ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- שמונה פרקים לרמב"ם
וְדַע, כִּי זֹאת הַמַּדְרֵגָה הִיא מַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה מְאֹד וְקָשָׁה, וְלֹא יַשִּׂיגוּהָ אֶלָּא מְעַט, וְאַחֲרֵי הֶרְגֵּל גָּדוֹל מְאֹד. וּכְשֶׁתִּזְדַּמֵּן מְצִיאוּת אָדָם שֶׁזֶּה עִנְיָנוֹ - לֹא אֹמַר שֶׁהוּא לְמַטָּה מִן הַנְּבִיאִים, רְצוֹנִי לוֹמַר: שֶׁהוּא יַנְהִיג כֹּחוֹת נַפְשׁוֹ כֻּלָּם, וְיָשִׂים תַּכְלִיתָם ה' יִתְעַלֶּה לְבָד, וְלֹא יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה גָּדוֹל וְלֹא קָטָן, וְלֹא יְדַבֵּר מִלָּה, אֶלָּא אִם זֶה הַמַּעֲשֶׂה אוֹ זֶה הַדִּבּוּר יָבִיאוּ אֶל מַעֲלָה, אוֹ אֶל מַה שֶּׁיָּבִיא לְמַעֲלָה, וְהוּא יַחְשֹׁב וְיִתְבּוֹנֵן בְּכֹל מַעֲשֶׂה וּתְנוּעָה, וְיִרְאֶה הֲמֵבִיא הוּא אֶל הַתַּכְלִית הַהִיא אוֹ אֵינוֹ מֵבִיא, וְאָז יַעֲשֵׂהוּ.
כל מעשיך לשם שמים
וְזֶה הוּא אֲשֶׁר דָּרַשׁ מִמֶּנּוּ יִתְעַלֶּה שֶׁנְּכַוֵּן אֵלָיו, בְּאָמְרוֹ: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ" (דברים ו, ה), רְצוֹנוֹ לוֹמַר: בְּכֹל חֶלְקֵי נַפְשְׁךָ, שֶׁתָּשִׂים תַּכְלִית כֹּל חֵלֶק מִמֶּנָּה תַּכְלִית אַחַת, וְהִיא: לְאַהֲבָה אֶת ה'. וּכְבָר זֵרְזוּ הַנְּבִיאִים עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם גַּם כֵּן עַל זֶה הָעִנְיָן, וְאָמְרוּ: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג, ו), וּפֵרְשׁוּ הַחֲכָמִים וְאָמְרוּ: "וַאֲפִלּוּ בִּדְבַר עֲבֵרָה" (ברכות סג ע"א), כְּלוֹמַר: שֶׁתָּשִׂים לַפֹּעַל הַהוּא תַּכְלִית כְּלַפֵּי הָאֱמֶת, אֲפִלּוּ הָיְתָה בּוֹ עֲבֵרָה בְּצַד מִן הַצְּדָדִים. וּכְבָר כָּלְלוּ הַחֲכָמִים עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם זֶה הָעִנְיָן כֻּלּוֹ בַּקָּצָר שֶׁבָּאֲמָרִים, וְהִקִּיפוּ הָעִנְיָן הֲקָפָה שְׁלֵמָה עַד מְאֹד, עַד שֶׁאַתָּה, אִם תִּבְחַן קֹצֶר אוֹתָן הַמִּלִּים, אֵיך הִבִּיעוּ זֶה הָעִנְיָן הַגָּדוֹל וְהֶעָצוּם אֲשֶׁר כְּבָר חֻבְּרוּ בּוֹ חִבּוּרִים וְלֹא הֵכִילוּהוּ - תֵּדַע שֶׁנֶּאֱמַר בְּכֹחַ אֱלֹהִי• בְּלֹא סָפֵק. וְהוּא אָמְרָם בְּצִוּוּיֵיהֶם: "וְכֹל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם" (אבות ב, טו). וְזֶה הוּא הָעִנְיָן אֲשֶׁר בֵּאַרְנוּהוּ בְּזֶה הַפֶּרֶק. וְזֶה שֵׁעוּר מַה שֶּׁרְאִינוּהוּ רָאוּי לְהִזָּכֵר הֵנָּה לְפִי אֵלּוּ הַהַקְדָּמוֹת.
שמונה פרקים לרמב"ם (50)
בשביל הנשמה
33 - פרק ה' חלק ב
34 - פרק ה חלק ג
35 - פרק ו'
טען עוד
בְּכֹחַ אֱלֹהִי – בסייעתא דשמיא.
