ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- שמונה פרקים לרמב"ם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
וְדַע, כִּי אֵלּוּ הַמַּעֲלוֹת וְהַפְּחִיתֻיּוֹת אֲשֶׁר לַמִּדּוֹת, אָמְנָם יִקָּנוּ וְיִתְיַשְּׁבוּ בַּנֶּפֶשׁ, בַּחֲזָרָה עַל הַפְּעֻלּוֹת הַהֹווֹת• מִזּוֹ הַמִּדָּה פְּעָמִים רַבּוֹת בִּזְמָן אָרֹך•, וְהִתְרַגְּלֵנוּ אֲלֵיהֶן. וְאִם יִהְיוּ הַפְּעֻלּוֹת הָהֵן טוֹבוֹת - יִהְיֶה הַנִּקְנֶה לָנוּ מַעֲלָה, וְאִם יִהְיוּ רָעוֹת - יִהְיֶה הַנִּקְנֶה לָנוּ פְּחִיתוּת. וּמִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם בְּטִבְעוֹ, מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ, אֵינוֹ לֹא בַּעַל מַעֲלָה וְלֹא בַּעַל חֶסְרוֹן, כְּמוֹ שֶׁנְּבָאֵר בַּפֶּרֶק הַשְּׁמִינִי, וְהוּא יִתְרַגֵּל בְּלֹא סָפֵק לִפְעֻלּוֹת מִקַּטְנוּתוֹ, כְּפִי מִנְהַג קְרוֹבָיו וְאַנְשֵׁי מְדִינָתוֹ, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ אוֹתָן הַפְּעֻלּוֹת מְמֻצָּעוֹת, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ מוֹתִירוֹת אוֹ מְחַסְּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁסִּפַּרְנוּ, וְיִהְיֶה הָאִישׁ הַזֶּה כְּבָר חָלְתָה נַפְשׁוֹ - צָרִיך שֶׁיִּנְהֲגוּ בִּרְפוּאָתוֹ כְּדֶרֶך רְפוּאַת הַגּוּפוֹת בְּשָׁוֶה• וּכְמוֹ שֶׁהַגּוּף, כַּאֲשֶׁר יֵצֵא מִשִּׁוּוּיוֹ, נִרְאֶה אֶל אֵיזֶה צַד נָטָה וְיָצָא, וְנַעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ בְּהֶפְכּוֹ, עַד שֶׁיָּשׁוּב אֶל הַשִּׁוּוּי; וּכְשֶׁיִּשְׁתַּוֶּה, נְסַלֵּק יָדֵינוּ מֵאוֹתוֹ הַהֵפֶך, וְנָשׁוּב לַעֲשׂוֹת לוֹ מַה שֶּׁיַּשְׁאִירֵהוּ עַל שִׁוּוּיוֹ - כֵּן נַעֲשֶׂה בַּמִּדּוֹת בְּשָׁוֶה. מְשַׁל זֶה: אִם נִרְאֶה אָדָם שֶׁנִּקְנְתָה לוֹ תְּכוּנָה בְּנַפְשׁוֹ, יְקַמֵּץ בַּעֲבוּרָהּ עִם עַצְמוֹ, וְזוֹהִי פְּחִיתוּת מִפְּחִיתֻיּוֹת הַנֶּפֶשׁ, וְהַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֵׂהוּ מִפְּעֻלּוֹת הָרָע, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּזֶה הַפֶּרֶק. הִנֵּה כַּאֲשֶׁר נִרְצֶה לְרַפֵּא זֶה הַחֹלִי, לֹא נְצַוֵּהוּ בְּעַיִן יָפָה, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁיְּרַפֵּא מִי שֶׁגָּבַר עָלָיו הַחֹם בַּדָּבָר הַשָּׁוֶה, וְזֶה לֹא יַבְרִיאֵהוּ מֵחָלְיוֹ. וְאָמְנָם רָאוּי לַהֲנִיעוֹ• לַעֲשׂוֹת פְּעֻלַּת הַבִּזְבּוּז פַּעַם אַחַר פַּעַם, וְתִכָּפֵל