ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת משה ז"ל
אָמְנָם, מַה שֶּׁאָמַר: לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה רַק לְצָרֵף הַבְּרִיּוֹת, אֵין הַפֵּרוּשׁ כִּי הַמִּצְווֹת הֵם מְצָרְפִים הָאָדָם, בְּמַה שֶּׁיַּדְרִיךְ הָאָדָם עַצְמוֹ בַּמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַהֲגוּנוֹת, שֶׁבָּזֶה יִקְשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, כִּי דָּבָר זֶה הָיָה הָגוּן בַּמִּצְווֹת אֲשֶׁר נֵדַע טַעֲמָם, אֲבָל בַּמִּצְווֹת שֶׁנֶּעֱלַם מֵאִתָּנוּ טַעַם שֶׁלָּהֶם, לֹא נוּכַל לוֹמַר כָּךְ. אֲבָל• הַמִּצְווֹת בְּעַצְמָם מְצָרְפִים1 נֶפֶשׁ הָאָדָם, לְהָשִׁיב אוֹתָהּ אֶל ה'.
לאומות העולם ז' מצוות ל"ת שמטרתן לשמור את האדם שלא יפגע ביחודו
וּלְכָךְ סִדֵּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, כִּי עַל יְדֵי סֵדֶר הַזֶּה הָאָדָם אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַסֵּדֶר2 כְּלָל. וּלְהוֹרוֹת, כִּי מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה נוֹתְנִים לָאָדָם סֵדֶר, שֶׁלֹּא יֵצֵא מִן הָרָאוּי, נָתַן לָאָדָם מִיָּד ז' מִצְווֹת*, כֻּלָּם מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ עִנְיַן אֵלּוּ שֶׁבַע מִצְווֹת בְּחִבּוּר גְּבוּרוֹת ה' עַיֵּן שָׁם. וְזֶה כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁהָאָדָם יֵשׁ לוֹ סֵדֶר בְּעַצְמוֹ3 . וְכָל אֲשֶׁר הוּא מְסֻדָּר, הַיְצִיאָה מִן הַסֵּדֶר שֶׁלּוֹ הוּא בְּו' פָּנִים. כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר, הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת הַמְיֻחֶדֶת בְּמָקוֹם זֶה, יֵשׁ לָהּ יְצִיאָה שֶׁיּוֹצֵאת מִן הַיִּחוּד וְהַסֵּדֶר שֶׁלָּהּ לְיָמִין, אוֹ לִשְׂמֹאל, אוֹ לְפָנִים, אוֹ לְאָחוֹר, אוֹ לְמַעְלָה, אוֹ לְמַטָּה. וְאֵלּוּ ו' דְּבָרִים הֵם מַה שֶּׁיֵּשׁ לָהּ נְטִיָּה מִן הַיִּחוּד וְהַסֵּדֶר שֶׁלָּהּ. אֲבָל הַבִּטּוּל לְגַמְרֵי, הוּא דָּבָר זוּלַת זֶה, וְהוּא עִנְיָן שְׁבִיעִי. נִמְצָא שֶׁהַדָּבָר יֵשׁ לוֹ יְצִיאָה בְּשִׁבְעָה דְּבָרִים. וְאִם כִּי זֶה שַׁיָּךְ בָּרְחָקִים הַגַּשְׁמִיִּים, שֶׁיֵּשׁ אֶל הַגֶּשֶׁם שִׁשָּׁה צְדָדִים אֵלּוּ אֲשֶׁר אָמַרְנוּ, אֲבָל בַּדְּבָרִים הַנִּבְדָּלִים4 לֹא שַׁיָּךְ כָּל זֶה, מִכָּל מָקוֹם, תִּמְצָא גַּם כֵּן יָמִין וּשְׂמֹאל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ גַּשְׁמִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב(דברים יג, יא) : לֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יוֹרוּךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. הֲרֵי תִּמְצָא יָמִין וּשְׂמֹאל אַף שֶׁלֹּא בַּדָּבָר הַגַּשְׁמִי. רַק הוּא נֶאֱמַר בִּבְחִינַת הַדָּבָר הַמְיֻחָד וְהַמְסֻדָּר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה יְצִיאָה לוֹ מִן הַיִּחוּד וְהַסֵּדֶר. וּכְמוֹ כֵן שַׁיָּךְ לוֹמַר בְּכָל הַשִּׁשָּׁה צְדָדִין, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאַר בַּסֵּדֶר וּבַיִּחוּד שֶׁלּוֹ, וְאֵין לוֹ יְצִיאָה בְּשׁוּם בְּחִינָה מִן הַיִּחוּד וְהַסֵּדֶר לְשׁוּם צַד, עַל יְדֵי אֵלּוּ ז' מִצְווֹת בְּנֵי נֹחַ, שֶׁהֵם לֹא תַעֲשֶׂה. כִּי פַּעַם יוֹצֵא בְּדָבָר זֶה מִן יִחוּדוֹ, וּפַעַם בְּהֶפְכּוֹ, וּפַעַם הוּא בִּטּוּל אֵלָיו לְגַמְרֵי. וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין, יָבִין בְּאֵלּוּ ז' מִצְווֹת אֲשֶׁר הֵם שׁוֹמְרִים וּמַעֲמִידִים אֶת הָאָדָם עַל יִחוּדוֹ, וְעַל סֵדֶר שֶׁלּוֹ5 , כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר בְּחִבּוּר גְּבוּרוֹת הַשֵּׁם. כִּי יִחוּדוֹ וְסֵדֶר שֶׁלּוֹ עוֹמֵד עַל יְדֵי שִׁבְעָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר בְּפָחוֹת, לְכָךְ הָיוּ לוֹ ז' מִצְווֹת מַעֲמִידִים אוֹתוֹ עַל יִחוּד שֶׁיֵּשׁ לוֹ.
