ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ליאת בת תמר
וְיֵרָאֶה שֶׁשְּׁמוֹ1 מוֹרֶה עַל דָּבָר הָעַצְמִי לוֹ2*, שֶׁהוּא מְיֻחָד בּוֹ הָאָדָם מִכֹּל. וְזֶה שֶׁהוּא נִקְרָא אָדָם עַל שֶׁהוּא עָפָר מִן הָאֲדָמָה*. וְעַתָּה יֵשׁ לִשְׁאֹל, וְכִי כָּל שְׁאָר הַנִּמְצָאִים אֵינָם מִן הָאֲדָמָה, שֶׁיִּקָּרֵא הָאָדָם בְּיִחוּד בְּשֵׁם אָדָם עַל שֵׁם שֶׁנִּבְרָא מִן הָאֲדָמָה? אֲבָל עִנְיַן הָאָדָם מִתְיַחֵס בְּיוֹתֵר אֶל הָאֲדָמָה. וְזֶה, כִּי הָאֲדָמָה הִיא מְיֻחֶדֶת בָּזֶה שֶׁהִיא בְּכֹחַ וְיֵשׁ בָּהּ יְצִיאָה לַפֹּעַל, כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יוֹצְאִים מִמֶּנָּה, צְמָחִים וְאִילָנוֹת וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים, וְהִיא בְּכֹחַ לְכָל זֶה. וְזֶהוּ עִנְיַן הָאָדָם שֶׁהוּא בְּכֹחַ, וְיוֹצֵא שְׁלֵמוּתוֹ אֶל הַפֹּעַל. וּלְפִיכָךְ שְׁמוֹ רָאוּי לוֹ, שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁתַּתֵּף עִם הָאֲדָמָה, שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת לָצֵאת מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, בְּפֵרוֹת וּצְמָחִים וְכָל אֲשֶׁר שַׁיָּךְ אֵלֶיהָ. וְכֵן הוּא הָאָדָם יוֹצֵא כֹּחוֹ אֶל הַפֹּעַל.
השוואת האדם לאדמה גם ב"יבול" – הפרי
וּלְכָךְ שְׁלֵמוּת הָאָדָם נִקְרָא גַּם כֵּן בְּשֵׁם פְּרִי, וּכְדִכְתִיב בַּקְּרָא(ישעיה ג, י) : אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ. הֲרֵי שֶׁהַזְּכוּת וְהַשְּׁלֵמוּת יִקָּרֵא פְּרִי, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין(מ, א) . וּבְפֶרֶק עֶגְלָה עֲרוּפָה(סוטה מו, ב) : וְהוֹרִידוּ אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן(דברים כא, ד) . אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן שָׁאוּל: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה הֲבֵא עֶגְלָה בַּנַּחַל? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא דָּבָר שֶׁלֹּא עָשָׂה פֵּרוֹת3 וְיֵעָרֵף בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת4 , בִּשְׁבִיל מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחוּ אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת5 . מַאי פֵּרוֹת? אִילֵימָא פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אַזָּקֵן וְאַסָּרִיס הָכִי נַמִי דְּלֹא עָרְפִינָן6 ? אֶלָּא מִצְווֹת, עַד כָּאן. הֲרֵי בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא הוֹצִיא שְׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ אֶל הַפֹּעַל, הוּא כְּמוֹ הָאֲדָמָה שֶׁלֹּא עָשְׂתָה פֵּרוֹת, וְלֹא הוֹצִיאָה דָּבָר אֶל הַפֹּעַל, וְנִשְׁאַר בְּכֹחַ. וּלְפִיכָךְ, שְׁמוֹ שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם אָדָם עַל שֵׁם אֲדָמָה נָאֶה לוֹ, וְהוּא נָאֶה לִשְׁמוֹ.
