשיר?
אֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם גִּבּוֹר וְעָשִׁיר. הרמב"ם מצטט את לשון הגמרא במסכת נדרים [לח.] שעל הנביא להיות גיבור ועשיר, ומסביר אותם כמעלות מדתיות על פי המשנה במסכת אבות [ד, א]. אולם פירוש הרמב"ם דחוק בפשט הגמרא, כיון שהגמרא מביאה מקור לדבריה מגבורתו הפיזית ועושרו הכלכלי של משה. לכן דוחה הר"ן את פירוש הרמב"ם, ומסביר כפשוטו, שהנביא צריך להיות חזק ועתיר ממון: "שאם יצטרך הנביא הנבואה להשלים לעצמו לבד לאל זולתו, היה ראוי שינבא מי שימצאו בו השלמויות אשר תושלם הנפש בם, יהיה הגוף שלם או חסר. אבל הנביא שינבא להמון ומודיע מה שצוהו השם יתברך, יצטרך שיהיה נבחר ונרצה מכל הכתות, מאוהבי החכמה ואוהבי העושר ואוהבי הגבורה... ולזה צריך הנביא שישלימו לו המעלות השכליות וההמוניות" [דרשות הר"ן, הדרוש החמישי].
שאלות לדיון
האם וכיצד בעולם בלי נבואה אפשר להרגיש שהעוונות יוצרים מחיצות בינינו לבין ה'? במה זה בא לידי ביטוי?
למה בשביל להיות נביא צריך חכמה (מעלות שכליות)? האם אדם צדיק אך 'קשה הבנה' אינו יכול להיות נביא? מדוע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