___________________________________
מאמר חכמים: לא ניתנו המצוות אלא כדי לצרף בהן את הבריות, אינו יכול להתפרש שהמצוות מזככות את האדם בכך שהן מקנות לו מידות טובות, כי כאמור אפשר היה לומר כן במצוות שאנו יודעים טעמן, אך במצוות שאין אנו יודעים טעמן, איך נוכל לומר שהן מקנות לנו מידות טובות? הפירוש הנכון לדברי חז"ל הוא שהמצוות מביאות את נפש האדם לחיבור 1 [לפי המהר"ל כאן לצרף פירושו לחבר] עם הבורא.
מכיוון שהמצוות מחברות בין האדם לקב"ה, נתן הקב"ה תחילה מצוות לא תעשה. כי על ידי מצוות אלו נשמר האדם 2 שלא יסור מהרצון האלוקי. העובדה שאדם הראשון מיד לאחר בריאתו נצטווה בשבע מצוות, כולן מצוות לא תעשה, היא הוכחה ומסר שמצוות לא תעשה שומרות את האדם בתוך המסגרת של הרצון האלוקי. ענין שבע מצוות שניתנו לאדם הראשון נתבארו בספר גבורות ה' פרק ס"ו עיין שם. כבר בארנו למעלה בפרק ד', 3 כי מטרת האדם היא לקיים את הרצון האלוקי. האדם עשוי לצאת ממסגרת הרצון האלוקי בששה פנים. אם נדגים עניין זה נאמר שישנה נקודה הנמצאת במקום מסוים שהוא מקומה. היא יכולה לצאת ממקומה בשש אפשרויות: לימין או לשמאל, לפנים או לאחור, למעלה או למטה. אלו הן שש האפשרויות לצאת מהמסגרת הראויה. אבל ישנה אפשרות נוספת שהנקודה לא תהיה במקומה והיא ההעלמות המוחלטת של הנקודה. אפשרות זו היא האפשרות השביעית. נמצאנו למדים כי אי שמירת המסגרת תתכן בשבע אפשרויות. אמנם הדוגמה שהבאנו שייכת למושגים מעולם החומר, 4 ואילו ביחס למצוות אנו עוסקים במושגים רוחניים, בכל זאת, אנו משתמשים במושגים דומים גם בדברים שאינם גשמיים, כמו שמצאנו בכתוב ביחס למצוות: לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, הרי שימין ושמאל נאמר גם בהקשר לדברים שאינם חומריים. הביטוי ימין ושמאל בא לומר שיש דברים שהם שורת הדין על פיהם צריך להתנהג האדם, ויש אפשרות לאדם שלא ללכת לפי שורת הדין אלא לסטות מדרך זו. סטייה זו יכולה להיות באופנים שונים, הן בסטייה מן הדרך והן בביטול גמור. מצוות לא תעשה, שנתנו לבני נח, 5 מטרתן שתישמר התכנית האלוקית כפי שרצה הקב"ה בבריאתו של העולם. הנבון מבין כי שבע מצוות אלו שומרות את האדם, כדי שימלא את התפקיד שלשמו נוצר. ודווקא שבע מצוות ולא פחות, כמו שהתבאר בגבורות ה'.
[אֲבָל – אלא (הפירוש הנכון הוא).]