ביאורים
האידיאל שאליו מכוון אותנו הרמב"ם בפרק זה הוא גבוה ולא קל להעפיל אליו. זוהי מטרה עליונה כל כך עד שהרמב"ם אומר שאדם המכוון את כל חייו על פי מטרה זו איננו נופל ממדרגת הנביאים. קל לנו להשלות את עצמנו לפעמים שכל מה שאנחנו עושים הוא לשם מטרה עליונה. אלא שלרוב, אנחנו מכופפים את המטרה אל האמצעים ולא מכוונים את האמצעים אל המטרה. אנחנו רוצים מאד לאכול אוכל טעים או רוצים לראות סרט, וסביב הרצון הזה אנחנו 'תופרים' איזו אידיאולוגיה. לא צריך להשלות את עצמנו. הלוואי ונגיע למדרגה שבה נחיה חיים מאוזנים בהם כל כוח מקבל את מקומו הנכון על פי הדרכת התורה כפי שלמדנו בפרק ד'. פרק ה' הוא חיים במדרגה אחרת. מדרגה שבה באמת מה שמעניין אותי בכל פעולה הוא האם הפעולה הזאת מקרבת אותי אל ה' או מרחיקה אותי ממנו. במדרגה זו כל מעשה קטן הוא בעל משמעות, שאם לא כן – הוא לא היה נעשה. זוהי המשמעות של דברי שלמה המלך במשלי: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ", בכל פעולה שתעשה חפש כיצד אתה יודע דרכה את ה'. גם חכמים ביטאו בפרקי אבות את הרעיון הזה בתמציות: "וְכֹל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם". בחמשת המלים הללו, בתמצות וריכוז מדהים, ביטאו חז"ל עולם שלם. מדרגת חיים שמרימה את האדם לגבהים חדשים. לפגישה עם רצון ה' בכל צעד ושעל מחייו.
הרחבות
מהי מדרגת משה רבנו בעבודת ה'?
לֹא אֹמַר שֶׁהוּא לְמַטָּה מִן הַנְּבִיאִים. בהמשך הספר [בפרק ז] מבחין הרמב"ם בין נבואת משה רבנו לשאר הנביאים (ובהרחבה ב'הקדמה לפרק חלק'). כאן משרטט הרמב"ם את המדרגה הרוחנית של כלל הנביאים, אך מהי מדרגתו המיוחדת של משה רבנו?
"בהגיע איש מבני אדם... לענין שיהיה בו מספר עם בני אדם ומתעסק בצרכי גופו, ושכלו כולו בעת ההיא יהיה עם ה' יתברך והוא לפניו תמיד בלבו, ואף על פי שגופו עם בני אדם... זאת המדרגה איני אומר שהיא מדרגת כל הנביאים, רק אומר שהיא מדרגת משה רבנו עליו השלום ... וזאת גם כן מדרגת האבות ... כי תכלית כונתם כל ימי חייהם להמציא אומה שתדע השם ותעבדהו... ומפני זה זכו לזאת המדרגה" [מורה נבוכים ג, נא].
זוהי מדרגה גבוהה יותר מהמתואר כאן.
התכלית – השגת ה' או אהבת ה'?
תַּכְלִית אַחַת, וְהִיא: לְאַהֲבָה אֶת ה'. יש כאן סתירה: בתחילת הפרק כתב הרמב"ם שהתכלית היא השגת ה' , ואילו בסוף הפרק כתב שהתכלית היא אהבת ה' . בהלכות תשובה מתברר הקשר ביניהם: "אינו אוהב הקב"ה אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה. לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו" [הלכות תשובה י, ו]. המטרה הסופית היא אהבת ה' , אבל הדרך להגיע אליה היא ידיעת ה'. לכן פתח הרמב"ם בידיעה וסיים באהבה.
"'בכל דרכיך דעהו' – אפילו לדבר עבירה" [ברכות סג.]
אֲפִלּוּ הָיְתָה בּוֹ עֲבֵרָה בְּצַד מִן הַצְּדָדִים. כאן הסביר הרמב"ם, שגם במעשה שנראה כעבירה צריך לכוון לשם שמים. בפירוש המשנה הסביר הרמב"ם באופן שונה שמדובר במעשה עבירה ממש: "שישים בלבו אהבת האל והאמונה בו אפילו בעת המרי והכעס והרוגז" [פירוש הרמב"ם, ברכות ט, ה]. ברוח זו כתב הרב קוק : "התשובה היא תמיד שרויה בלב, אפילו בעת החטא עצמו" – "אם האדם עלול תמיד למכשול, להיות פוגם בצדק ובמוסר, אין זה פוגם את שלמותו. מאחר שעיקר יסוד השלמות שלו היא העריגה והחפץ הקבוע אל השלמות , והחפץ הזה הוא יסוד התשובה" [אורות התשובה ו, ב; ה, ו].
שאלות לדיון
מדוע מי שכל מעשיו לשם שמיים הוא במדרגת נביא או קרוב לה'?
"בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" – "וַאֲפִלּוּ בִּדְבַר עֲבֵרָה" - איך אתה מבין את מאמר חז"ל?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