עָלָיו פְּעֻלַּת הַבִּזְבּוּז כַּמָּה פְּעָמִים, עַד שֶׁתָּסוּר מִנַּפְשׁוֹ הַתְּכוּנָה הַמְחַיֶּבֶת הַקַּמְּצָנוּת, וְכִמְעַט שֶׁתִּקָּנֶה לוֹ תְּכוּנַת הַבִּזְבּוּז, אוֹ יִהְיֶה קָרוֹב אֵלֶיהָ; וְאָז נְסַלֵּק מִמֶּנּוּ פְּעֻלּוֹת הַבִּזְבּוּז, וּנְצַוֵּהוּ לְהַתְמִיד עַל פְּעֻלּוֹת הָעַיִן הַיָּפָה, וִיקַבְּלֵן עַל עַצְמוֹ לְעוֹלָם, וְלֹא יוֹתִיר וְלֹא יְחַסֵּר. וְכֵן אִם רְאִינוּהוּ מְבַזְבֵּז, נְצַוֵּהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה פְּעֻלּוֹת הַקַּמְּצָנוּת וְיִשְׁנֵן. אֲבָל לֹא נִכְפֹּל עָלָיו פֹּעַל הַקַּמְּצָנוּת פְּעָמִים הַרְבֵּה כְּמוֹ שֶׁכָּפַלְנוּ עָלָיו פֹּעַל הַבִּזְבּוּז. וְזֶה הַחִדּוּשׁ הוּא חֹק הָרִפּוּי וְסוֹדוֹ, וְהוּא, שֶׁשּׁוּב הָאָדָם• מִן הַבִּזְבּוּז לָעַיִן הַיָּפָה, יוֹתֵר קַל וְיוֹתֵר קָרוֹב• מִשּׁוּבוֹ מִן הַקַּמְּצָנוּת לָעַיִן הַיָּפָה. וְכֵן שׁוּב נֶעְדַּר הַהַרְגָּשָׁה בַּהֲנָאָה נִזְהָר, יוֹתֵר קַל וְיוֹתֵר קָרוֹב מִשּׁוּב בַּעַל הַתַּאֲוָה נִזְהָר. וְלָזֶה נִכְפֹּל עַל בַּעַל הַתַּאֲוָה פְּעֻלּוֹת הֶעְדֵּר הַהֲנָאָה, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּכְפֹּל עַל נֶעְדַּר הַהַרְגָּשָׁה פְּעֻלּוֹת הַתַּאֲוָה. וּנְחַיֵּב אֶת רַך הַלֵּבָב בַּמְּסִירָה לַסַּכָּנוֹת, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנְּחַיֵּב הַמּוֹסֵר עַצְמוֹ לַסַּכָּנוֹת בְּרֹך הַלֵּבָב. וְנַרְגִּיל הַכִּילַי• בַּפַּזְּרָנוּת, יוֹתֵר מִשֶּׁנַּרְגִּיל הַפַּזְּרָן בַּכִּילוּת. וְזֶה הוּא חֹק רְפוּאַת הַמִּדּוֹת, וְזָכְרֵהוּ.
___________________________________
הַהֹווֹת – הנובעות. בִּזְמָן אָרֹך – לאורך זמן. בְּשָׁוֶה – באופן דומה (מדובר בשיטה רפואית לפיה הבריאות מושגת באמצעות טיפול המביא את הגוף מקיצוניות לאיזון על ידי הליכה לקצה השני). לַהֲנִיעוֹ – לדרבן אותו. שּׁוּב הָאָדָם – תשובת האדם. יוֹתֵר קָרוֹב – יותר מהיר. כִּילַי – קמצן.
שמונה פרקים לרמב"ם (50)
בשביל הנשמה
25 - פרק ד'
26 - פרק ד' חלק ב
27 - פרק ד' חלק ג
טען עוד
ביאורים
הרמב"ם מתווה לנו דרך לתיקון המידות. אם אדם נוטה באופן קיצוני למידה אחת – יעשה פעולות רבות לכיוון המידה השנייה וכך יטה את המידה לכיוון האמצע. במבט ראשון נראה שהדרך הזאת היא פעולה טכנית שאין בה שום יומרה לשנות את טבעו הפנימי של האדם אלא את דפוס ההתנהגות שלו. אבל באמת אם נתבונן לעומק נראה שזו הדרך היחידה לשינוי הנפש פנימה.
