ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
וְזָכַר ג' דְּבָרִים1 , כִּי בָּאָדָם ג' דְּבָרִים: הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ וְהַשֵּׂכֶל•*. וּבְכָל שְׁלָשְׁתָּן מְשַׁמֵּשׁ הָאָדָם בָּהֶם לְצֹרֶךְ חַיּוּתוֹ. וְאָמַר, כִּי אֵין שְׁלֵמוּת הָאָדָם בְּמַה שֶּׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָתוֹ, הֵן בְּגוּפוֹ, הֵן בְּנַפְשׁוֹ, הֵן בְּשִׂכְלוֹ.
וְזֶה, כִּי הָאֲרִי יֵשׁ לוֹ גּוּף חָזָק, כַּאֲשֶׁר נוֹדַע מֵעִנְיַן הָאֲרִי, וַהֲרֵי אֵין מְשַׁמֵּשׁ בְּכֹחַ גּוּפוֹ2 שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָתוֹ. לְכָךְ אֵין לַחְשֹׁב מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הָאָדָם בְּגוּפוֹ הוּא שְׁלֵמוּת לוֹ. שֶׁהֲרֵי בְּבַעֲלֵי חַיִּים לֹא נִמְצָא דָּבָר זֶה שֶׁיִּהְיֶה צָרִיךְ אֵלָיו.
וּכְנֶגֶד הַכֹּחַ הַנַּפְשִׁי, שֶׁהַתְּנוּעָה הִיא מִן הַנֶּפֶשׁ, עַל זֶה אָמַר שֶׁהַצְּבִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְהִירוּת הַתְּנוּעָה מְאֹד, הֲרֵי יֵשׁ לוֹ כֹּחַ זֶה בְּיוֹתֵר. וַהֲרֵי אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ בְּכֹחַ זֶה לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָתוֹ. וּלְפִיכָךְ אָמַר וְלֹא רָאִיתִי צְבִי קַיָּץ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה מְתַקֵּן מְזוֹנוֹתָיו בַּקַּיִץ, וְצָרִיךְ לָזֶה כֹּחַ הַתְּנוּעָה לְהַכְנִיס אֶת פֵּרוֹת הַקַּיִץ לַבַּיִת.
וּכְנֶגֶד הַשֵּׂכֶל אָמַר לֹא רָאִיתִי שׁוּעָל חֶנְוָנִי. כִּי הַשּׁוּעָל הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ חָכְמָה מִכָּל חַיּוֹת הַשָּׂדֶה. וְאֵין מְשַׁמֵּשׁ בְּכֹחַ זֶה לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָתוֹ, לִהְיוֹת חֶנְוָנִי בַּעַל מַשָּׂא וּמַתָּן.
פעולות האדם לקיומו הן מגרעת ולא מעלה
וְכֵיוָן שֶׁלֹּא נִמְצָא בְּבַעֲלֵי חַיִּים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֹחוֹת אֵלּוּ לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָתָן, אִם כֵּן מַה שֶּׁהָאָדָם פּוֹעֵל בְּכֹחַ גּוּפוֹ וְזֵעַת אַפּוֹ וְנוֹשֵׂא מַשָּׂא גָּדוֹל לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָתוֹ, אֵין זֶה מִצַּד שְׁלֵמוּת הָאָדָם, שֶׁהֲרֵי אֵין צָרִיךְ דָּבָר זֶה לְבַעֲלֵי חַיִּים, שֶׁהוּא3 יוֹתֵר פָּחוּת מִן הָאָדָם. וְדָבָר זֶה הִתְחַיֵּב לוֹ מִצַּד חֶטְאוֹ*. שֶׁאֵין לָאָדָם מָנוֹחַ בְּגוּפוֹ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, רָץ אַחַר פַּרְנָסָתוֹ כִּצְבִי, וּמְשַׁמֵּשׁ לְזֶה כֹּחַ נַפְשִׁי שֶׁלּוֹ, וְאֵין זֶה מִצַּד הַשְּׁלֵמוּת, שֶׁהֲרֵי לֹא נִמְצָא זֶה בְּבַעֲלֵי חַיִּים, שֶׁהֵם לְמַטָּה הֵימֶנּוּ. וְכֵן אֵין שְׁלֵמוּת הַשֵּׂכֶל שֶׁל אָדָם לְשַׁמֵּשׁ בּוֹ אֶל פַּרְנָסָתוֹ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִמְצָא שֶׁצָּרִיךְ דָּבָר זֶה הַבַּעַל חַי, שֶׁהוּא פָּחוּת מִן הָאָדָם.
