ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שבתי בן אריה ושיינדל ווליש ז"ל
אָמְנָם אַל תִּטְעֶה בִּדְבָרִים אֵלּוּ, לִשְׁלֹל הַשְּׁלֵמוּת מִמִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיּוֹצִיא שְׁלֵמוּתוֹ אֶל הַפֹּעַל, אֲשֶׁר הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁהוֹצִיא שְׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ1 אֶל הַפֹּעַל. אֵין אָנוּ שׁוֹלְלִים הָעוֹלָם הַבָּא מִמֶּנּוּ כְּלָל, אִם יֵשׁ בּוֹ הֲכָנָה אֶל הַשְּׁלֵמוּת וָמֵת, שֶׁאָנוּס הָיָה שֶׁלֹּא הוֹצִיא שְׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ לַפֹּעַל. כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה(ברכות ו, א) : חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס, יֵשׁ לוֹ עַל זֶה שָׂכָר כְּאִלּוּ עָשָׂה הַמִּצְוָה*. וְזֶה מִצַּד כִּי הַשָּׂכָר לֶעָתִיד הוּא לַנְּשָׁמָה*, וְכַאֲשֶׁר הוּא אָנוּס לֹא הָיָה עִכּוּב זֶה מִצַּד הַנְּשָׁמָה רַק לַגּוּף, וּלְכָךְ נוֹתְנִין לַנְּשָׁמָה שָׂכָר כְּאִלּוּ עָשָׂה הַמִּצְוָה. רַק אִם לֹא עָשָׂה בְּמֵזִיד, בְּדַעֲתוֹ וּבְשִׂכְלוֹ, וְזֶה הָיָה מִצַּד הַנְּשָׁמָה, הַכַּוָּנָה בְּמִי שֶׁאֶפְשָׁר לְהוֹצִיא שְׁלֵמוּתוֹ אֶל הַפֹּעַל וְלֹא הוֹצִיא שְׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ אֶל הַפֹּעַל. וְדָבָר זֶה יִתְבָּאֵר עוֹד בְּבֵאוּר רָחָב וּבִדְבָרִים בְּרוּרִים. וְהִתְבָּאֵר לְךָ, כִּי מַעֲלַת הָאָדָם הוּא בְּכֹחַ, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר אַחַר זֶה. וּלְפִיכָךְ, לֹא יִהְיֶה אוֹנָאָה בְּנַפְשׁוֹ לוֹמַר שֶׁיֵּשֵׁב בָּטֵל וְיַצְלִיחַ בְּהַצְלָחָה נִצְחִית, רַק הַצְלָחָתוֹ בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת.
___________________________________
אנו עשויים להסיק ממה שאמרנו לעיל, שמי שלא הוציא את כוחותיו מן הכח אל הפועל, 1 כגון מי שהלך לעולמו בקיצור ימים, לא יגיע אל השלימות המיועדת לבני האדם – העולם הבא, אולם אין הדבר כן. מי שהלך לעולמו קודם שהוציא שלמותו אל הפועל, אם הייתה בו היכולת להוציא את כוחותיו לפועל, לא נשלל ממנו עולם הבא, שהרי הוא אנוס. כן מצאנו בחז"ל: חשב לעשות מצוה ונאנס יש לו על זה שכר כאילו עשה המצוה. הסבר הדבר, כאשר האדם אנוס, הדבר שמעכב אותו מלעשות את המצוה זו המציאות הגשמית, ולכן יש לו שכר, כי השכר הוא לנשמתו של האדם, אבל כאשר האדם נמנע מקיום המצוה במזיד, הרי המונע אותו זה רצונו ושכלו, שהם הצד הרוחני שבו, אם כך המונע הוא מצד הנשמה, לכן אין לה שכר במקרה זה. אבל כאמור מי שיש לו יכולת ולא הוציאה אל הפועל מחמת אונס ראוי הוא לשכר, ודבר זה יתבאר עוד בהמשך בפרק ה'. מסקנת הדברים: האדם נברא עם כוחות שנמצאים בכח, רק בהוצאתם אל הפועל באמצעות המצוות יזכה בשכרו לעולם הבא. בלא עמל לא יגיע אל ההצלחה העתידית.
