ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מרים בת חסן אברהם ימימה
וְאִם יֹאמַר הָאָדָם, לָמָּה נוֹתֵן הַסֵּדֶר הַשִּׂכְלִי שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם אֵלּוּ הַמִּצְווֹת? בְּוַדַּאי מִצְווֹת שֶׁנֵּדַע טַעֲמָם, כְּמוֹ מִצְוַת צְדָקָה וּתְפִלָּה וּמִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם וְהַרְחָקַת גְּנֵבָה וּגְזֵלָה, דָּבָר זֶה יֵשׁ לוֹמַר כִּי רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מְיֻחָד בְּמַעֲשִׂים אֵלּוּ, כִּי הֵם רְאוּיִים לָאָדָם. אֲבָל הַמִּצְווֹת שֶׁאֵין טַעֲמָם יָדוּעַ וְנִגְלֶה, הֲלֹא הֵם יְדוּעִים לְמֹשֶׁה וְלִשְׁאָר חֲכָמִים לְפִי מַעֲלָתָם וּמַדְרֵגָתָם, עַד שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת הֵם לְפִי סֵדֶר הַשִּׂכְלִי, רְאוּיִים לָאָדָם*, וּלְכָךְ הֵם מְזַכִּים וּמְצָרְפִים אֶת נַפְשׁוֹ, עַד שֶׁהִיא צְרוּפָה וְזַכָּה.
סיכום הפרק. המצוות שכל אלוקי ואינם טבע
וְהִתְבָּאֵר לְךָ בֵּרוּר הַדְּבָרִים, מַה שֶּׁאָמַר כִּי לֹא הַמֵּת מְטַמֵּא וְהַפָּרָה מְטַהֵר טְמֵאִים. כְּלוֹמַר שֶׁאֵין זֶה דָּבָר טִבְעִי לַמֵּת שֶׁהוּא מְטַמֵּא, וְדָבָר טִבְעִי לְמֵי הַנִּדָּה שֶׁהוּא מְטַהֵר. רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָקַק וְסִדֵּר לָאָדָם מַעֲשָׂיו כְּפִי מַה שֶּׁחִיֵּב הַשֵּׂכֶל, שֶׁכָּךְ יִקַּח לְטָהֳרָתוֹ, אֲבָל אֵינוֹ דָּבָר טִבְעִי, רַק הַכֹּל שֵׂכֶל אֱלֹהִי. וְאֶל הָאָדָם הוּא חֹק וּגְזֵרָה, כַּאֲשֶׁר אֵינוֹ עוֹמֵד עַל טַעַם הַמִּצְוָה, שֶׁהוּא שֵׂכֶל אֱלֹהִי. וְכָךְ הֵם כָּל הַמִּצְווֹת, שֶׁהֵם שֵׂכֶל אֱלֹהִי, וְלֹא שֵׂכֶל אָדָם. וּלְפִיכָךְ הָאָדָם אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ נֶפֶשׁ אֱלֹהִית, וְהִיא עוֹמֶדֶת בַּחֹמֶר, עַל יְדֵי מִצְווֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת הָאֱלֹהִיּוֹת, כַּאֲשֶׁר הוּא דָּבֵק בָּהֶם וְעוֹשֶׂה אוֹתָם, הוּא דָּבֵק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמוֹצִיאִים אֶת נַפְשׁוֹ מִן הַטֶּבַע. וְאַף שֶׁלֹּא יֵדַע טַעַם הַמִּצְוָה, הֲלֹא כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה הַמִּצְוָה וְדָבֵק בַּמִּצְוָה, שֶׁהוּא הַשֵּׂכֶל אֱלֹהִי, נִדְבָּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהָבֵן הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְדַי בָּזֶה.
___________________________________
אם ישאל האדם, מה הטעם שגזר הקב"ה על האדם לקיים מצוות אלו? יש מצוות שעליהן יוכל האדם לתת הסבר כמו מצות צדקה, תפילה, כיבוד אב ואם ואיסור גניבה וגזילה. בודאי מעשים אלו ראויים הם שינהג האדם על פיהם, אבל המצוות שאין טעמן מובן להמון העם, בודאי טעמן ידוע למשה רבנו ולחכמים לפי מעלתם. הכלל הוא שכל המצוות נובעות מהרצון האלוקי, בקיומן דבק המקיים בקב"ה ומתרחק מהגשמי.