____________________
רבי שמעון בן אלעזר הזכיר בדבריו 1 שלושה דברים: ארי סבל, צבי קיץ ושועל חנווני, כי באדם יש שלושה חלקים: גוף, נפש ושכל, ובשלושתם משתמש האדם לצורך קיומו. כוונת רבי שמעון לומר, כי שלושת הכוחות הללו, הגוף, הנפש והשכל, שהאדם משתמש בהם לצורך קיומו, אינם שלמותו.
רבי שמעון הוכיח זאת מבעלי החיים. כידוע, הארי הינו בעל גוף חזק, ואף על פי כן אינו משתמש בגופו 2 [בטורח וביגיעה] לצורך פרנסתו. לכן גם שימוש האדם בגופו לצורך פרנסתו אינו שלימות לו.
וכנגד החלק השני שבאדם, הנפש, שממנו כח התנועה והמהירות, הוכיח מהצבי. הצבי הוא בעל חיים מהיר התנועה, נמצא שכח הנפש מצוי בו מאד, ואף הוא אינו משתמש בכח זה לצורך פרנסתו. דבריו: לא ראיתי צבי קיץ, כלומר צבי שמכין מזונותיו בקיץ. אף שיש לו יכולת התנועה לא ראיתיו מכניס את פירות הקיץ לביתו.
כנגד הכח השלישי שבאדם, השכל, אמר: לא ראיתי שועל חנווני. השועל חכם יותר מכל שאר בעלי החיים ואינו משתמש בחכמתו לצורך פרנסתו להיות חנווני ועוסק במשא ומתן.
כיון שבעלי החיים אינם משתמשים בכוחות אלו לצורך פרנסתם, אם כן מה שהאדם עושה בכוח גופו ובזיעת אפיו ונושא משאות כבדים לצורך פרנסתו, אין מלאכה זו שלמותו, שהרי בעלי החיים הפחותים מהאדם אינם נזקקים לכך, מכאן שהאדם נאלץ לעשות זאת מחמת חטאו. וכן המציאות שאין לאדם מנוחה ביום ובלילה ורץ כצבי אחר פרנסתו, ומשתמש בכוחותיו הנפשיים לצורך זה, אין זה מפני שלמותו, שהרי 3 בעלי החיים הפחותים ממנו אינם עושים כך. וכן כוחותיו השכליים של האדם לא נועדו כדי שישמשו אותו לצורך פרנסתו, שהרי לא מצאנו שבעל החיים הנחות מהאדם עושה כן.
[וְהַשֵּׂכֶל – השכל כאן אינו השכל האלוהי, דהיינו הנשמה, אלא השכל החושב.
ביאורים
אחד מהדברים שניתן לומר עליהם שהם עומדים במרכז עיסוקם של בני האדם בעולם הוא הפרנסה . הפרנסה 'גוזלת' נתח נכבד מאד מזמנו של האדם, מחשיבותו ומהתעניינותו. במקומות רבים הפרנסה ממש כובלת את בני האדם. מעסיקים הנחשבים 'מצליחים' הם מעסיקים שיודעים איך לגרום לעובדים להרגיש שהעבודה היא המהות שלהם, הם עושים זאת במגוון שיטות – מחלקים להם ולבני משפחתם מתנות, דואגים להם לחופשות, דורשים זמינות גבוהה לעבודה, ובלבד שיהפכו להיות חלק ממקום העבודה. כך זוכה המעסיק לקבל פועלים המשקיעים את כל מהותם, כוחם, מחשבתם, רגשותיהם ומרצם במקום העבודה, הם מתרגלים למחשבה שהמימוש העצמי האמיתי שלהם בא דווקא מתוך מקום העבודה וזוהי כל מהותם. שעבוד האדם לפרנסה יכול לכלול את כל כוחות נפשו של האדם, את גופו, את נפשו ואת שכלו, וכולל גם את כל סוגי העבודות – אלה הדורשות כוח גופני רב, אלה הדורשות כוח נפשי כזריזות וכדו' ואלה הדורשות חשיבה מרובה.
