ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מנחם מנדל בן חנה רות
וְהוֹסִיף עוֹד לִשְׁאֹל. אִם כֵּן לָמָה אֵין הַתִּינוֹק יוֹצֵא מָהוּל, אַחַר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ בַּמִּילָה, וְאֵינוֹ רוֹצֶה כְּלָל בָּעָרְלָה? כִּי עֲדַיִן חָשַׁב, אַף כִּי פֹּעַל הָאָדָם הוּא יוֹתֵר בְּמַעֲלָה, בְּמַה שֶּׁהוּא פֹּעַל הָאָדָם בַּעַל שֵׂכֶל, מִכָּל מָקוֹם, אֵין לוֹמַר שֶׁפֹּעַל הַטֶּבַע הוּא בְּחִסָּרוֹן. וְאִם הָיָה חָפֵץ בַּמִּילָה וְהָעָרְלָה הִיא רַע, אִם כֵּן לָמָּה לֹא הִשְׁלִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַטֶּבַע, וְיָצָא הַתִּינוֹק מִמְּעֵי אִמּוֹ מָהוּל? וְדָבָר זֶה לֹא יַסְפִּיק הַתְּשׁוּבָה מִן הַחִטִּים, שֶׁאַף כִּי הַגְּלֻסְקָא פֹּעַל בַּעַל שֵׂכֶל יוֹתֵר נִבְחָר, מִכָּל מָקוֹם, גַּם הַשִּׁבֳּלִים שֶׁהֵם מַעֲשֵׂה הַטֶּבַע טוֹבִים, רַק שֶׁפֹּעַל בַּעַל הַשֵּׂכֶל יוֹתֵר מְשֻׁבָּח, אֲבָל אֵין לוֹמַר שֶׁפֹּעַל הַטֶּבַע הוּא חָסֵר. וְעַל זֶה הֵשִׁיב, כִּי בְּוַדַּאי פֹּעַל הַטֶּבַע הוּא חָסֵר גַּם כֵּן, כְּמוֹ שֶׁתִּרְאֶה, כִּי הַתִּינוֹק יוֹצֵא עִם הַטִבּוּר וְהָאֵם צְרִיכָה לְחָתְכוֹ, עַד שֶׁתִּרְאֶה מִזֶּה כִּי הַטֶּבַע אֵין בּוֹ הַשְׁלָמָה. וְאִם כֵּן אֵין זֶה קַשְׁיָא מַה שֶּׁיּוֹצֵא הַתִּינוֹק עִם הָעָרְלָה. כִּי אֵין פֹּעַל הַטֶּבַע בִּשְׁלֵמוּת. כִּי אִלּוּ הָיָה פֹּעַל הַטֶּבַע בִּשְׁלֵמוּת, לֹא הָיָה בְּמַעֲשֵׂה הַטֶּבַע שִׁנּוּי1 . שֶׁהַדְּבָרִים אֲשֶׁר בָּהֶם הַשְּׁלֵמוּת אֵין שִׁנּוּי בָּהֶם. אֲבָל אֵין בּוֹ הַשְׁלָמָה, בִּפְרָט אֶל הָאָדָם הַשִּׂכְלִי, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲלָה עַל הַטֶּבַע מִצַּד הַשֵּׂכֶל.
עולם הטבע אינו שלם ביחס למדרגת האדם
וּבַמִּדְרָשׁ עוֹד (ב"ר יא, ו): כָּל מַעֲשֵׂה שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית צְרִיכִים עֲשִׂיָּה אַחֶרֶת*, כְּגוֹן חִטִּים צְרִיכִים לִטְחֹן. הַחַרְדָּל צָרִיךְ לְהַמְתִּיק. הַתֻּרְמוּס צָרִיךְ לְהַמְתִּיק, עַד כָּאן. וְכָל זֶה מִפְּנֵי כִּי אֵין פֹּעַל הַטֶּבַע בַּעַל הַשְׁלָמָה בְּעַצְמוֹ אֶל הָאָדָם2 , שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשֵּׂכֶל שֶׁהוּא עַל הַטֶּבַע, וְזֶהוּ מַדְרֵגַת הַטֶּבַע כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וּלְפִיכָךְ כָּל אֲשֶׁר נִבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית אֵין הַשְׁלָמָה בּוֹ אֶל הָאָדָם. וּלְכָךְ, אֵין זֶה שְׁאֵלָה אִם נִבְרָא הַתִּינוֹק בְּלֹא מִילָה, שֶׁזֶּה שַׁיָּךְ אֶל פֹּעַל הַטֶּבַע בְּמַה שֶּׁהוּא פֹּעַל חָסֵר, וְאֵינוֹ בְּמַדְרֵגַת הַהַשְׁלָמָה אֶל הָאָדָם הַשִּׂכְלִי. וְאִלּוּ נִבְרָא הָאָדָם בִּשְׁלֵמוּת כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ, אִם כֵּן הָיָה הָאָדָם טִבְעִי בִּלְבַד. וּלְכָךְ נִתְּנָה לוֹ הַמִּילָה, שֶׁהִיא הַשְׁלָמָתוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, כִּי כָּל הַשְׁלָמַת הָאָדָם עַל הַטֶּבַע, לָכֵן הַמִּילָה, שֶׁהִיא הַשְׁלָמָתוֹ וְהִיא עַל הַטֶּבַע, שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה.