התבארו הדברים באופן ברור. כוונת חז"ל באמרם: לא המת מטמא ולא אפר הפרה מטהר את הטמאים. שאין זה דבר הפועל על פי חוקי הטבע הפשוטים, אלא שכך גזרה החכמה האלוקית. זהו חוק אלוקי שהאדם צריך לעשות מעשים אלו כדי שיטהר מטומאתו. כל הדברים הללו אינם מובנים לשכל האנושי מפני שהם נובעים מהשכל האלוקי. האדם שיש לו נשמה אלוקית שמוטבעת בגוף החומרי, כשמקיים את המצוות האלוקיות הוא דבק בהן ודבק בקב"ה, ועל ידי כך הוא נותן לנשמתו את מזונה ומוציאה מהדבקות בגשמי. ואף אם אין האדם יודע טעם המצווה אין זה משנה מאומה ביחס לתוצאה של דבקות בקב"ה. העיקר הוא קיום המצווה וציות לצו האלוקי. עליך להבין דברים אלו, ודי במה שביארנו.
ביאורים
ראינו עד כה שהמצוות מגיעות מתוך מבט רחב ואינסופי, ואינן מתיישבות כראוי בשכלו של האדם. אמנם למצוות מסוימות כמו צדקה ותפילה יש טעם ברור ופשוט, וכל בן דעת מבין איך על ידי קיומן הוא נעשה מקודש יותר, אך מצוות רבות כמו חזיר וכדומה אינן מובנות בשכל אנושי פשוט.
כפי שכבר ראינו ישנו סדר והיגיון פנימי מאחורי כל המצוות. סדר זה הוא עמוק וקשה להשגה אנושית, מפאת יכולת השגתם הקטנה והמוגבלת של בני האדם. כל זה נכון אמנם ביחס לאנשים פשוטים שלא הזדככו מספיק ואינם דבקים בה' בצורה אמיתית, אבל באמת ישנה יכולת השגה גבוהה יותר. אנשים צדיקים וקדושים אשר זיככו עצמם כראוי והם דבקים בה' יכולים להתקדם ולהבין יותר ויותר את עניין המצוות.
מדרגה זו הייתה, למשל, למשה רבנו עליו השלום. אדון הנביאים בקדושתו וברוממותו השיג והבין הרבה מעבר למה שמשיג כל בן אנוש רגיל, וזאת מחמת זיכוכו ודבקותו בה', ובזכות הבנתו את הסדר בו מנהיג הקב"ה את העולם.
סדר פנימי זה העומד מאחורי המצוות מרומם את האדם, ומאפשר לו להתפתח ולהידבק בשכינה. אולם כאשר חורג האדם מסדר המצוות או חלילה עובר עבירות, הוא פוגם בסדר ובקשר עם בורא העולם, ובכך הוא מונע מעצמו את היכולת להגשים בחייו את המטרה שלשמה הוא נברא.
הרחבות
* הטעמים השכליים למצוות
אֲבָל הַמִּצְווֹת שֶׁאֵין טַעֲמָם יָדוּעַ וְנִגְלֶה, הֲלֹא הֵם יְדוּעִים לְמֹשֶׁה... עַד שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת הֵם לְפִי סֵדֶר הַשִּׂכְלִי, רְאוּיִים לָאָדָם.לכל מצווה יש טעם וגם אם הוא אינו הסיבה לקיום המצווה אלא עצם גזירת המלך, יש בלימודו תועלת. לימוד טעמי המצוות משפיע על האדם בשני מישורים:
א. הטעם נותן למצווה משמעות שכלית או רגשית המניעה את האדם לקיימה, כפי שכתב הרב קוק: "בעל הנשמה הגדולה, תיכף כשהוא עוסק במצווה, נשמתו ממנו שואלת מה היא תכליתה של המצווה, איך היא פועלת לטובה, באיזה אופן אפשר לקשור אותה עם הדעת ועם הרגש. את התשובה, זהו רצון ה', איננה מקבלת לביאור האחרון... ושמחת המצווה ימצא תמיד לפי ערך הטעם והדעת שימצא במצווה" [שמונה קבצים א ת, עיין בהרחבות לתחילת פרק ו].
ב. טעמי המצוות כוללים בתוכם יסודות רוחניים, שגם לולא היו מוסיפים נופך חדש למצווה - הם מעיקרי אמונתנו. כגון: "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: זרעו שש והשמיטו שבע, כדי שתדעו שהארץ שלי היא" [סנהדרין לט.]. כמו במאכל טוב, הטעם משאיר רושם גם לאחר האכילה, וכמו כן השפעת הטעם גדילה כשמודעים לקיומו.
שאלות לדיון
האם יש הבדל בין מצוות שאנו מבינים את טעמן למצוות שאין אנו מבינים את טעמן?
לאור דברי המהר"ל, כיצד אנו צריכים להתייחס למצוות שאיננו מבינים את טעמן?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