הבהמה נבראה כשהיא בפועל, שמה מעיד על מהותה
וְהַבְּהֵמָה נִקְרֵאת בְּשֵׁם בְּהֵמָה, עַל שֵׁם בָּ"הּ מָ"ה. רָצָה לוֹמַר, כִּי שְׁלֵמוּת דָּבָר שֶׁנִּבְרָא עָלָיו נִמְצָא בָּהּ. אַף עַל גַּב שֶׁאֵינוֹ שְׁלֵמוּת גָּמוּר7 , מִכָּל מְקוֹם דָּבָר זֶה נִמְצָא עִמָּהּ8 . וְזֶהוּ בָּהּ מָה, כִּי דְּבַר מָה נִמְצָא עִמָּהּ. הֲרֵי שֶׁכָּל אֶחָד9 יוֹרֶה שְׁמוֹ עָלָיו.
___________________________________
נראה 1 שהשם "אדם" מלמד על 2 מהותו ויחודו משאר הברואים. האדם נקרא בשם זה מפני שמקור החומר ממנו נברא הוא האדמה. ויש לשאול: הרי שאר הנבראים גם נבראו מהאדמה, אם כן למה דוקא האדם נקרא בשם זה? אלא שיחס האדם לאדמה שונה מיחסם של שאר הנבראים אליה, כי בין האדם והאדמה יש שוויון במהות. יחודה של האדמה שהיא בכח וצריכה להוציא כוחותיה לפועל, יש בה אנרגיות להוצאת דברים רבים כמו: צמחים, אילנות ושאר דברים. זוהי גם מהותו של האדם, שהוא גונז בתוכו כוחות אשר צריך להוציאם מן הכח אל הפועל. לכן שמו "אדם" ראוי דוקא לו כמאופיין על ידי האדמה, שהרי האדמה יש בה כח שיוצא אל הפועל, וכך האדם יש בו כח שצריך לצאת אל הפועל.
כיון שמהות האדם כמהות האדמה יש מילים משותפות לשניהם. היציאה אל הפועל באדמה מתבטאת בפרי האילן. גם שלימות האדם נקראת בשם פרי כמו שאומר ישעיהו הנביא: אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו הרי שהזכויות והשלימות של מעשה האדם נקראים פרי. וכן אמרו חז"ל במסכת קידושין שפסוק זה עוסק בצדיק שהוא טוב לשמים וטוב לבריות שהוא צדיק שלם. במסכת סוטה פרק עגלה ערופה על הפסוק: והורידו את העגלה אל נחל איתן מביאה הגמרא את דרשת רבי יוחנן בן שאול: מפני מה אמרה תורה להביא את העגלה בנחל? אמר הקב"ה: יבוא דבר שלא עשה פירות –3 עגלה בת שנתה, ויערף במקום שאינו עושה פירות –4 נחל איתן אשר לא יעבד ולא יזרע, בגלל מי שלא הניחוהו לעשות פירות –5 החלל שנמצא. 6 מקשה הגמרא: מהי הכוונה שלא הניחוהו לעשות פירות? אם נאמר שלא יוליד יותר, האם על זקן וסריס שנרצחו אין מביאין עגלה? אלא הכוונה בפירות היא למצוות. למדנו שמי שלא מקיים מצוות אינו מוציא את שלימותו אל הפועל, כמו שאדמה שאינה עושה פירות אינה מוציאה את כוחה אל הפועל. לכן שמו של האדם נקרא על שם האדמה כראוי לו.
גם שמה של הבהמה מתאים למהותה. בהמה מילה מורכבת משתי מילים: בה - מה. כלומר, מה שיש בה נמצא בה כבר בבריאתה. אומנם 7 אין בה שלימות שהרי היא חומרית, 8 אבל שלימות גדולה יותר לא תהיה בה גם בהמשך חייה. מצאנו 9 שהאדם והבהמה שמם מתאים למהותם.
ביאורים
שמות הקודש שבהם נוקטת התורה אינם שמות שרירותיים שניתנו מתוך הסכמה חברתית אלא שמות שנתן הבורא והם טומנים בחובם משמעות עמוקה. כל שם שכתוב בתורה מבטא את המהות של בעל החיים או הנברא שהוא מורה עליו. לאור זאת, מעניין מדוע האדם נקרא 'אדם'. אנו שומעים בצורה בולטת לאוזן ש'אדם' ו'אדמה' הם אותן מילים. אין זאת אלא שהאדם נקרא כך מכיוון שהוא נברא מן האדמה. אך עדיין ניתן לשאול מדוע רק הוא נקרא על שמה של האדמה, הרי התורה מעידה שגם הצמחים עלו מן האדמה וגם בעלי החיים, כמו שכתוב: תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ [בראשית א כה]. אין זאת אלא שיש קשר ישיר בין מהותו של האדם ופעולתה של האדמה. קשר כזה אינו קיים בשאר הנבראים שיצאו ממנה, ולכן הם אינם נקראים על שמה.
