ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
- הלכה מחשבה ומוסר
- פיתוח האישיות ותיקון המידות
- מידת הענווה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
התורה מזכירה מעלה גדולה זו של משה, בעקבות דבורה של מרים ואהרן במשה "על אודות האשה הכושית אשר לקח", שפרש מאשתו.
והסיבה לכך מדוע התורה הדגישה מעלה זו של ענוה, לפי הרשב"ם, מפני שמרים ואהרן אמרו "הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר ה'", כלומר השוו את דרגת נבואתו של משה לנבואתם, ולכן חשבו שהוא נוטל עטרה לעצמו לפרשות יתר מאשתו, וראו בכך גאוה ואמרו "במה יכול להתפאר עלינו הלא גם בנו דבר לישראל". ועל זה אומרת התורה שמשה היה ענו מכל האדם.
ונראה לומר שהענווה היתרה של משה רבנו היא הייתה הסיבה למעלת נבואתו של משה שהיא למעלה מכל הנביאים, ש"אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על עשיר גיבור ועניו", וכדרגת ענותנותו כן שרתה עליו השכינה למעלה מכל הנביאים.
ומאידך גיסא, מי שמתגאה הקב"ה שונאו שנאמר " תועבת ה' כל גבה לב", ו"אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת".
כפי שמתוארת כאן בכתוב "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה" (שם ז,ח).
ונראה לפי זה להסביר בפרטות את המעלות האחרות המוזכרות בכתוב:
א. "בכל ביתי נאמן הוא"- ולכאורה מה שייך נאמנות כלפי ביתו של הקב"ה, וכי אפשר לגנוב מגנזי שמים? אלא שמשה היה נאמן ולא הסתכל במקום שלמעלה מהשגתו, ולא כנדב ואביהו ואותם הזקנים שנאמר עליהם "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו" שהסתכלו בשכינה מתוך גסות הרוח, ונענשו על כך שמתו, וכל זה ממידת הענוה שלו.
ב. ותמונת ה' יביט - אמרו חז"ל, בשכר "כי ירא מהביט - זכה ל"תמונת ה' יביט", ובשכר "ויסתר פניו מראות"- זכה לראות "במראה ולא בחידות".- גם כאן אנו מוצאים את הרעיון הנ"ל שמשה היה ענו ולא ראה עצמו ראוי לראות והסתיר פניו, ובזכות זה דווקא זכה לראות. ונראה להסביר זאת, כי בעינים אי אפשר לראות את השכינה "כי לא יראני האדם וחי", אבל כאשר הסתיר פניו מראות, היה יכול לראות בעיני הדעת שלו, ולהשיג כך את ה'. ועד כמה הייתה גדולה השגתו את ה' אפשר ללמוד ממאמר חז"ל הבא:(יבמות מט:) מנשה המלך אמר לישעיהו הנביא (סבו): משה רבך אמר: "כי לא יראני האדם וחי", ואתה אמרת"ואראה את ה' יושב על כסא רם ונישא" ? ומתרץ שם, לא קשיא: משה רבנו ראה באספקלריא המאירה, ושאר הנביאים באספקלריא שאינה מאירה. ולכן בראיה בהירה כזאת כשל משה לא היה אפשר לראות את ה'!
והנה בפרשתנו אנו קוראים "ותמונת ה' יביט" משמע שגם משה ראה? אלא צריך לומר כנ"ל, שמשה ראה כאן בעיני שכלו, והשגה זו היא בדרגה יותר מראיה ד"חכם עדיף מנביא". צא ולמד עד כמה גדולה השגתו של משה.
ג. פה אל פה אדבר בו- רש"י פרש כאן שה' אמר לו בפרוש לפרוש מן האשה. ולכאורה קשה הא דבר זה משה חדש מדעתו? אלא צריך לומר שאחרי שחדש זאת מדעתו הסכימה השכינה עמו ונאמר לו הדבר בפרוש. ומכאן למדנו עד כמה ידע משה לכוון לדעת הקב"ה, לדבר שהוא תורה מסיני בחינת "פה אל פה אדבר בו". וחדוש זה גם הוא נבע מגודל ענוותנותו של משה שהרגיש אחריותו להיות מוכן בכל שעה לדבר עם השכינה.
(תוס' שבת פז. שואל אם נאמר לו בפרוש לפרוש מן האשה , כיצד דברה בו מרים? ותירץ: שהיא חשבה שהשכינה הסכימה עמו בדיעבד, משום "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו ", וטעותה הייתה שהדרך שרצה משה לילך הייתה כולה לקיים את רצון ה' בלא כל פניה, וממילא מה שחידש היה גם כן דברים שנאמרו לו "פה אל פה" בהדיא).
זכרו תורת משה עבדי
משה רבנו זכה שהתורה תקרא על שמו בגלל מידת הענווה שלו, כפי שמובא בגמ' שבת פט:
"ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא, בא שטן ואמר לפניו: רבונו של עולם, תורה היכן היא? אמר לו: נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ, אמר לה: תורה היכן היא? אמרה לו: +איוב כח+ אלהים הבין דרכה וגו'. הלך אצל ים ואמר לו: אין עמדי. הלך אצל תהום, אמר לו: אין בי, שנאמר: +איוב כח+ תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי, אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה. חזר ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה. אמר לו: לך אצל בן עמרם. הלך אצל משה, אמר לו: תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא היכן היא? אמר לו: וכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, בדאי אתה? - אמר לפניו: רבונו של עולם, חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום. אני אחזיק טובה לעצמי? - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ומיעטת עצמך - תקרא על שמך, שנאמר +מלאכי ג+ זכרו תורת משה עבדי וגו'".
