ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- שמונה פרקים לרמב"ם
וְאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה הַנְהָגָתוֹ כֻּלָּהּ לְפִי הַמּוֹעִיל, כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ, אֲבָל יָשִׂים תַּכְלִיתוֹ - בְּרִיאוּת גּוּפוֹ וּשְׁמִירָתוֹ מִן הֶחֳלָיִים בִּלְבָד. וְאֵין זֶה אִישׁ מַעֲלָה. כִּי כְּמוֹ שֶׁבָּחַר זֶה הֲנָאַת הַבְּרִיאוּת - בָּחַר הַהוּא הֲנָאַת הָאֲכִילָה אוֹ הֲנָאַת הַבְּעִילָה, וְכֻלָּם אֵין תַּכְלִית אֲמִתִּית לִפְעֻלּוֹתֵיהֶם. וְאָמְנָם הַנָּכוֹן, שֶׁיָּשִׂים תַּכְלִית כֹּל הַנְהָגוֹתָיו - בְּרִיאוּת גּוּפוֹ וְהֶמְשֵׁך מְצִיאוּתוֹ עַל הַשְּׁלֵמוּת, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ כְּלֵי כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר הֵם אֵיבְרֵי הַגּוּף, שְׁלֵמִים, וְתִתְעַסֵּק נַפְשׁוֹ מִבְּלִי מוֹנֵעַ בְּמַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת וּבַמַּעֲלוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת.
לימוד החכמות לשם ה'
וְכֵן כֹּל מַה שֶּׁיִּלְמְדֵהוּ מִן הַחָכְמוֹת וְהַיְדִיעוֹת, אֵלֶּה מֵהֶן שֶׁהֵן דֶּרֶך לַתַּכְלִית הַהִיא• - אֵין מַה לְּדַבֵּר בָּהֶן; וּמַה שֶּׁאֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת לַתַּכְלִית הַהִיא, כְּמוֹ שְׁאֵלוֹת הָאַלְגֶּבְּרָה, וְסֵפֶר חֲתָכֵי הֶחָרוּט, וְהַתַּחְבּוּלוֹת, וְהָרִבּוּי בִּשְׁאֵלוֹת הַהַנְדָּסָה, וּמְשִׁיכַת הַמִּשְׁקָלִים•, וְהַרְבֵּה כַּיּוֹצֵא בָּזֶה - תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה בּוֹ חִדּוּד הַשֵּׂכֶל, וְהַרְגֵּל הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי בְּדַרְכֵי הַמּוֹפֵת•, עַד שֶׁיֻּשַּׂג לָאָדָם קִנְיַן יְדִיעַת הַהֶקֵּשׁ הַמּוֹפְתִי מִזּוּלָתוֹ•, וְיִהְיֶה לוֹ זֶה דֶּרֶך לְהַגִּיעַ בָּהּ אֶל יְדִיעַת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְעַלֶּה.
שמונה פרקים לרמב"ם (50)
בשביל הנשמה
32 - פרק ה'
33 - פרק ה' חלק ב
34 - פרק ה חלק ג
טען עוד
וְכֵן דִּבּוּרֵי הָאָדָם כֻּלָּם, אֵין צָרִיך שֶׁיְּדַבֵּר אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיָּבִיא בּוֹ תּוֹעֶלֶת לְנַפְשׁוֹ, אוֹ יִדְחֶה הֶזֵּק מִנַּפְשׁוֹ אוֹ מִגּוּפוֹ, אוֹ בְּחָכְמָה, אוֹ בְּמַעֲלָה, אוֹ בְּשֶׁבַח מַעֲלָה אוֹ מְעֻלֶּה•, אוֹ בִּגְנוּת פְּחִיתוּת אוֹ פָּחוּת. כִּי גִּדּוּף בַּעֲלֵי הַחֶסְרוֹנוֹת וְגִנּוּי זִכְרָם, אִם הָיְתָה הַכַּוָּנָה בּוֹ לְחַסְּרָם אֵצֶל בְּנֵי אָדָם, כְּדֵי שֶׁיִּוָּסְרוּ מֵהֶם• וְלֹא יַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם - הֲרֵי זֶה נִצְרָך, וְהִיא מַעֲלָה. הֲלֹא תִּרְאֶה אָמְרוֹ יִתְעַלֶּה: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם... וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן" (ויקרא יח, ג), וְסִפּוּר הַסְּדוֹמִיִּים. וְכֹל מַה שֶּׁבָּא בַּמִּקְרָא בִּגְנוּת הָאֲנָשִׁים בַּעֲלֵי הַחֶסְרוֹנוֹת וְגִנּוּי זִכְרָם, וְשֶׁבַח הַטּוֹבִים וְהַגְדָּלָתָם, אָמְנָם הַכַּוָּנָה בּוֹ מַה שֶּׁזָּכַרְתִּי לְךָ, כְּדֵי שֶׁיֵּלְכוּ בְּנֵי אָדָם בְּדֶרֶך אֵלּוּ, וְיִתְרַחֲקוּ מִדֶּרֶך הָהֵם.
