ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אודליה נחמה בת מיכל
וְאָמְרוּ: דָּבָר זֶה נִשְׁאַל וכו'. פֵּרוּשׁ, שֶׁשָּׁלוֹשׁ מַדְרֵגוֹת הֵם*: הַמַּדְרֵגָה הָאַחַת הִיא מַדְרֵגַת הַחָכְמָה שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בַּתַּחְתּוֹנִים1 , מַה שֶּׁיָּכוֹל הָאָדָם לְהַשִּׂיג. הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁנִיָּה הִיא מַדְרֵגַת הַנְּבוּאָה שֶׁהִיא עַל הַנְּבִיאִים, שֶׁהֵם בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבָא לָהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵעֶלְיוֹנִים. הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁלִישִׁת הִיא הַהַשָּׂגָה שֶׁהִיא בָּעֶלְיוֹנִים, כִּי הַמַּלְאָכִים הֵם עֶלְיוֹנִים. וְזֶה שֶׁאָמַר: דָּבָר זֶה נִשְׁאַל וכו'. כִּי מַה שֶּׁהוּא יִתְבָּרַךְ סִבָּה לַתּוֹרָה, הוּא יוֹתֵר עֶלְיוֹן מִן מַדְרֵגַת חֲכָמִים, נְבִיאִים וּמַלְאָכִים, כִּי אֵלּוּ כֻּלָּם הֵם עֲלוּלִים וּמְסוֹבָבִים2 , וְאֵינָם מַגִּיעִים אֶל דָּבָר שֶׁהוּא מִצַּד הָעִלָּה דַּוְקָא, וּמִצַּד הָעֲלוּלִים אֵין יְדִיעָה לָזֶה. כִּי אַף אִם הָיוּ נוֹתְנִים הַסִּבָּה שֶׁאָבְדָה הָאָרֶץ בִּשְׁבִיל שֶׁחָטְאוּ, לֹא הָיָה זֶה סִבָּה לְאִבּוּד הָאָרֶץ, כִּי אִם חָטְאוּ הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַיֵּם הַתּוֹרָה בָּהֶם, וְהָיוּ חוֹזְרִים לְמוּטָב, רַק הַסִּבָּה הָיָה שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה, וּבָזֶה בָּא לָהֶם אִבּוּד הָאָרֶץ. וְאִלּוּ הָיוּ דְּבֵקִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּמַה שֶּׁנָּתַן תּוֹרָה, אָז הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּהֶם בְּמַה שֶּׁנָּתַן הַתּוֹרָה לָהֶם. וּכְמוֹ שֶׁהָיָה הוּא יִתְבָּרַךְ הַסִּבָּה לִמְצִיאוּת הַתּוֹרָה בָּהֶם, הָיָה גַּם כֵּן סִבָּה לְקִיּוּם הַתּוֹרָה בָּהֶם, וְלֹא אָבְדָה הָאָרֶץ. אֲבָל עַתָּה, שֶׁלֹּא הָיוּ מְבָרְכִים בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה, וְלֹא הָיוּ דְּבֵקִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּמַה שֶּׁנָּתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, גַּם כֵּן לֹא הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּהֶם לְקַיֵּם הַתּוֹרָה, וְזֶה הָיָה גּוֹרֵם שֶׁאָבְדָה הָאָרֶץ. וְאַל יִקְשֶׁה לְךָ, לָמָּה לֹא הָיוּ מְבָרְכִין בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה? שֶׁאֵין פֵּרוּשׁ הַבְּרָכָה הַדִּבּוּר בַּפֶּה בִּלְבַד, דְּוַדַּאי הַדִּבּוּר בַּפֶּה הָיוּ מְבָרְכִים. אֲבָל הַכַּוָּנָה עַל הַבְּרָכָה בְּעַצְמָהּ, הִיא הָאַהֲבָה הַגְּמוּרָה וְהַדְּבֵקוּת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לֶאֱהֹב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמַה שֶּׁנָּתַן תּוֹרָה, וְזֶהוּ עִנְיַן הַבְּרָכָה. וְאֵין כָּל הָאֲהָבוֹת שָׁווֹת, כִּי הָאַהֲבָה הָאֲמִתִּית הִיא הָאַהֲבָה בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ, וּכְדִכְתִיב (דברים ו, ה): וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ, וְלֹא הָיָה לָהֶם הָאַהֲבָה הַגְּמוּרָה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּמַה שֶּׁנָּתַן הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט עַל הַטּוֹבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא טוֹבָה עַל הַכֹּל, שֶׁיֵּשׁ לְבָרֵךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה שְׁמוֹ עַל זֶה בְּכָל לִבּוֹ. וּכְפִי הַטּוֹבָה הָעֶלְיוֹנָה, לֹא הָיוּ מְבָרְכִים בְּכָל לִבָּם.