הימשכותו של האדם למידה קיצונית מעידה על נפש חולה – נפש שיצאה מדרך האמצע ונטתה הצידה לאחד מן הקצוות. הביטוי של חולי הנפש הוא בגילוי המידה המקולקלת. לפעמים אדם כל כך אחוז באותה מידה קיצונית עד שהוא לא מודע לכך שאפשר לחיות אחרת, שאפשר להביט על העולם בעיניים אחרות ולהמשיך ולחיות ואפילו יותר טוב. למשל: אדם שהוא קמצן גדול לא יוכל להבין איך הוא ימשיך להתקיים אם יפזר את כספו. אדם זה ידמיין שאם ייתן מכספו לצדקה, מהר מאוד ישחרו העניים לפתח ביתו ולא יישאר לו כסף. דרך תיקונו של אדם שכל נפשו שקועה עמוק בתפיסת עולם מקולקלת היא 'לזרוק' אותו לכיוון השני – לומר לו לפזר את כספו. פתאום האדם מגלה שיש עולם אחר, שאפשר לפזר את הכסף והחיים עדיין יפים ומאירים. הפעולה המעשית מעוררת את הנפש למחשבה. זו אינה רק מחשבה תיאורטית אלא הוא חווה את זה שיש אפשרות לחיים אחרים. הנפש משתחררת מהשעבוד למידה הקיצונית ויכולה להגיע לאיזון העדין. עכשיו היא יכולה גם לעזוב את הקיצוניות שבה נהג באופן זמני ולהישאר בדרך האמצע.
הרחבות
איך מתקנים את המידות?
אֵלּוּ הַמַּעֲלוֹת וְהַפְּחִיתֻיּוֹת אֲשֶׁר לַמִּדּוֹת, אָמְנָם יִקָּנוּ וְיִתְיַשְּׁבוּ בַּנֶּפֶשׁ, בַּחֲזָרָה עַל הַפְּעֻלּוֹת הַהֹווֹת מִזּוֹ הַמִּדָּה . הרמב"ם מדריך אותנו לשנות את המידות על ידי המעשים, ובזה הוא הקדים את ספר החינוך באמרתו המפורסמת "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" [מצוה טז]. כאן מתגלה לנו סוד הקשר בין הגוף והנפש – כשמעשים גשמיים מסוגלים לעצב את האישיות הרוחנית ולחולל בה שינויים.
מה היחס בין המידות למעשים?
הרמב"ם פתח את הפרק בתיאור המעשים שנובעים מהמידות, וכאן הוא סגר את המעגל בתיאור המידות שנובעות מהמעשים. חיי האדם מצויים במסלול התעלות תמידי שמזין את עצמו: מידות > מעשים > מידות, וחוזר חלילה.
איך לקיים את המצוות נכון?
וְאָמְנָם רָאוּי לַהֲנִיעוֹ לַעֲשׂוֹת פְּעֻלַּת הַבִּזְבּוּז פַּעַם אַחַר פַּעַם. המשנה במסכת אבות אומרת: "והכל לפי רוב המעשה" (ג, טו). כתב על כך הרמב"ם בפירושו: "שהמעלות לא יגיעו לאדם לפי רוב גודל המעשה, אבל לפי רוב מספר המעשים. והוא, שהמעלות אמנם יגיעו בכפול המעשים הטובים פעמים רבות, ועם זה יושג קנין חזק (=מדה קבועה בנפש), לא כשיעשה אדם פועל אחד גדול... והמשל בו, כשייתן האדם למי שראוי אלף זהובים בבת אחת לאיש אחד, ולאיש אחר לא נתן כלום, לא יעלה בידו מדת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול, כמו שמגיע למי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים" [רמב"ם, אבות ג, טו]. חשיבות המעשה נמדדת לפי מידת השפעתו על הנפש והמידות, ולא לפי הרושם החיצוני או הסיפוק הרוחני.
שאלות לדיון
למה קל יותר לבזבזן להגיע למידה מאוזנת (=עין טובה) מאשר לקמצן?
כיצד יוכל האדם שנטה לקיצוניות לשם תיקונו, לדעת שהוא כבר יכול להפסיק בדרך זו וכי הוא כבר הגיע לאיזון?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