רוגע הנפש
וְכַאֲשֶׁר יָשִׂים הָאָדָם כַּוָּנָתוֹ מֵעִנְיָן זֶה, יִתְבַּטֵּל מִפְּעֻלּוֹתָיו וְיֵחָסֵר מִדִּבּוּרָיו הַרְבֵּה מְאֹד. כִּי מִי שֶׁיִּדְבַּק בְּזֹאת הַכַּוָּנָה, לֹא יִתְעוֹרֵר לְפַתֵּחַ הַכְּתָלִים בְּזָהָב, אוֹ לַעֲשׂוֹת רִקּוּם זָהָב בְּבֶגֶד; אֶלָּא אִם כֵּן יְכַוֵּן בָּזֶה לְהַרְחִיב נַפְשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁתַּבְרִיא, וִיגֹרַשׁ חָלְיָהּ מִמֶּנָּה, עַד שֶׁתִּהְיֶה בְּהִירָה וְזַכָּה לְקַבֵּל הַחָכְמוֹת, כְּדֶרֶך שֶׁאָמְרוּ: "דִּירָה נָאָה וְאִשָּׁה נָאָה וּמִטָּה מֻצַּעַת לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים" (עיין שבת כה ע"ב וברכות נז ע"ב). כִּי הַנֶּפֶשׁ תִּלְאֶה• וְהַמַּחְשָׁבָה תֵּעָכֵר בְּהַתְמָדַת הָעִיּוּן בַּדְּבָרִים הַקָּשִׁים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְעַיֵּף הַגּוּף בְּהִתְעַסְּקוֹ בַּמְּלָאכוֹת הַמְיַגְּעוֹת, עַד שֶׁיָּנוּחַ וְיִשְׁקֹט, וְאָז יַחְזֹר לְשִׁוּוּיוֹ. כֵּן תִּצְטָרֵך הַנֶּפֶשׁ גַּם כֵּן לְהֵרָגַע, וְלַעֲסֹק בִּמְנוּחַת חוּשִׁים, כְּמוֹ הַהִסְתַּכְּלוּת בַּצִּיּוּרִים וּבַדְּבָרִים הַנָּאִים, עַד שֶׁתָּסוּר מִמֶּנָּה הַלֵּאוּת, כְּמוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ: "כִּי חָלְשֵׁי רַבָּנָן מִגִּרְסָא" (עיין ברכות כח ע"א). וְקָרוֹב הַדָּבָר שֶׁעַל זֶה הָאֹפֶן לֹא יִהְיוּ אֵלּוּ רָעוֹת, וְלֹא פְּעֻלּוֹת הֶבֶל, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַהִתְעוֹרְרוּת לַעֲשִׂיַּת הַפִּתּוּחִים וְהַקִּשּׁוּטִים בַּבִּנְיָנִים וּבַכֵּלִים וּבַבְּגָדִים.
___________________________________
לַתַּכְלִית הַהִיא – המביאים לידיעת ה' באופן ישיר. מְשִׁיכַת הַמִּשְׁקָלִים – מכניקה. דַרְכֵי הַמּוֹפֵת – לוגיקה, כללי הגיון. הַהֶקֵּשׁ הַמּוֹפְתִי מִזּוּלָתוֹ – להוכיח דבר מתוך דבר. מַעֲלָה אוֹ מְעֻלֶּה – מידה טובה או אדם בעל מעלה המצטיין במידותיו. שֶׁיִּוָּסְרוּ מֵהֶם – יסורו ויתרחקו מהרשעים. תִּלְאֶה – תתעייף.
