ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- שמונה פרקים לרמב"ם
בַּהֶפְרֵשׁ בֵּין הַמְעֻלֶּה וְהַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ
המעולה לפי הפילוסופים
אָמְרוּ הַפִילוֹסוֹפִים, שֶׁהַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמַּעֲשִׂים הַמְעֻלִּים - הֲרֵי הוּא עוֹשֶׂה הַטּוֹבוֹת וְהוּא מִתְאַוֶּה לְמַעֲשֵׂי הָרָעוֹת וּמִשְׁתּוֹקֵק לָהֶם, וְהוּא נִפְתָּל• עִם יִצְרוֹ, וּמִתְנַגֵּד בְּמַעֲשֵׂהוּ• לְמַה שֶּׁיְּעִירוּהוּ אֵלָיו כֹּחוֹ וְתַאֲוָתוֹ וּתְכוּנַת נַפְשׁוֹ, וְהוּא עוֹשֶׂה הַטּוֹבוֹת וְהוּא מִצְטָעֵר• בַּעֲשִׂיָּתָן. אֲבָל הַמְעֻלֶּה - הֲרֵי הוּא נִמְשָׁך בְּמַעֲשֵׂהוּ אַחַר מַה שֶּׁיְּעִירוּהוּ אֵלָיו תַּאֲוָתוֹ וּתְכוּנָתוֹ, וְיַעֲשֶׂה הַטּוֹבוֹת וְהוּא מִתְאַוֶּה וּמִשְׁתּוֹקֵק לָהֶן. וּבְהַסְכָּמָה מִן הַפִילוֹסוֹפִים, שֶׁהַמְעֻלֶּה יוֹתֵר טוֹב וְיוֹתֵר שָׁלֵם מִן הַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ. אֲבָל, אָמְרוּ, אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲמֹד• הַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ בְּמָקוֹם שֶׁהַמְעֻלֶּה עוֹמֵד בְּהַרְבֵּה מִן הַדְּבָרִים, וּמַדְרֵגָתוֹ פְּחוּתָה בְּהֶכְרֵחַ, לִהְיוֹתוֹ מִתְאַוֶּה לְפֹעַל הָרָע, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִפְעֲלֵהוּ, אֲבָל תְּשׁוּקָתוֹ לוֹ הִיא תְּכוּנָה רָעָה בַּנֶּפֶשׁ. וּכְבָר אָמַר שְׁלֹמֹה כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, אָמַר: "נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה רָע" (משלי כא, י). וְאָמַר בְּשִׂמְחַת הַמְעֻלֶּה בְּמַעֲשֵׂה הַטּוֹבוֹת, וְהִצְטָעֵר מִי שֶׁאֵינוֹ מְעֻלֶּה בַּעֲשִׂיָּתָן, זֶה הַמַּאֲמָר: "שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וּמְחִתָּה• לְפוֹעֲלֵי אָוֶן" (שם שם, טו). הֲרֵי זֶה מַה שֶּׁיֵּרָאֶה מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַמַּתְאִים לְמַה שֶּׁזְּכָרוּהוּ הַפִילוֹסוֹפִים.
המעולה לפי החכמים
שמונה פרקים לרמב"ם (50)
בשביל הנשמה
34 - פרק ה חלק ג
35 - פרק ו'
36 - לימוד שבועי באמונה כא- כז כסלו
טען עוד
___________________________________
נִפְתָּל – מסובך. וּמִתְנַגֵּד בְּמַעֲשֵׂהוּ – גובר על יצרו. וְהוּא מִצְטָעֵר – על שנאסרה תאוותו. שֶׁיַּעֲמֹד – מבחינה מעשית. וּמְחִתָּה – שבר וצער (עשות משפט). בְּהַנָּחָתָן – צערו בכך שאין באפשרותו לחטוא. לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא – לפי הצער (מתקבל) השכר. אֵי אֶפְשִׁי – איני רוצה.