החסרון בעולם הטבע אינו חסרון במעשה הקב"ה, אלא נעשה ברצונו ובחוכמתו
וְאַל תֹּאמַר כִּי יִהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם בְּפֹעַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דֹּפִי, אֵין זֶה כָּךְ. רַק הַכֹּל הוּא בְּחָכְמָה לְפִי אֲשֶׁר רָאוּי לָעוֹלָם, אֲשֶׁר יֵשׁ בּוֹ הֲוָיָה וְהֶפְסֵד3 , אֲשֶׁר אֵינוֹ בַּעַל הַשְׁלָמָה4 , וּבִפְרָט אֶל הָאָדָם הַשִּׂכְלִי5 . שֶׁהַשִּׂכְלִי הוּא עַל הַטֶּבַע, וּלְכָךְ אֶל הָאָדָם אֵין הַטֶּבַע בַּעַל הַשְׁלָמָה, כִּי צָרִיךְ לְתַקֵּן מְזוֹנוֹת שֶׁלּוֹ. הַחִטִּים לִטְחֹן וְהַטַּבּוּר לַחְתֹּךְ וְהָעָרְלָה לַמִּילָה.
___________________________________
הוסיף טורנסרופוס לשאול: אם כן, למה אין התינוק יוצא מהול, אם אין הקב"ה רוצה במציאותה של הערלה צריך היה לברוא את האדם ללא הערלה? גם לאחר דבריו הקודמים של רבי עקיבא, שמעשה האדם מעולים ממעשה הטבע, עדיין חשב טורנוסרופוס שאין לומר שבטבע נוצרו דברים שליליים. לכן אם הערלה היא דבר רע, היה צריך הקב"ה לברוא את האדם מהול בלא ערלה. כאן לא תספיק הדוגמה שהביא רבי עקיבא מהחיטים, כי אף שהעוגיה היא דבר מושלם יותר מהחיטים, לפי שהיא מעשה אדם בעל שכל, מכל מקום גם השיבולים, שנוצרו בטבע, הן דבר טוב רק שאינו מושלם, אבל אין לומר שהטבע יוצר דברים שהם בעלי חסרון. על זה השיב לו רבי עקיבא שהטבע יוצר דברים בעלי חסרון, כמו שאנו רואים בלידה, שהתינוק יוצא עם חבל הטבור ויש צורך לנתק את חבל הטבור, מכאן אנו למדים שהטבע יוצר דברים שהם בעלי חסרונות. בדומה לזה יוצא התינוק עם הערלה כי מעשה הטבע אינו שלם. אם מעשי הטבע היו שלמים 1 לא היה מקום לשנות אותם, כי הדבר השלם אינו צריך שינוי. אבל מעשה הטבע, בפרט ביחס לאדם השכלי, אינו מעשה שלם.
עוד מצאנו במדרש: כל מעשה ששת ימי בראשית צריכים עשייה אחרת, כגון חטים צריכים לטחון, החרדל צריך להמתיק, התורמוס צריך להמתיק, עד כאן. התיקון שצריך האדם לעשות לאותם הגידולים, שהם יצירת הטבע, נובעים מכך שאין מעשי הטבע שלמים דיים עבור האדם שהוא רוחני והוא מעל הטבע, לכן כל מה שנברא בששת ימי בראשית אינו דבר שלם 2 עבור האדם. משום כך גם השאלה למה נברא התינוק כשאינו מהול אינה שאלה, שהרי הערלה היא מעשה הטבע, שהוא מעשה חסר ביחס לאדם. אילו יצא הולד ממעי אמו כשהוא מהול, היתה המילה פועל הטבע והיתה שייכת לעולם החומרי, ואז היה האדם חסר. לכן ניתנה לו המילה, שהיא השלמתו, ביום השמיני, מאחר שכל השלמת האדם היא בדברים שהם מעל הטבע. לכן המילה, שהיא משלימה את האדם, היא מעל העולם החומרי ושקולה כנגד כל התורה.