____________________
בגמרא שם אמרו דבר זה נשאלו החכמים, הנביאים והמלאכים. פירוש, ישנן שלוש מדרגות בהשגות: השגת החכמים, השגת הנביאים והשגת המלאכים. מדרגת החכמה היא 1 מה שיכול להבין ולהשכיל האדם בעולם התחתון. המדרגה השניה, מדרגת הנבואה שהנביאים, הם בני אדם בעולם הזה ומקבלים השגות רוח הקודש מעולמות העליונים. המדרגה השלישית היא מדרגת העליונים – המלאכים, נמצאים ומשיגים בעולמות העליונים. מה שאמרו חז"ל דבר זה נשאלו וכו' ולא ידעו להשיב, כי היות הקב"ה סיבה בעצם לתורה זה דבר שהוא נעלה מידיעת האדם החכם, הנביא והמלאך. כל אלו 2 הם נבראים ואינם יכולים להשכיל ולהבין דבר שהוא מצד הבורא, כי לנבראים אין השגה בזה. גם אם החכמים, הנביאים והמלאכים היו מבארים שסיבת אבדן הארץ היא מפני חטאיהם, אין זה נכון כי אין זו סיבה לאבדן הארץ מאחר והקב"ה יכול היה לקיים בהם התורה והיו חוזרים למוטב. הסיבה לאבדן הארץ היא שלא ברכו בתורה תחילה. אם היו דבקים בקב"ה נותן התורה, אז הקב"ה היה עמם וכמו שהוא סיבה למציאותה של תורה בישראל היה הוא סיבה לקיומה של התורה בהם, ולא היו נאבדים מהארץ. אבל עתה שלא ברכו בתורה תחילה ולא היו דבקים בקב"ה במה שנתן תורה לישראל, לא היה השם עמם לקיים בהם התורה. זוהי הסיבה לאבדן הארץ. ואם תשאל ומדוע באמת לא ברכו בתורה תחילה? תשובה לשאלתך, הם ברכו בתורה בפיהם, כוונת חז"ל שלא ברכו בתורה תחילה היא על החיסרון באהבה הגמורה ובדבקות בקב"ה על שנתן תורה, שזוהי מהותה של ברכת התורה, כי אין כל האהבות שוות, אהבה אמיתית היא אהבה בכל הלב ובכל הנפש, כמו שנאמר ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, ואהבה כזו להשם לא היתה להם. במיוחד היתה צריכה להיות להם אהבה זו על הטובה הגדולה שנתן להם התורה, שהרי התורה היא הטובה על כל מה שקיים במציאות. ובודאי על זה היו צריכים לברך בכל לב. ברכה כזו הם לא ברכו.
ביאורים
הגמרא אמרה ששאלו את החכמים, הנביאים והמלאכים מדוע חרבה הארץ, והם לא יכלו לענות. רק הקב"ה בעצמו יכל לענות על שאלה זו. מדוע?
כפי שלמדנו, מציאות התורה בישראל אינה דבר שקיים בפני עצמו. היא יונקת את חייה בכל רגע ורגע מנותן התורה. הסיבה לכך שעם ישראל עזב את התורה נובעת מכך שהוא עזב את בורא עולם, וממילא התורה איבדה את מקור חייה וחדלה להתקיים.