רוב בני האדם אינם שמים לב. הם אינם עוצרים לרגע ושואלים את עצמם אם כל השעבוד הזה נכון. האם הפרנסה היא באמת מרכז החיים? האם סביב הפרנסה והשגתה הם אינם מאבדים את המקום האמיתי בו הם אמורים להיות? מהי התכלית האמיתית של הכוחות שנתן הקב"ה באדם?
המהר"ל מציע לנו לעצור. לחשוב לרגע ולבדוק אם המרוץ הזה כדאי, אם כדאי לנתב את כל הכישרונות, את החלומות והתכניות לעבר הפרנסה. לשם כך הוא עורך בדיקה. מציץ אל עבר בעלי החיים החיים ומתפרנסים על פי הטבע הטבוע בהם, מבלי שיצטרכו לשעבד לכך את מיטב כישרונותיהם ומרכז עיסוקם. מכאן הוא לומד שהעיסוק הרב בפרנסה הוא אילוץ שבא כתוצאה מהחטא, ושלכישרונות המיוחדים של האדם יש ייעוד אחר. הפיכת הפרנסה לעיקרית והעמדתה במרכז הם מוטעים. צריך לבדוק היטב מה הם היעדים המתאימים לנפש האדם, ורק מתוך העיסוק בהם לתת לפרנסה את מקומה הנכון. ביעדים אלו יעסוק המהר"ל בהמשך.
הרחבות
*שלושת מרכיבי האישיות
הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ וְהַשֵּׂכֶל . המהר"ל מלמדנו כאן עיקרון יסודי – האישיות שלנו מורכבת ממכלול של שלושה תחומים: א. המעשים של הגוף. ב. מצבנו הנפשי והרגשות שלנו. ג. הידיעות והמחשבות שלנו. וכן כתב הרב קוק : "אין לנו השלמה יותר נאה בבריאה כהשלמת האדם בכל כוחותיו אל שלמות המעשים, המידות והמושכלות" ('עין איה' ברכות א, עח; ועיין עוד שם, לג). כמו כן ניתן לראות בעיקרון זה בסיס לכל ספר 'מסילת ישרים': במידות הראשונות הרמח"ל עוסק בתיקון המעשים (זהירות, זריזות ונקיות), באמצעיות הוא עוסק בתיקון החלק הרגשי-מידותי (פרישות, טהרה וחסידות) ובאחרונות הוא עוסק בתיקון המחשבות (ענווה, יראת חטא וקדושה).
*הסיוע של הקב"ה לפי עמל האדם
הִתְחַיֵּב לוֹ מִצַּד חֶטְאוֹ . אין מדובר כאן בעונש. כוונת המהר"ל להנהגה מיוחדת של הקב"ה – נתינת סיוע לאדם בהתאם למעשיו. הקב"ה עוזר הרבה לאדם כדי שיצליח בקיום המצוות, אולם סיוע זה תלוי בקרבת האדם אליו. בדרך זו כתב הרמב"ם : "מאחר שנודע שמתן שכרן של מצות היא חיי העולם הבא... והנקמה שנוקמים מן הרשעים היא הכרת... מהו זה שכתוב בכל התורה כולה 'אם תשמעו יגיע לכם כך' וכל אותן הדברים בעולם הזה?... הבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה... וכן הודיענו בתורה שאם נעזוב התורה... מביא עליהם כל הרעות המונעים אותן מלקנות העולם הבא כדי שיאבדו ברשעם" [הלכות תשובה ט א].
שאלות לדיון
המהר"ל מחלק את האדם לשלושה חלקים, גוף נפש ושכל. כיצד הם משפיעים זה על זה?
לאור דברי המהר"ל, מה צריכה להיות פסגת שאיפותיו של האדם? האם אצל כולם זה אותו דבר?
הצטרף לדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