ביאורים
אין חולק על כך ששמירת הבריאות היא ערך חשוב ומשמעותי. המודעות בדורנו לאכילה נכונה, שמירה על כושר גופני והתרחקות ממזונות מזיקים עלתה מאד ומאפשרת איכות חיים טובה יותר. אלא שיש תכלית גבוהה יותר, התכלית אליה שואף 'איש המעלה'. אפשר לומר שזוהי הקומה הבסיסית, זהו הארגון הראשוני של החיים על פי עיקרון הערך ולא חיפוש ההנאה המיידית. על בסיס הקומה הזאת מבקש האדם לתקן את עצמו, לשפר את מידותיו, לכוון את המחשבות והמעשים כולם על פי רצון ה'. היעד העליון הזה שאליו אנו מכוונים את חיינו, הופך גם את קומות הארגון הבסיסיות ביותר לשייכות אל היעד העליון הזה. כלומר, כאשר אנחנו בוחרים למשל לאכול משהו בריא אנחנו לא רק דואגים לפעילות תקינה של מערכות הגוף, אנחנו גם מאפשרים על ידי הפעילות התקינה הזאת לעסוק בתיקון הצד העליון שבנו – הנפש. כאשר האדם בריא בגופו הוא יכול ביתר קלות להתפנות לעסוק בתיקון הנפש. לאור העיקרון הזה מלמד אותנו הרמב"ם כיצד גם לימודים כלליים כמו מתמטיקה, מכניקה, פיזיקה וגיאומטריה, הופכים להיות חלק מעבודת ה' כאשר מגמתם להרגיל את האדם לחשיבה נכונה. בנוסף לכך, הוא מלמד מהי הדרך הנכונה שבה יש להשתמש בכוח הדיבור – בשבח המעשים הטובים וגנות המעשים השליליים. גם החוש האסתטי וההומור מוצאים את מקומם ותפקידם כאשר המגמה היא לחדש כוחות ולחזק את הנפש מעייפותה. לסיכום, היעד העליון מכוון ומנתב את השימוש בכוחות האדם כולם לאורה של התכלית.
הרחבות
יש מצוה להיות בריא?
בְּרִיאוּת גּוּפוֹ וְהֶמְשֵׁך מְצִיאוּתוֹ עַל הַשְּׁלֵמוּת, הגמרא [ברכות לב:] מציינת שני פסוקים שנחשבים כציווי על זהירות מסכנה גופנית , למרות שההקשר המקורי שלהם עוסק בזהירות מסכנה רוחנית : " רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד - פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ... יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב... וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם – כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם" [דברים ד, ט-טז]. וכן פוסק הרמב"ם להלכה: "כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה, שנאמר 'השמר לך ושמור נפשך'" [הלכות רוצח ושמירת הנפש יא, ד]. הפסוקים הללו מלמדים על הקשר ההדוק שמדגיש הרמב"ם בין בריאות הגוף לעבודת ה'.
האם צריך לעשות תשובה על פגיעה בבריאות?
שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ כְּלֵי כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר הֵם אֵיבְרֵי הַגּוּף, שְׁלֵמִים. התשובה הבסיסית ביותר לפי הרב קוק היא "תשובה טבעית גופנית, שסובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע, המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע. שסוף כל הנהגה רעה הוא להביא מחלות ומכאובים, והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי. ואחרי הבירור שמתברר אצלו הדבר, שהוא בעצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו, הרי הוא שם לב לתקן את המצב. לשוב לחוקי החיים, לשמור את חוקי הטבע, המוסר והתורה, למען ישוב ויחיה, וישובו אליו החיים בכל רעננותם ... וכפי הנראה מקצוע של תשובה זו תלוי הוא בקשר חזק ביתר חלקי התשובה ..." [אורות התשובה א].
שאלות לדיון
האם גישת הרמב"ם יכולה להשתלב עם המושג של 'תרבות הפנאי'?
האם בשמיעת שירים וטיולים יש ערך לכל אדם או רק למי שלקה ב'מרה שחורה' (דיכאון)?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