מהדברים שנאמרו למעלה אין להסיק חלילה שיש דופי במעשה הקב"ה. הבריאה נבראה בחכמה נפלאה, באופן המתאים לתכונתו של העולם. בעולם יש 3 לידה ומוות, כי העולם 4 אינו מושלם, 5 ובודאי ביחס לאדם הרוחני עולם הטבע אינו מושלם. הרוחני הוא מעל הטבע ולכן הטבע ביחס לאדם אינו שלם. משום כך צריך האדם לתקן את מזונותיו, לטחון את החיטים, לחתוך את הטבור ולהסיר את הערלה במילה.
ביאורים
טורנוסרופוס, בעל התפיסה הגויית על אלוהים, עדיין אינו מבין את תפיסת היהדות על הבריאה. אם שלמות האדם היא תינוק ללא ערלה, מדוע הקב"ה בעצמו לא מוליד תינוק מהול?! הוא עדיין שקוע בהבנה שלא ייתכן שהאלוהים המושלם יברא דבר שאינו מושלם, ולכן מסיק מהעובדה שהתינוק נולד בלתי מהול שאין זה רצון הבורא שנמול את הילדים.
רבי עקיבא משיב לו שתי תשובות (בתשובה השנייה נדון מחר);
ישנם דברים בעולם שבהם איננו מסתפקים במה שקיים אלא מוכרחים לשנות. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא גם כן מהתינוק. התינוק נולד מחובר אל אימו בחבל הטבור. חבל זה היה צינור החיים שלו בעודו במעי אימו, אך כשהוא יוצא לאוויר העולם אסור לו להישאר עם חבל הטבור, דבר זה יוביל למיתתו. אנו חייבים לחתוך את החבל כדי לאפשר לו להתחיל לנשום בכוחות עצמו. במקרה זה יודה טורנוסרופוס שאי אפשר להיתמם ולומר שאין לנו להתערב בעניין ולשנות את עולמו של הקב"ה, שהרי אם לא – תינוקות ימותו ולא יהיו חיים. ומכאן לכל החיים כולם. אין זו כפירה לומר שהקב"ה ברא בריאה חסרה. ההפך הוא הנכון. עצם העובדה שהבריאה אינה הבורא מחייבת אותנו להבין שיש בה חיסרון. רק הבורא הוא בעל שלמות ללא דופי. לכן על האדם הוטלה משימה כפולה:
א. לתקן את העולם החסר (כמו לנתק את חבל הטבור כדי שיתאפשרו חיים).
ב. להתאים את העולם למדרגתו האנושית (כמו להכין לחם מזין מחיטים).
זו הסיבה לכך שמצוות המילה כה חשובה ביהדות. היא מבטאת יותר מכל את היכולת ואת האחריות המוטלות על האדם לשכלל את כל מעשה הבריאה, וממילא גם את החובה המוסרית לתקן את עצמו.
הרחבות
*העולם נברא חסר
כָּל מַעֲשֵׂה שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית צְרִיכִים עֲשִׂיָּה אַחֶרֶת. משמעות הדברים היא שעולמנו חסר ועל האדם להוציא את הכוח הגנוז בו לפועל ולהשלים אותו. כסיוע לדבריו מביא המהר"ל מדרש מבראשית רבה: "שכל מעשה ששת ימי בראשית צריכים עשייה אחרת כגון חטים צריכין לטחון, החרדל צריך להמתיק, התורמוס צריך להמתיק" [לך לך, מב, ג]. מכאן שהבריאה עצמה נבראה חסרה מראשית הוותה. (להרחבה נוספת עיין בענף יוסף שם).
בדומה לכך כתב הרמח"ל שהסיבה שהבריאה נבראה חסרה היא כדי שהאדם יוכל להתקרב לקב"ה: "על כן גזר וסידר שיבראו עניני שלמות ועניני חסרון, ותברא בריה שיהיה בה האפשרות לשני העניינים בשווה, ויותנו לבריה הזאת אמצעיים שעל ידם תקנה לעצמה את השלמויות ותעדיר ממנה את החסרונות, ואז יקרא שנדמית במה שהיה אפשר לה לבוראה, ותהיה ראויה לדבק בו וליהנות בטובו" [דרך ה', א, ב]. לפי דבריו, הדרך לדבוק בקב"ה היא באמצעות תיקון החסרונות המצויים בעולם.
שאלות לדיון
למה צריך ר' עקיבא להתעמת עם טורונסרופוס הרשע?
איך העולם היה נראה אילו הכל היה נברא בשלמות, ולא היה לנו מה לתקן?
הצטרף לדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