החכמים, הנביאים והמלאכים, על אף מדרגתם הרוחנית, אינם בוראים אלא נבראים. לכן, אם ינסו להסביר מדוע חרבה הארץ הם יעסקו בהסברים שנוגעים לדברים המתרחשים בעולם - חטאי עם ישראל. אולם את שורש העניין לא יצליחו לגלות; מהי הסיבה לכך שתתכן מציאות שעם ישראל הולך ושוקע בחטא ולא שב בתשובה למרות שהוא עוסק בתורת ה' ונפגש יום-יום עם רצונו המרומם והעדין של הבורא. כיצד זה לא משפיע עליו? איך עם ישראל יכול לחיות חיים כל-כך גסים בזמן שהתורה כל-כך עדינה? התשובה לכך נוגעת לבורא עצמו - עם ישראל למד תורה ללא חיבור לקב"ה. במצב כזה, כשיש ניתוק בין התורה למקור התורה, התורה מאבדת את מקור חייה והיא אינה משפיעה על האדם.
זו כוונת הגמרא שהם לא ברכו על התורה - ודאי שהם ברכו, אך מן השפה ולחוץ. הם לא ברכו באהבה גמורה ובדבקות בקב"ה על שנתן תורה. אין כל האהבות שוות, אהבה אמיתית היא אהבה בכל הלב ובכל הנפש, כמו שנאמר "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", ואהבה כזו לקב"ה הייתה חסרה להם.
הרחבות
*חכמים נביאים ומלאכים
שֶׁשָּׁלוֹשׁ מַדְרֵגוֹת הֵם. המהר"ל מדרג כאן על פי יכולת ההשגה של הנבראים. חכמים – השגה אנושית, נביאים – אנשים בעולם הזה המקבלים מהעליונים, מלאכים – עליונים לגמרי. אמנם בהיבטים אחרים הדירוג הוא הפוך. להלן, יסביר המהר"ל מדוע ניתנה התורה לעם ישראל ולא למלאכים. מטרת התורה, היא לעזור לנו להתקדם, להתעלות ולהידבק בקב"ה. המלאכים הם מושלמים ולכן אין להם להיכן להתקדם. הם במצב סטאטי, קבוע. אנו, לעומת זאת, לא רק שאנו רחוקים מאוד מהקב"ה, יש לנו גם את היכולת להידרדר מטה מטה. אך היכולת הזו ליפול, היא גם היכולת לעלות ולהתקדם. בקשר שלנו עם הקב"ה יכולות להיות נפילות, אך גם טמון פוטנציאל לקשר חזק והדוק. ומי שאמון על הקשר הזה, הם הנביאים שמורידים אלינו את דבר ה', ממשה רבינו והלאה לאורך הדורות [להלן פרק כד]. אך מדרגת החכם עולה אף על מדרגת הנביא. מעלתו של הנביא כמוריד את 'דבר ה' העליון' לעולמנו אנו, חיסרון יש בה. חז"ל אומרים: "חכם עדיף מנביא" [בבא בתרא יב.]. המהר"ל מסביר שהנבואה אינה שייכת לנביא, ואילו התורה כן שייכת לחכם. הנביא עובד ומכין את עצמו, אך בסופו של דבר, מה שהוא מקבל זו השפעה מלמעלה. אצל החכם לעומת זאת, הכל מגיע מעבודה עצמית, כך שלבסוף התורה היא ממש חלק ממנו [דרוש לשבת תשובה]. דברים דומים אפשר לראות בדברי הרמב"ן – "אף על פי שניטלה (אחר חורבן בית המקדש) נבואת הנביאים, שהוא המראה והחזון, נבואת החכמים לא ניטלה, אלא יודעים האמת, ברוח הקודש שבקרבם" [בבא בתרא יב.]. העמל של החכם בלימוד התורה, הופך אותו לאדם שדרך החשיבה וההסתכלות שלו הן רוחניות, ומתנהלות על פי דרך התורה. כך החכם יודע מה רצון ה' גם ללא נבואה.
שאלות לדיון
מהי אותה "הָאַהֲבָה הַגְּמוּרָה וְהַדְּבֵקוּת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ"?
למה 'אהבה שתלויה בדבר - סופה להיבטל', ואילו 'אהבה שאינה תלויה בדבר - סופה להתקיים'?
הצטרף לדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