ביאורים
המהר"ל מציג את תפיסתו המעמיקה ביחס לטעמי המצוות. המהר"ל מבאר שכל מצוות ה' הן גזרות מלך. מלך אשר מכיר את עמו ומדינתו היטב, יודע אילו גזֵרות צריך לגזור על המדינה אשר רק על ידם היא תתפתח ותתחזק. על אחת כמה וכמה שמלך העולם, הקב"ה, אשר יצר את העולם, יודע אלו פעולות נדרשות כדי שהעולם והאדם יוציאו מהכוח אל הפועל את כל כוחותיהם. המצוות, עם כל פרטיהם, הם הדרך הסלולה והיחידה כדי שהאדם מישראל יגלה את נשמתו. לפי הרמב"ם והרמב"ן האדם יכול לחיות את חייו גם ללא המצוות. המצוות באות כדי לשמור את העולם מהידרדרות מוסרית או כדי לפתח בו מידות טובות. המידות הן תוספת, הכרחית כמובן, על האישיות שקיימת בתוכו. המהר"ל סובר, לעומת זאת, שהמצוות הן הביטוי המדויק של האישיות שלנו. אי אפשר לחיות ללא המצוות. מי שאינו מקיימן יוצא מגדר 'אדם'. משהו באנושיות שלו נפגע. המצוות אינן תוספת ובונוס לחיים שלנו אלא דבר מהותי והכרחי. החיים אינם יכולים להתפתח ללא קיום מצוות. כל פיתוח ושכלול החיים יכול לבוא רק מתוך שמירה על המצוות לפרטיהן. וממילא כל פרט ופרט במצווה מכוון בדיוק כנגד האישיות שלנו.
ראשית, המהר"ל מבאר תפיסה זו ביחס לשבע מצוות בני נוח. כל דבר בעולם שלנו הוא בעל שבעה מֵמדים. ישנם שישה צדדים שהם ארבע רוחות השמים, למעלה ולמטה. וישנו המֵמד השביעי שהוא הנקודה הפנימית-הרוחנית שנותנת משמעות לאותו דבר. כשאדם עובר על אחת ממצוות בני נוח הוא פוגם באחד מצדדי האישיות שלו. הוא לא נמצא במקום שבו הנפש שלו צריכה להיות. אמת הדבר שמצוות אלו באות לשמור על האיזון החברתי ועל חיי מוסר תקינים, אבל סיבת הציווי של מצוות אלו אינה נובעת מכך. היסוד שלהן הוא שאדם שרוצה לשמור על צלם של בן אנוש חייב לקיים אותן. אין זה טעם נוסף על אישיותו אלא עצם הגדרתו כאדם.
הרחבות
*מי נצטוה בז' מצוות בני נוח?
נָתַן לָאָדָם מִיָּד ז' מִצְווֹת. לכאורה דברי המהר"ל קשים שהרי לאדם הראשון ניתנו רק שש מצוות ורק לנח ניתנה המצווה השביעית - אבר מן החי. כך גם מופיע בהמשך: "שמיד נצטווה האדם בשבע מצוות בני נח" [פרק טז]. ואילו במקום אחר כתב: "שנתן לאדם שש מצוות ולנח שביעית" [גבורות ה' פרק יט ד"ה ומעתה]. המהר"ל עצמו מתרץ קושיה זו: "ולאדם שלא הותר לו הבשר כלל, נתן במקומו שלא יאכל מן עץ הדעת". אם כן, לאדם הראשון אכן נתנו שבע מצוות אלא שאיסור האכילה מעץ הדעת מקביל לאיסור אכילת אבר מן החי עליו נצטוו בני נח. [גבורות ה' פרק סו] [הערת הרב אביגדור שילה, 'המהר"ל המבואר קול חי'].
מהי משמעות הקבלה זו? שתיהן מבטאות את תכונת הלהיטות אחר האכילה, המשמשת כשורש לכל היצרים והתאוות: "אבל החמדה הוא שחומד דבר החסר לו ולא שיהיה חומד לדבר מיוחד רק שהוא חומד שהוא בעל תאווה" [גבורות ה' שם]. עוד לפני שמתעוררת באדם תאווה מסוימת, כבר קיים בו צורך להיות תאב. צורך זה הוא החמדה היסודית ביותר. בכדי להתגבר על נטייה יסודית זו שלא תפיל את האדם ברשתו של היצר, ועל מנת לרומם את האדם לשליטה מלאה בכל כוחותיו, נתן הקב"ה לאדם הראשון את איסור האכילה מעץ הדעת ולבני נח את איסור אכילת אבר מן החי.
שאלות לדיון
למה לאומות העולם יש רק שבע מצוות בני נח שהן מצוות לא תעשה, ולא מצוות עשה?
פעמים רבות המהר"ל מדגיש את הסדר שקיים בעולם ובאדם. מה דבר זה מלמד אותנו על עצמנו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