ומפרש המהר"ל: שהשטן פנה לחפש את התורה בסדר מסוים מן הגשמי ביותר לרוחני. תחילה אל ההרים והגבעות שהם תבנית צורה בולטת בעולם, אח"כ אל הימים שהם ממים שניתנים לעיצוב לפי הכלי שנותנים אותם בתוכו, אח"כ פנה אל התהום- שהיא העדר, ככל שהדבר פחות מעוצב וניתן לשנוי הוא שייך יותר לתורה שצריכה לעצב את צורתו. עד שלבסוף הגיע אל משה רבנו שמצד כשרונותיו יכול להשיג דברים בדעתו, ובכל זאת בענותנותו לא תלה הגדולה בעצמו ואמר שאינו ראוי לתורה, ולכן התורה יכולה להקלט בו ולעצב אותו, ונקראת על שמו תורת משה.
כלים של הדיוט
מתוך כלי המשכן המנורה מסמלת את תורה שבעל פה, וכרמז לכך אמרו "הרוצה להחכים ידרים, וסימנך: מנורה בדרום". כלומר המנורה סמל לחכמת התורה. כלומר המנורה סמל לחכמת התורה. ועורכים אותה אל מול הכפורת וארון העדות, מפני שצריכה להיות מכוונת כנגד תורה שבכתב שממנה יונקת תורה שבעל פה את כוחה וחכמתה.
והנה בכלי המשכן החשובים שבהיכל יש זר זהב סביב.
על הארון- שהוא כנגד תורה שבכתב, על השולחן- שהוא כנגד המלכות, ועל המזבח שהוא כנגד הכהונה. ושלושתן מסמלות מלכות ושררה מלכות של תורה, מלכות, וכהונה. אבל המנורה אין לה זר. מפני שלמוד התורה שבעל פה צריך להיות מתוך התבטלות וענוה.
ולכן משה התקשה במעשה המנורה כיצד לעשותה, היה לו בה בוודאי קושי רעיוני האמור במדרש במדבר רבה (וילנא) פרשה טו
"ד"א בהעלותך זש"ה (תהלים קלט) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה ולנו אומר בהעלותך?!" כלומר איך אפשר שבשר ודם יחדש בתורה אלקית, שהוא מסרה לנו, וממנו תוצאות חיים!? והתשובה נאמרה שם במדרש בדרך משל:
"למה"ד למלך שהיה לו אוהב אמר לו המלך תדע שאצלך אני סועד אלא לך ותקן לי הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט מנורה של הדיוט ושלחן של הדיוט כיון שבא המלך באו עמו שמשין סיבבו מיכן ומיכן מנורה של זהב לפניו כיון שראה אוהבו את כל הכבוד התבייש והטמין את כל מה שהתקין לו שהיה הכל הדיוטות א"ל המלך לא אמרתי לך שאצלך אני סועד למה לא התקנת לי כלום אמר לו אוהבו ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך ונתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך שהיו כלי הדיוטות אמר לו המלך חייך שאני פוסל את כל כלי שהבאתי ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך וכן הקב"ה כולו אורה שנא' (דניאל ב) ונהורא עמיה שרא והוא אמר לישראל התקינו לי מנורה ונרות מה כתיב שם (שמות כה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שם /שמות כ"ה/) ועשית מנורת זהב טהור כיון שעשו באת שכינה מה כתיב שם (שם /שמות/ מ) ולא יכול משה לבא אל אהל מועד, מיד קרא למשה ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר מה דבר אליו בהעלותך את הנרות".
היינו, שדווקא בגלל שהאדם יכול לבטל עצמו כך בענווה גדולה הקב"ה יכול להשתמש בו ולהתגלות על ידו. ואדרבה, עדיף אף מ"כלים" של מעלה שגם הם מציאות בפני עצמה, ואינם יכולים להיות "כלים" אמיתיים לגלוי השכינה.
מחני נא מספק
כל תורתו של משה הייתה רק למען ישראל ולא לגרמיה, ולכן היה מוכן אפי' למחול על חלקו בתורה ובלבד לא יאונה דבר לישראל, ולכך זכה לכל המעלות שבתורה מפני שהיה ראוי לבא בשם כל ישראל, שכשהם יורדים נאמר למשה "לך רד" וכשהם ראויים נאמר לו "עלה".
בגמ' (נדרים לח.) נאמר שפלפולא דאורייתא נאמר למשה והוא היה טוב עין ומסר זאת לישראל, עליו הכתוב אומר "טוב עין הוא יברך- אל תקרי יבורך אלא יברך". אבל מחבור הכתיב והקרי אנו למדים שמשה שבירך הוא גם התברך בתורה בזכות זה.
וראה זה פלא בין מעלותיו שלך משה הנמנות בסוף התורה נאמר "ולכל היד החזקה אשר עשה משה לעיני כל ישראל" ואמרו חז"ל ש"שבר את הלוחות" לעיניהם. ובודאי יש בכך עוצמה הלכתית שהעיז לעשות כן, אבל האם ראוי לסיים את התורה בדבר כזה הנראה כדבר רע? נראה שהתורה רוצה להדגיש בכך את אהבת ישראל שיקדה במשה, שמסר נפשו עליהם והיה מוכן לשבור את הלוחות ובלבד להציל את ישראל, כי "ישראל ואורייתא חד הוא ", ועל ידיהם תתגלה תורה בעולם, וביטולה זהו קיומה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