האדמה מוציאה מתוכה עצים וצמחים, עשבים ופרחים. יש בתוכה פוטנציאל חיים שמגיע לידי מימוש. (גם שמה של האדמה מבטא זאת. הגשם שיורד על האדמה מעורר בתוכה כוחות חיים עלומים ומפריח את כל הגנוז בה, וכך האדמה מתמלאת במרבדים ירוקים ובעצים מלבלבים. התורה אומרת זאת כך: "וְאֵד יַעֲלֶה מִן־הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת־כָּל־פְּנֵי־הָאֲדָמָה" [שם ב ו]. ה'אד', שהוא הגשם, מוציא ומגלה את ה'מה' שטמון באדמה, ולכן האדמה נקראת 'אדמה'. ה'אד' מוציא את ה'מה'.)
האדם נקרא על שם האדמה מכיוון שגם בתוכו טמונים כוחות רוחניים רבים שצריך להוציא מהכוח אל הפועל. התורה, שנמשלה לגשם, כמו שכתוב: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי [דברים לב ב], היא זו שמוציאה ומגלה את נשמתו של האדם, וכל חייו מתמלאים במצוות ובמעשים טובים, שהם הפירות הרוחניים המתוקים שכל העולם יכול ליהנות ממתיקותם ומריחם הטוב.
זאת לעומת הבהמה שאין לה כל פוטנציאל רוחני ומה שמתגלה אצלה בפועל זה גם מה שטמון בתוכה פנימה.
הרחבות
* השם והמהות
וְיֵרָאֶה שֶׁשְּׁמוֹ מוֹרֶה עַל דָּבָר הָעַצְמִי לוֹ . הגמרא [יומא פג:] מספרת על ר' מאיר שהוא היה מדייק בשמות, כלומר לומד על תכונות האדם מתוך שמו. לכן כשהתארח אצל אדם בשם כידור, לא נתן לו את כספו, שנאמר "כי דור תהפוכות המה" - הפכפכות שיכול לנבוע ממנה חוסר נאמנות. במקומות אחדים דנו חז"ל אף בשמות שונים בתנ"ך ושייכו אותם לאותו אדם, במקום אחד מופיע שמו האמיתי ובשני מופיע שם המורה על תכונותיו או על מעשיו, כגון "כתיב מחלון וכליון וכתיב יואש ושרף (כך הם נקראים בדברי הימים א ד, כב) רב ושמואל, חד אמר: מחלון וכליון שמן, ולמה נקרא שמן יואש ושרף? יואש שנתייאשו מן הגאולה, שרף שנתחייבו שריפה למקום. וחד אמר: יואש ושרף שמן, ולמה נקרא שמן מחלון וכליון? מחלון שעשו גופן חולין וכליון שנתחייבו כליה למקום" [בבא בתרא צא:].
* משמעות השם 'אדם'
וְזֶה שֶׁהוּא נִקְרָא אָדָם עַל שֶׁהוּא עָפָר מִן הָאֲדָמָה. לשם 'אדם' קיימות משמעויות נוספות כמו שמביא רבי חיים מצ'רנוביץ' : "קרא את שמו אדם כי שם זה רמז לכל הבחינות בחינת עפר מן האדמה , ובחינת אֶדַּמֶּה לעליון..." [באר מים חיים בראשית א ו]. יש כאן ביטוי לשניות הקיימת באדם, גוף חומרי מחד ונשמה אלוהית (דמיון לעליון) מאידך. המהר"ל מגשר בין ההסברים, ואומר שעל האדם להוציא לפועל את נשמתו האלוהית בגופו הגשמי.
שאלות לדיון
במה אנחנו צריכים להתמקד – באמצעי או במטרה? האם המטרה מקדשת את האמצעים?
האם יש הבדל בין מה שהאדמה מוציאה לפועל, לבין מה שהאדם מוציא לפועל?
הצטרף לדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