ביאורים
כל חיי האדם הם מאבק אחד מתמשך ביצר הרע. היצר הרע משתקף בתכונות הרעות שבנו – האגואיזם, האכזריות, התאווה, העצלות ועוד. אבל גם כשאנחנו סוף סוף מצליחים לנצח בפועל את כוח המשיכה של היצר, פעמים רבות נשארת בתוכנו תאווה והשתוקקות למעשה השלילי. גם כאשר הצלחנו להתאפק ולא לאכול גלידה אחרי שאכלנו בשר, בפנים עדיין מקננת בנו ההשתוקקות לאכול את הגלידה. השאלה עמה מתמודד הרמב"ם בפרק הזה היא האם ישנה עדיפות לאדם המתגבר על היצר עד כדי כך שכבר אין לו תשוקה לעבירה, או שאולי המדרגה הגבוהה ביותר נמצאת דווקא אצל מי שמשתוקק אבל מצליח להתגבר על הנטייה הנמוכה? התשובה איננה פשוטה כל כך כפי שנראה במבט ראשון. בעוד דעת הפילוסופים, אותה מביא הרמב"ם בתחילת הפרק נחרצת – היתרון נמצא אצל מי שאיננו משתוקק לעבירה כלל. בתחילה מביא הרמב"ם פסוקים מהם נראה גם כדעה זו. אלא שמיד לאחר מכן הוא מביא מספר מקורות מהם נראה שדווקא אדם המשתוקק לרע ובכל זאת מצליח לגבור עליו הוא האדם המעולה. כיצד ניתן ליישב את הסתירה בין שני סוגי המאמרים? האם בכלל אפשר לדרוש מהאדם להתגבר על הנטייה וההשתוקקות לרע? בהמשך הפרק הרמב"ם עונה על שאלות אלה ומציג בפנינו את היחס הנכון לתאוות האדם.
הרחבות
יתרונו של ה'מושל בנפשו' על ה'מעולה'
שֶׁהַמִּתְאַוֶּה לָעֲבֵרוֹת וּמִשְׁתּוֹקֵק לָהֶן יוֹתֵר טוֹב וְיוֹתֵר שָׁלֵם מֵאֲשֶׁר לֹא יִתְאַוֶּה לָהֶן. כבר בפתיחת התורה, בתחילת חומש בראשית, הדגישה התורה שמטרת העולם הזה היא הצורך לפעול: "אשר ברא אלהים לעשות " [בראשית ב, ג]. תפקיד זה של עשייה מתמדת אינו רק בחיי החומר, אלא גם בחיי הרוח. על האדם מוטל להתקדם ולהתעלות באופן תמידי במהלך כל ימי חייו.
אילו רצה הבורא שבני האדם יהיו במדרגה גבוהה, הוא היה יכול לוותר להם על התאוות ועל הניסיונות המנסים להרחיקם מעבודתו.
אולם רבש"ע רצה אחרת. הוא ברא עולם שבו ההתמודדות והניסיון תופסים מקום מרכזי מאוד, שהשאיפה לטוב לא תמיד מתגלה. כבר מלידתו של האדם, אורב לו יצר הרע, והוא נמשל לחיה הגדלה בגידול 'פרא': "וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד" [איוב יא, יב]. זוהי מלאכתו של האדם בעולם הזה – להיות במאמץ תמידי להתעלות ולהתקדם. לכן מעדיף הרמב"ם את העובד והמתאמץ ממי שקיבל הכול מוכן ב'כפית של זהב'.
נראה שזהו עומק שיטתו של רבי אבהו בגמרא: "דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין – צדיקים גמורים אינם עומדין" [ברכות לד:]. בעל התשובה העסוק במלחמה מתמדת ובמאמץ מתמיד לעלות ולהתעלות, זוכה למעלה גבוהה יותר ממעלת הצדיקים.
שאלות לדיון
לשם מה יש באדם יצרים ותאוות?
מה היחס בין שתי הגישות שהביא הרמב"ם ובין ההדרכה "עשה רצונך כרצונו"?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