ביאורים
המהר"ל לימדנו שהאדם צריך לעשות השתדלות ולהשקיע על מנת להוציא את נשמתו מהכוח אל הפועל. אך הבנה לא מעמיקה של דבריו יכולה להוליד טעות גדולה. שהרי אם נדרשת פעולה כדי להוציא מהכוח אל הפועל את הפוטנציאל שטמון באדם, המדד המרכזי להצלחת פעולתו הוא מבחן התוצאה; האם האדם הוציא לפועל את נשמתו או לא? מי שלא הוציאה אל הפועל, מכיוון שהיה אנוס או מסיבות מוצדקות אחרות, יהיה פטור מן העונש, אך לא יזכה באותו עונג עליון שזכה האדם שהוציא לפועל את נשמתו. אין מה לעשות. תפיסה זו מרפה ידיים ויכולה לגרום לתסכול גדול, ובייחוד למי שהאונס שלו נבע מריבונו של עולם. אדם שנולד חסר ידיים יהיה מתוסכל מכיוון שהוא לא יכול לקיים מצוות הנחת תפילין אף שהחיסרון שקיים בו הגיע מריבונו של עולם.
הבנה זו היא טעות. ה' אינו מודד את האדם רק על פי התוצאה המעשית אלא בעיקר על פי הרצון שלו להוציא את נשמתו אל הפועל. מי שנדון בעולם העליון ומקבל שכר היא הנשמה. השכר שהיא מקבלת הוא התוצאה הישירה של הדבקות שלה באלוהים בעולם הזה. דבקות זו באה לידי ביטוי בקיום מצוות. קיום המצוות המעשי אינו הסיבה לשכר אלא רק מגלה עד כמה הרצון היה חזק ואיתן עד שהתגבר על מכשולים וקשיים ובטא את אהבתו ואת קישורו לה' יתברך. ממילא מי שהגוף אונסו ואין לו אפשרות לממש את רצונו להידבק בבוראו, אך רצונו עז ואיתן לעשות זאת, יקבל שכר כאילו קיים את המצווה, מכיוון שרצונו חזק וזה הדבר המרכזי בקרבת אלוהים. כמובן, אדם שאינו אנוס אינו יכול לחשוב שלא יקיים והוא יקבל שכר, מכיוון שאי קיום המצוות שלו מגלה עד כמה הוא רחוק מריבונו של עולם.
הרחבות
* שכר האנוס שלא עשה מצווה
חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס, יֵשׁ לוֹ עַל זֶה שָׂכָר כְּאִלּוּ עָשָׂה הַמִּצְוָה. הגמרא בשבת אומרת: "מאי ולחושבי שמו אמר רבי אמי אפילו חישב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" [בבלי שבת סג.]. המהר"ל התקשה בהסבר מימרא זו. איך יש שכר אף על פי שאין ביטוי חיצוני של הנשמה? המהר"ל מתרץ שעיקר השכר בעולם הבא מגיע לנשמה. לא היא הפריעה לעשיית המצוות, אלא אונס חיצוני. אם כן, המֵמד האלוהי שבאדם קיבל ביטוי ברצונו של האדם וכך יצא אל הפועל.
המאירי מבאר באופן אחר: "לעולם תהא מחשבתו של אדם רדופה אחר המצוות שאף המחשבה אינה אלא תועלת והיא המביאה לידי המעשה אמרו חכמים אפי' חשב אדם לעשות מצווה ונאנס.." [ברכות ו.]. לא מודגשת כאן היציאה אל הפועל על ידי המחשבה כמרכיב העיקרי שבמצווה, אלא המחשבה כמניעה את האדם לעשות מצווה, וכיוון שהגורם לעשיית המצווה קיים, נחשב כאילו עשאה.
* מי מקבל שכר בעולם הבא
כִּי הַשָּׂכָר לֶעָתִיד הוּא לַנְּשָׁמָה. המהר"ל כתב באופן פשוט שהנשמה היא זו שמקבלת שכר בעולם הבא. כך גם כתב הרמב"ם [הלכות תשובה ח, ב]: "העולם הבא אין בו גוף וגוויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת".
הראב"ד , במקום, משיג על הרמב"ם בחריפות, וכמוהו הרמב"ן בשער הגמול ורבים אחרים. אמנם, גם הראב"ד מודה שהגוף שבו יקומו המתים לתחייה שונה מהגוף שאנו מכירים היום: "אפשר שהבורא ישים גווייתם חזקות ובריאות כגווית המלאכים וכגווית אליהו זכור לטוב" [שם].
שאלות לדיון
"חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס, יֵשׁ לוֹ עַל זֶה שָׂכָר כְּאִלּוּ עָשָׂה הַמִּצְוָה" - האם גם אנו מתייחסים לרצון טוב כאילו בוצע?
מדוע דווקא התורה והמצוות מוגדרות כהצלחה, הרי אפשר להצליח גם בתחומים אחרים?
הצטרף לדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
