ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- שמונה פרקים לרמב"ם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
וְאָמְנָם הַמַּאֲמָר הַמְפֻרְסָם אֵצֶל בְּנֵי אָדָם, וְאֶפְשָׁר לִמְצֹא בְּדִבְרֵי הַחֲכָמִים וּבִלְשׁוֹנוֹת הַכְּתוּבִים כְּמוֹתוֹ, וְהוּא שֶׁעֲמִידַת הָאָדָם וִישִׁיבָתוֹ וְכֹל תְּנוּעוֹתָיו בְּחֵפֶץ ה' יִתְעַלֶּה וּבִרְצוֹנוֹ - הֲרֵי הוּא מַאֲמָר אֲמִתִּי, אֲבָל עַל אֹפֶן מְסֻיָּם. וְזֶה כְּמִי שֶׁהִשְׁלִיך אֶבֶן אֶל הָאֲוִיר, וְנָפְלָה לְמַטָּה, שֶׁאָמְרֵנוּ בָּהּ כִּי בִּרְצוֹן ה' נָפְלָה לְמַטָּה - מַאֲמָר אֲמִתִּי, לְפִי שֶׁה' רָצָה• שֶׁתִּהְיֶה הָאָרֶץ כֻּלָּהּ בַּמֶּרְכָּז, וְלָכֵן בְּכֹל עֵת שֶׁיֻּשְׁלַך מִמֶּנָּה חֵלֶק לְמַעְלָה - הֲרֵי הוּא יִתְנוֹעֵעַ אֶל הַמֶּרְכָּז. וְכֵן כֹּל חֵלֶק מֵחֶלְקֵי הָאֵשׁ יִתְנוֹעֵעַ לְמַעְלָה, בָּרָצוֹן אֲשֶׁר הָיָה שֶׁתִּהְיֶה הָאֵשׁ מִתְנוֹעַעַת לְמַעְלָה. לֹא שֶׁה' רָצָה עַתָּה, בְּעֵת תְּנוּעַת זֶה הַחֵלֶק מִן הָאָרֶץ, שֶׁיִּתְנוֹעֵעַ לְמַטָּה.
עולם כמנהגו נוהג
וּבָזֶה חוֹלְקִים 'הַמְדַבְּרִים', לְפִי שֶׁשְּׁמַעְתִּים אוֹמְרִים, שֶׁהָרָצוֹן בְּכֹל דָּבָר בְּעֵת אַחַר עֵת• תָּמִיד. וְלֹא כֵן נַאֲמִין אֲנַחְנוּ, אֶלָּא הָרָצוֹן הָיָה בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וְהַדְּבָרִים כֻּלָּם נִמְשָׁכִים עַל טִבְעֵיהֶם תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה" (קהלת א, ט), "וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה" (שם ג, טו), "אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ" (שם א, ט). וּמִפְּנֵי זֶה הֻצְרְכוּ הַחֲכָמִים לוֹמַר שֶׁכֹּל הַמּוֹפְתִים הַיּוֹצְאִים מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲשֶׁר הָיוּ, וַאֲשֶׁר יֻעַד• בָּהֶם שֶׁיִּהְיוּ, כֻּלָּם קָדַם הָרָצוֹן בָּהֶם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וְהוּשַׂם בְּטֶבַע הַדְּבָרִים הָהֵם אָז, שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ בָּהֶם מַה שֶׁהִתְחַדֵּשׁ. וְכַאֲשֶׁר הִתְחַדֵּשׁ בַּזְּמָן הָרָאוּי - חָשְׁבוּ בּוֹ שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁקָּרָה עַתָּה, וְאֵינוֹ כֵּן. וּכְבָר הִרְחִיבוּ בְּזֶה הָעִנְיָן הַרְבֵּה בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת וְזוּלָתוֹ. וּמֵאָמְרָם בְּזֶה הָעִנְיָן: "עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ הוֹלֵך" (עבודה זרה נד ע"ב). וְתִמְצָאֵם תָּמִיד בְּכֹל דִּבְרֵיהֶם, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, יִבְרְחוּ מִתֵּת הָרָצוֹן בְּדָבָר אַחַר דָּבָר וּבְעֵת אַחַר עֵת.
