ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אודליה נחמה בת מיכל
ריבוי המצוות הוא לטובת עם ישראל
הַמִּצְווֹת שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְיִשְׂרָאֵל, יֵשׁ לִשְׁאֹל עֲלֵיהֶם, אִם רִבּוּי הַמִּצְווֹת לְטוֹב לָהֶם, כְּמַשְׁמָעוּת פְּשַׁט הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר(ע"פ דברים ו, כד-כה) : וַיְצַוֵּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לַעֲשׂוֹת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה… לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים… וּצְדָקָה וגו'. וְעִם כִּי יֵשׁ לוֹמַר שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּרִבּוּי הַמִּצְווֹת, רַק שֶׁהַמִּצְווֹת הֵם לְטוֹב אֶל הָאָדָם, שֶׁבְּקִיּוּם הַמִּצְוָה זוֹכֶה לַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים. מִכָּל מָקוֹם, כָּךְ מוֹכִיחַ פְּשַׁט הַמַּאֲמָר הַמְפֻרְסָם(מכות כג, ב) : אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר(ישעיהו מב, כא) : ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר*.
לכאורה, עדיף מעט מצוות כדי שיקל לקיים כולם ולזכות בשלימות
וּמֵעַתָּה יֵשׁ לִשְׁאֹל כִּי אֵיךְ יֹאמַר שֶׁה' חָפֵץ לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לְכָךְ הִרְבָּה לָהֶם מִצְווֹת, וְדָבָר זֶה נֶגֶד הַשֵּׂכֶל, שֶׁהָיָה לוֹ לְמַעֵט בְּמִצְווֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה צָרִיךְ לִשְׁמֹר הַרְבֵּה מִצְווֹת, וְאָז הָיָה זוֹכֶה לָעוֹלָם הַבָּא עַל יְדֵי מִעוּט מִצְווֹת, מִמַּה שֶּׁהוּא מוֹסִיף לָהֶם מִצְווֹת שֶׁאָז אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כָּל כָּךְ לָעוֹלָם הַבָּא1.
___________________________________
יש לברר האם ריבוי המצוות הוא טוב לישראל. כך ניתן להבין מפשט הכתוב: ויצוינו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלוקינו לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה. וצדקה תהיה לנו. אמנם אין הוכחה מוחלטת מפסוק זה, מכיון שהפסוק לא עסק בשאלת ריבוי המצוות, וניתן לומר שכוונת הפסוק שבקיום המצוות יזכו לחיי העולם הבא, אף שריבוי המצוות אינו טוב להם. אולם ניתן להוכיח, שריבוי המצוות הוא טוב לישראל, מהמאמר המפורסם במסכת מכות: רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
לאור דברים אלו יש לשאול, כיצד יתכן לומר שמכיון שה' חפץ לזכות את ישראל לכן הרבה להם תורה ומצוות, הרי עדיף לישראל שיתן להם מעט מצוות ובהן יהיו זוכים לחיי העולם הבא, מאשר שיתן להם מצוות רבות 1ואז יתכנו גם כשלונות ולא יזכו בעולם הבא.
ביאורים
לאחר שבפרקים הקודמים עסק המהר"ל בתפקידם של המצוות, ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, עובר המהר"ל בפרקנו לעסוק בכמות הרבה של המצוות.
מדוע ה' הִרְבָּה מצוות לעם ישראל, הרי לכאורה כך קשה יותר להצליח לקיים את כולן בשלמות?
אחד ההסברים האפשריים הוא שבאמת המצוות לא באו בהכרח להועיל לישראל, אלא הקב"ה דורש מעם ישראל לקיימן והם צריכים לעבוד את הקב"ה בצורה מלאה למרות הקשיים. הגויים מצווים במעט מצוות, שבע מצוות בני נח בלבד, כיוון שהם לא עבדי ה'. לעומת זאת ישראל הם עבדי ה' ואפילו נקראים "בנים למקום", וממילא הוא דורש מאיתם יותר.
הסבר דומה לכך אמרו הנוצרים, בשעה שבאו לבטל את המצוות המעשיות. את ישראל אלוהים שונא, הם אמרו, ולכן הוא דורש מהם הרבה כדי להעניש אותם, אבל אותנו הוא אוהב ולכן הוא ויתר לנו על כמעט כל הדרישות שלו.
לעומת הסברים אלו באה דרשת חז"ל ואומרת את ההיפך הגמור: ה' הִרְבָּה מצוות לישראל כדי לזכות אותם. כיצד? איזו זכות יש בריבוי מצוות? הלוא אם ה' רוצה לתת לנו שכר רב לעולם הבא הוא יכול לתת לנו שכר רב גם על מעט מצוות. יתר על כן, באותה מידה שישראל יכולים לזכות לשכר רב על ידי ריבוי המצוות, הם גם עלולים חס וחלילה להיכשל ועל ידי כך להתחייב בעונש. בהמשך הפרק נראה את ההסברים שמעמיד המהר"ל כנגד קשיים אלה.
הרחבות
*היחס בין תורה שבכתב ותורה שבעל פה
אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא וכו'. נהגו ישראל לומר אמרה זו של רבי חנניא בסיום כל לימוד תורה. מדוע?
הרב צבי יהודה קוק אומר שיש הקבלה מדויקת בין מילותיו של רבי חנניא לפסוק: רבי חנניא אומר: 'רצה', והפסוק אומר: 'חפץ', וכן הלאה: 'הקב"ה - ה'', 'לזכות' - 'למען צדקו' (-לצדק את ישראל), 'הרבה' - 'יגדיל', 'תורה ומצוות' - 'תורה'. הרצי"ה מסביר כי אנו רואים כאן שוני בין הניסוח של תורה שבכתב לניסוח של תורה שבעל פה. בתורה שבכתב אנו נפגשים במושגים כוללים ועמוקים, לעומת התורה שבעל פה, בה אנו נפגשים במושגים מפורטים הקלים יותר להבנה. לדוגמה, הפסוק משתמש בשם הוי"ה, ולעומת זאת רבי חנניא משתמש בכינוי של חז"ל – 'הקדוש ברוך הוא' (שם זה רומז לדרך שבה אנו פוגשים את הקב"ה: כ'קדוש' – עליון ונבדל מבני האדם, וכ'ברוך' – המשפיע ברכה לעולם).
מדברים אלו אנו לומדים שלמרות שאנו נפגשים בהבדל קיצוני בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, הבדל איננו פירוד . רבי חנניא מחדש חידוש ומקשר אותו לכתובים – "שנאמר". כלומר, כל מה שאמרתי מחובר לתורה שבכתב. אמנם ישנו ניסוח שונה לפי צורך ההסברה, אולם הוא נאמן לכתובים.
מנהג ישראל זה, מבטא את הקשר המוחלט שבין הלימוד האישי של כל אחד מאיתנו למקור – התורה שבכתב [שיחות הרצי"ה, דברים עמ' 107].
שאלות לדיון
האם היינו מעדיפים להיות מצווים רק במצווה אחת, או בכל תרי"ג המצוות?
האם חיים עם הרבה משימות טובים יותר מחיים עם מעט משימות? מהם חיים טובים?
השתתפו עכשיו בדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות:
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