שמונה פרקים לרמב"ם (50)
בשביל הנשמה
42 - פרק ח' חלק ב
43 - פרק ח' חלק ג
44 - לימוד שבועי באמונה כ"ח כסלו- ד טבת
טען עוד
וְעַל זֶה הָאֹפֶן יֵאָמֵר בָּאָדָם כְּשֶׁיָּקוּם וְיֵשֵׁב - שֶׁבִּרְצוֹן ה' קָם וְיָשַׁב, כְּלוֹמַר, שֶׁהוּא שָׂם בְּטִבְעוֹ, בְּעִקַּר מְצִיאוּת הָאָדָם, שֶׁיָּקוּם וְיֵשֵׁב בִּבְחִירָתוֹ. לֹא שֶׁהוּא רָצָה עַתָּה בְּעֵת קוּמוֹ שֶׁיָּקוּם וְשֶׁלֹּא יָקוּם, כְּמוֹ שֶׁלֹּא רָצָה עַתָּה בְּעֵת נְפִילַת זוֹ הָאֶבֶן שֶׁתִּפֹּל וְשֶׁלֹּא תִּפֹּל. וּכְלַל הַדָּבָר, שֶׁתַּאֲמִין, כִּי כְּמוֹ שֶׁרָצָה ה' שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם זְקוּף הַקּוֹמָה, רְחַב הֶחָזֶה, בַּעַל אֶצְבָּעוֹת - כֵּן רָצָה שֶׁיִהְיֶה מִתְנוֹעֵעַ וְנָח מֵרְצוֹנוֹ, וְיִפְעַל פְּעֻלּוֹת בְּחִירִיּוֹת, אֵין כּוֹפֶה לוֹ עֲלֵיהֶן וְלֹא מוֹנֵעַ לוֹ מֵהֶן. כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר בְּסֵפֶר הָאֱמֶת וְאָמַר, מְבָאֵר זֶה הָעִנְיָן: "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע" וְכוּ' (בראשית ג, כב), וּכְבָר בֵּאֵר הַתַּרְגּוּם הַפֵּרוּשׁ, שֶׁשֵּׁעוּרוֹ אָמְנָם הוּא: מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְכוּ'. רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁהוּא הָיָה אֶחָד בָּעוֹלָם, כְּלוֹמַר מִין שֶׁאֵין מִין כְּמוֹתוֹ שֶׁיִּשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ בְּזֶה הָעִנְיָן אֲשֶׁר הִגִּיעוֹ, וּמָה הוּא? שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מִנַּפְשׁוֹ יֵדַע הַטּוֹבוֹת וְהָרָעוֹת, וְיַעֲשֶׂה אֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה, וְאֵין מוֹנֵעַ לוֹ מִזֶּה. וֶהֱיוֹת שֶׁהוּא כֵּן, הֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁלַח יָדוֹ וְיִקַּח מִזֶּה, וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם.
הצורך במצוות ובשכר ועונש
וְכַאֲשֶׁר חֻיַּב זֶה בִּמְצִיאוּת הָאָדָם, רְצוֹנִי לוֹמַר, שֶׁיַּעֲשֶׂה בִּבְחִירָתוֹ פְּעֻלּוֹת הַטּוֹב וְהָרָע כַּאֲשֶׁר יִרְצֶה, חֻיַּב לְלַמְּדוֹ דַּרְכֵי הַטּוֹב, וְשֶׁיְּצֻוֶּה, וְיֻזְהַר, וְיֵעָנֵשׁ, וִיקַבֵּל שָׂכָר, וְהָיָה כֹּל זֶה צֶדֶק. וְהִתְחַיֵּב לְהַרְגִּיל נַפְשׁוֹ בַּפְּעֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת עַד שֶׁיִּקָּנוּ לוֹ הַמַּעֲלוֹת, וּלְהִתְרַחֵק מִן הַפְּעֻלּוֹת הָרָעוֹת עַד שֶׁיָּסוּרוּ מִמֶּנּוּ הַפְּחִיתֻיּוֹת, אִם הָיָה שֶׁכְּבָר נִקְנוּ. וְלֹא יֹאמַר: כְּבָר הִגִּיעוּ לְמַצָּב שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁתַּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁכֹּל מַצָּב אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹתוֹ, מִן הַטּוֹב לָרָע וּמִן הָרָע לַטּוֹב, וְהוּא הַבּוֹחֵר בָּזֶה. וּלְפִי זֶה הָעִנְיָן, וּבִגְלָלוֹ, הֵבֵאנוּ כֹּל מַה שֶּׁזְּכַרְנוּהוּ מֵעִנְיַן הַמִּשְׁמַעַת וְהַמֶּרִי.
___________________________________
ה' רָצָה – בבריאתו את העולם, ביצירתו את חוקי הטבע. בְּעֵת אַחַר עֵת – מתחדש בכל זמן וזמן. יֻעַד – הובטח.
ביאורים
בפסקה הקודמת למדנו את העיקרון היסודי שעליו עמד הרמב"ם: 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'. בידי האדם ניתן הכוח לבחור כיצד לפעול בכל מצב נתון, ודבר זה מסור בידיו ולא בידי כל כוח אחר. עם זאת, קיימת בנו, כמאמינים, האמונה הפשוטה שה' שולט בכל, והכל על פי רצונו. אם כן, כיצד ניישב בין שתי התפיסות הללו: האם הכול בידינו או שהכול בידי ה'? הרמב"ם מבאר שהקב"ה מראש קבע חוקים על פיהם יונהג העולם. חוקים אלה מהווים את רצונו הטמון מראש בכל חלק וחלק מהעולם. כוח המשיכה למשל, הוא כוח כללי שנקבע עם בריאת העולם, ומאז כוח זה פועל בקביעות על ידי הבורא. לכן, אבן שנזרוק כלפי מעלה לא תנחת למטה כתוצאה מרצון ה' ברגע זה אלא מרצונו הכללי לברוא את העולם עם כוח משיכה. ה' אמנם מהווה את המערכת הכללית, אך הוא לא משפיע בכל רגע על כל פרט בתוך מערכת זו. כך גם באדם. ה' ברצונו ברא אותנו עם יכולת בחירה וזוהי גם מעלתנו הגדולה כבני אדם. איננו כפופים וכפויים למעשים מסוימים שאין לנו שליטה עליהם. אנו הריבונים על גורלנו. אם כן, כשאדם בוחר להרע, האם זה לא סותר את השליטה האלוהית? ודאי שלא, שהרי מראש בורא עולם רצה שעל ידי בחירת האדם יונהג העולם.
מאחר שיכולת הבחירה היא הסגולה האנושית ראוי שתינתן לנו הדרכה מוסרית. מכאן מובנת גם החובה שמוטלת עלינו לתקן את המידות שלנו מן החסרונות. החסרונות אינם גזירה משמיים אלא תלויים בנו ונובעים מבחירתנו.
אם כן, אין כל בסיס לטענה הרווחת בענייני מידות: "ככה נולדתי ואין מה לעשות". הרמב"ם מבטל טענה זו מכל וכל. יש ויש מה לעשות! היכולת להשתנות נמצאת בידיים שלנו. לנו לא נותר אלא להחליט להשתנות...
הרחבות
האם יש חוקיות בטבע?
וּבָזֶה חוֹלְקִים 'הַמְדַבְּרִים'. לדעת ה'מדברים' (אנשי חכמת הכלאם – זרם דתי בפילוסופיה הערבית בימי הביניים), אין כלל חוקיות קבועה בטבע. לשיטתם, בכל רגע ורגע האל משנה את פני העולם הלובש צורה חדשה, ועל כן אפשר לייחס לרצון האל באופן ישיר כל מאורע באופן נקודתי. משום כך, לשיטתם, אין באמת ייעוד לעולם משום שהעולם אינו תהליך אחד ארוך אלא אוסף של קטעי זמן. הרמב"ם טוען כנגדם שחוקיות הטבע הינה עובדה מציאותית שהוטבעה בטבע ברצון האל מששת ימי בראשית ואינה משתנה. ממילא מובן שהעולם שהיה והעולם שיהיה צועד ומתקדם באותו מסלול לעבר היעד.
מחלוקת זו של הרמב"ם עם 'המדברים' מבוארת בהרחבה בספר 'מורה נבוכים' בחלק א' (בעיקר בפרקים ע"ב-ע"ו). שם הרמב"ם מבקר באופן שיטתי את שיטתם של 'המדברים'.
המהר"ל בספר 'גבורות השם' (בהקדמה השנייה לספר) דן בנושא יסודי זה של חוקיות הטבע. לשיטת המהר"ל, הימצאותם של חוקי הטבע תלויה בגורם המתבונן עליהם. לשיטתו, תתכן מציאות כזו שבה שני גורמים הצופים בו זמנית באותה תופעת טבע יראו דברים שונים. לאחד היא תמשיך להראות באופן של חוקיות טבעית רגילה, ובעבור השני היא תלבש צורה של חוקיות אחרת, מוסרית וניסית. על פי דברים אלו מסביר המהר"ל שבעוד שלעם ישראל בזמן מלחמת יהושוע בגבעון, השמש 'עמדה', הרי שבעבור עמי כנען 'עולם כמנהגו נוהג'. תופעה זו מובנת כיום יותר על פי תיאוריית היחסות של איינשטיין.
שאלות לדיון
מה היחס בין בחירת האדם לרצוח לבין השגחת ה' על מי שנרצח – האם ה' רצה שאותו אדם ירצח?
הרמב"ם כותב "וְהִתְחַיֵּב לְהַרְגִּיל נַפְשׁוֹ בַּפְּעֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת עַד שֶׁיִּקָּנוּ לוֹ הַמַּעֲלוֹת". האם אדם שהרגיל את עצמו שנים רבות בתכונה טובה יכול להיות בטוח שהוא קנה אותה בשלמות, או שעליו להמשיך לתקן אותה עד סוף חייו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
